אלפי מנשה חלק א קכז

ואורחא רחיקא, וזוודא קלילא, והוא רחוק, שנגיע למעלה יתירה, אם היה משלם לנו, כפי ענין שיווי מעשינו. רק עיקר הכוונה, למצא חן בעיני ה', במה שיש לו קורת רוח, שאמר ונעשה רצונו, ומציאת חן בעיניו, הוא תכלית טובתינו, ולפי זה ג"כ הגי', ע"מ שלא לקבל פרס שהוא השכירות, עכ"פ העובד ע"ז הדרך, כמה הוא משתדל וזריז במלאכתו, לעשותה ע"צ השלימות היותר אפשרי, כי בכל תנועה, שמרבה לעשות לו קורת רוח מוצא יותר חן לפניו, ואין שיעור לריבוי הטובה שיגיע לו על ידי זה: עוד ביאור על דברי אגטיגנוס קנז

הנה העובד לרבו, עבור שכירותו, שהשכיר עצמו אצלו לזמן קצוב, אם הוא דבר מצוי, להשיג עבדות, אצל כמה אדונים כמוהו, או באולי יותר טובים ממנו, אינו זריז כ"כ במלאכתו רק כפי, שישלם לו הרב שכירותו. כפי הקצוב שביניהם, אבל אם הוא רב ואדון, שאין כמוהו במעל', ובעל חסד שאין כמוהו והוא רוצה שיעבדנו תמיד, איך הוא זריז במלאכתו, מחשש. שלא ירחיקהו מעבודתו, אם ישנה דעתו קצת, ואף שיתן לו שכרו משלם, על מה שעבד לו, אבל זה קשה עליו ביותר. באם ח"ו, ירחיקהו מעליו, וכמו למשל, כשלוקחין איזה עבד לנסיון, על כמה שבועות, איך הוא זריז במלאכתו, באותן הימים, ואינו מצפה לתשלום שכר כלל, על אותו המשך, רק בכדי שיחזיקהו לעבד, ובזה נוכל לפרש, ענין נעשה ונשמע, שנעשה בכדי שנשמע עוד, שירצה להשתמש בנו, והוא כעין הפסוק, עושי דברו, לשמוע בקול דברו, ולפי זה הביאור, יוכל להיות הגי' שלא ע"מ לקבל פרס עכ"פ ע"פי שהמצאתי איזה דרכים, שיוכל להיות, לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס, ויש עוד כמה וכמה אופנים, מה שאני סומך על המעיין, שיוסיף עוד כהנה וכהנה, אבל עכ"פ עיקר העבודה שלנו, הוא בוודאי בשביל השגת טובה ועונג נצחי קיים, רק לא ע"ד קבול שכר