אלפי מנשה חלק א קכט

ביאור מאמר א' בגמ' קנט

קא חשיב בסוטה, ז' פרושים לגריעותא, ותרי מינייהו, פרוש מאהבה, פרוש מיראה, ופי' רש"י. פרוש מאהבה, מאהבת שכר המצות, ולא לאהבת מצות בורא. מיראה, של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י, כאשר צוונו ה' אלקינו וסוף הכבוד לבא והנה, אף שאוכל לכוין דברי רש"י, לדבר ביאורי, עכ"ז, גם בזה לא בחרתי, שיהיה אהבת שכר ויראת העונש כפשטה שג"כ היא מעלה גדולה, ולואי שנוכל ע"ז. והתורה הכתיבה לנו אם בחקותי, וגו', ולא כתבה ח"ו לתקלה ואנטיגנוס לא אמר, אלא עצה"יט, לתלמידיו גדולי המעלה. וזה שסיים. אלא הוו וכו', שהוא לתוספת עבודה, יתירה, אבל העובד את ה' כפשטו, ע"פי התורה, שייעדה שכר ועונשין. בוודאי מעלה גדולה היא, ויקבל שכר ע"ז, וא"כ איך יחשבה. עם פרוש נקפי קוזאי מדוכי שכמי וכו' אלא הפירוש הוא. כמו שמצינו בגמ' גבי העובד ע"ז מאהבה ומיראה, פלוגתא אביי ורבא, ע"ש, ששם בע"כ פירושו, מאהבת אדם, ויראת אדם. כמו שפי' רש"י שם בעצמו, שאם מאהבת שכר, ויראת עונש, ושמאמין בע"ז, שתוכל להיטיב ולהעניש, אין לך עובד ע"ז גדול מזה, וא"כ ה"נ, פירושו, מאהבת אדם, ומירא' אדם וכן מביא בתוס', ובס"מק: עוד מאמר בגמ' קס

מה שאמרו בגמ' במצותיו חפץ מאוד, ולא בשכר מצותיו הוא ע"פי מה שכתבתי בביאור השלישי, שפירשתי בזה הפסוק נעשה ונשמע, והוא פשוט: עוד מאמר בגמ' קסא

הקשה לי הרב הגאון, מוה' אבלי פאסוועלר מווילנא, על מה שהזכרתי אפס קצהו מזה, בקונטרס פשר דבר, שהדפסתי זה משך מן השנים, מגמ' דמגילה, שפי' רש"י, על הא שאמרו