אלפי מנשה חלק א קלד

שרוב העולם, באיכיותם וכמיותם, הם חכמים ונבונים ו אין זה טובה, ליתן להם תורה והנהגה כללית, וא"כ לפ"ז נכון מאוד, שרצה לאחר התורה וזה הוא המבואר בספרי המקובלים שענין התורה, נקרא צמצום, מפני שגודרת בכמה דברים, וממעטת הטובה, שבלתי גבול, ובלתי תכלית, היינו להתנהג בכל דבר, לפי עתו ומזגו ובזה יובן עוד ענין א': ביאור ענין בני נח קסז

ידוע הדין. גבי בן נח, שנהרג בלא התראה. על שהיה לו ללמוד ולא למד, שלכאורה, חלילה, להשופט כל הארץ, שלא יעשה משפט, לעוות אדם בריבו, אבל לפי מה שכתבתי. ניחא, והוא כמו שידוע, שהתינוק של בית רבו, שמכירין בו, שהוא ראוי להבין איזה דבר מעצמו, מכין אותו ע"ז, על שלא הטריח שכלו להבין מדעתו, וזהו מדוייק, שהיה לו ללמוד, פי' מדלא נתן להם התורה, בוודאי שיערה חכמתו ית', שהיה להם ללמוד היינו שהיה בכוחם ללמוד, אבל אחר שנתנה תורה, מפני שנתמעט השכל, ונתנה לנו דינים כללים. נתחדשה הלכה. שלא לדון בלי התראה. אבל כל זה בדיני אדם, אבל בדיני שמים, נידון איש כפי ערכו, במה שהיה יכול להבין מדעתו. והקשה לי א' מן המשכילים על מה שכתבתי, מענין בני נח, שהוא מפני שהיה שכלם רחבה, הלא גם האידנא, הדין נוהג אצלם כן, בשבע מצות שלהם, וזה אשר השבתי לו, שזה משפטם בשביל שלא רצו לקבל התורה וגדרי'. וע"ז עונשם. שידונו, בלי התראה, הואיל והחזיקו עצמם כחכמים ומבינים מדעתם. וכשפרשתי הדרש. על איחור התורה, מפני מיעוט הטובה שגורמת, אפרש כעת ענין עמוק לאידך גיסא, מפני שלא היו עדיין ראוים לה, לגודל ערכה, ושנצרך לילך בהדרגה כמו שכתבתי לעיל, שעונג שלא בזמנו, גורמת לנזק, וחסרון הטוב הנצרך להשלמת חסרונו, וב' האופנים, יוכלו להיות אמתיים: דאיתנהו לתרווייהו, וב' החלקים איתנהו בה, והטעם הב'. הוא ענין כולל, בהנהגת כלל העולם להרבות ענין הידיעה