אלפי מנשה חלק א קל

ברכות וקללות נקרין ומתרגמין, ופריך בגמ' פשיטא, ומשני דלמא אתי למיעבד מאהבה ומיראה, ופי' רש"י מאהבה של ברכות, ומיראה של קללות, ואין לבן לשמים, והראתי לו שאין הגי' בגמ' כמו שמביא רש"י וכבר עמדו ע"ז והביא הגאון ר' ישעי' ברלין בהגהותיו. אלא כן הוא הגי' בגמ', גבי ברכות וקללות, דלמא פייגי דעתייהו דצבורא, פי' כמו שמצינו, שאמר אחאב לאליהו, קללת משרע"ה לא נתקיימה, ועצר את השמים וגו' וההוא גברא וכו', וכן אלו דרשי' אחר להאי קרא כר' יעקב בר ברתיה וכו' וגבי אזהרות ועונשין, גרסינן דלמא אתו למיעבד מיראה, והיינו עונשי ב"ד מלקות ומיתת ב"ד. ולא מפני ירא' ה' כלל והוי כמו מיראת אדם כנ"ל וכשבארתי בזה מה שיש בו די לפ"ד. אביא עוד ענין מעין זה, ודוגמתו ממש: עוד ביאור ענין א' קסב

ענין לימוד תורה לשמה ועשיית מצות לשמן, החמירו ודקדקו מאוד. ע"פי הנ"ל. או ע"פי מעלה גבוהה שלא נמסר', אלא ליודעי חן היינו לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה, שהבאתי לעיל, שבענינים כאלו. לאו באמירה ובמחשבה תליא מלתא. אלא בידיעה תליא מלתא, ומפני פירושם. מרגלא בפומייהו שרחוק ולואי שיזכה האדם. ללמוד בכל משך ימי חייו, איזה שעות לשמה האמיתי והפריזו מאוד על המדה ונתנו נואש מפני זה ללימוד לשמה האמיתי. עפ"י פשוטו. כמבואר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו. כי אז תצליח וגו', תדע שדקדקו. ואמרו לשמה, ולא אמרו לשמו, אלא לקיום מצותי' וכן גבי מצות לשמן היינו לטעם המבואר בהם. ואבאר איזה ענין בזה ביאור גמ' א' קסג

אמרו בגמ' מי שיש לו ציצית בבגדו, תפילין בזרועו ובראשו. מזוזה בפתחו הכל בחיזוק, שלא יחטא שנאמר, והחוט המשולש לא במהרה ינתק, שיקשה, והא חזינן דלא הוי הכי.