אלפי מנשה חלק א יג

מענין הרצונים ו

מיני הרצונים, שהם החיים, מדברים, ובלתי מדברים שהם מרגישים הנאה, כשהם על שלימות מזגם וטבעם, וצער. כשנדחקים ביותר להיפוך טבעם. וזה הוא פירוש, מלת צער, שהוא מלשון מצער וצר שהיא דחיקה. שהוא היפוך ריווח כשיש להם ריווח, להתפשט כפי טבעם, וכל החוליים ה"י. באים מאיזה צרות ודחיקה בגוף. וצריך רפואה, שהוא לשון רפיון, להרפותם, שיוכלו לילך לפי טבעם עכ"פ, מפני שהם מרגישים הנאה והפוכו. ע"כ תנועתם הוא. ע"ד איזה תכלית קצת. היינו, שלפעמים. כשידעו שכשיעשו איזה תנועה. שהוא הנאה להם היינו שהוא לפי טבעם יוגרם עי"ז. שיוכרחו אח"ז. לסבול איזה דחיקה יתירה, להפוך טבעם. אזי ישנו תנועתם שכעת, קצת להפוך טבעם. בכדי להתרחק מאיזה נזק. שיהי' להם בסוף, או להשיג איזה הנאה קיימת, וע"כ נקרא תנועתם רצונית ותכליתית. לזמן מרובה או מועט, והוא כפי חלוקי ידיעתם, כמו שאבאר להלן, ההבדל בדרך כלל, בין שאר מיני החיים, למין החי מדבר, עכ"פ, ענין תכליתי, הוא או לאיזה כוונת השגת הטוב, או לאיזה הרחקת הנזק, כפי הידיעה, אמיתית, או מוטעת כמו שאבאר להלן. ענין הטעיות אבל בטבעים, אין שייך שום תכלית כלל, כיון שאינם מרגישים בטוב ורע כלל, וע"כ, לא יעשו רק תנועות טבעיות כנ"ל.. עוד מענין תנועה תכליתית ז

הנה, כמו שבארתי, שאין שייך תנועה תכליתית, אלא במיני החיים, בעלי רצונים, כמו כן, אין שייך תנועה תכליתית, אלא לצורך החיים, ואף כשמתקנים איזה דבר מהטבעים, הוא רק, בשביל איזה תכלית, לטובת איזה מהרצונים, אבל לא לצורך של הטבעים, כיון שאינם מרגישים הנאה וצער כלל, קצרן של דברים, תכלית אין שייך, אלא ברצונים, ולצורך הרצונים, ועתה אאריך קצת בחזרת דברים פשוטים. מפני