אלפי מנשה חלק א יב

שכלה כל הדבר, היינו שיצא ממנה כל האויר ונתפרדו חלקיו, אזי נכבה האש, וממדורה גדולה. שנדחקין הרבה חלקי האויר, וכחה גדול אזי עולה הלהב למעלה הרבה, מפני דחיקת ריבוי חלקי האויר, וכן כל חמום, אף שלא הגיע הדחיקה, לכדי להתלהב. עכ"ז ידוע, שכל חמום. בא מאיזה דחיקה וקביצת האויר, ע"כ עולה למעלה יותר מן האויר הרפוי שאין בו ריבוי חלקים וע"כ יי"ש, שיש בה חמום. וכח אשי, הוא עולה על כל המשקין, ולא אאריך בדוגמות בזה, מפני שאינו מענין כוונת חבורי זה, שעשיתי עיקר. מידיעות הנוגעים להנהגה. רק הבאתי זה המעט שיהיה קצת פתח, לענינים הנצרכים שיבאו להלן בדברי. ועתה אשוב לדברי. בפרק בפ"ע: עוד מתנועת הטבעים ה

עכ"פ, תנועת כל הטבעים. ואף הטבעים, שבמיני החיים. מדברים ובלתי מדברים והם כל האברים הפנימים, הבני מעיים וכל אביזרייהו. והלוך הדם, בעורקים וגידים. והשתנותם ע"י חמימות וקרירות ושארי שינויים, המתהוים ע"י מיני האכילה והשתיה, וע"י שינוים שמבחוץ, מאוירים או מאיזה גשמיים הפוגשים אותם, ומשנים מצבם. שאין אדם וחי שולט בהם, להטותם לפי רצונו. כמו האברים שמבחוץ. ידיו ורגליו ודומיהם, עכ"פ אלו שהזכרתי, הם טבעים שבחיים, עכ"פ, תנועת כל הטבעים, הם כפי העת שעומדים בה. כשימצאו איזה מקום קצת לשוב לטבעם, הם שבים לשם, ואף שעי"ז, יוגרם להם תיכף. בהפגשם באיז' מכריח, שיהיו צריכין לשוב ולהדחק אחור. הרבה מאוד. עכ"ז, לא ישנו הלוכם הטבעית, בכדי שלא יצטרכו אח"ז לחזור להיפוך טבעם, שהוא נקרא בחיים שאבאר להלן ענינם תנועה תכליתית, שהוא לסבול כעת, אף קצת היפוך הטבע בכדי שייטיב להם לסוף ותכלית אבל בטבעים, כיון שאינם מרגישים הנאה, כשהם על טבעם. ולא צער, כשהם נדחקים להיפוך טבעם, אין להם שום תנועה וכוונה תכליתית ועתה אדבר, מחלק הב', שקראתים רצונים: