אלפי מנשה חלק א קכו

לא חכם, ואינו רוצה בזה, והוא מוכרח לפסוק לו שכירות ע"ז, והנה אח"ז, כשלמד האומנות היטיב ומתפרנס ממנה, ע"פי דין הוא פטור מלשלם, כי מה שהוא לטובת האדם יוכל להטעותו כדין, מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו, נותנין לו לשום מתנה, וחוזרין ונפרעין ממנו, וה"נ כן הוא, ביעוד השכר, שייעד ה' לנו, עבור שימור המצות, שהם טובתינו, חיינו ואורך ימינו, ומה שהוא משלם לנו, הוא ע"פי חסד, ואגב אבאר עוד, תירוץ פשוט, על פסוק הנ"ל ביאור אחר על פסוק הנ"ל. קנה

לפי מה שידוע, שמה שהנשמה שולחה לזה העולם, מה שבתחל' היתה מעלתה גבו' מאוד, הוא רק בכדי שתרויח במעשי'. ולא יהיה לה נהמא דכיסופא, שאין ההנאה שלימה. ובהית לאסתכולי' באפי', וידוע ג"כ, שמי שממציא לא', שיוכל להרויח לפרנסתו. גדלה מעלתו, ממעלת הצדקה, שהוא נותן לו מתנת חנם, מהטעם הנ"ל, וזהו ולך ה' החסד, שלא די שאתה נותן להנשמה מתנת חנם, אתה משתדל עוד, שתשלם לאיש, היינו שיהיה דרך תשלומין, בכדי שיהיה ההנאה בשלימות: עוד ביאור אחר על דברי אנטיגנוס קנו

ידוע שענין השכירות מרב לעבד, אין זה דבר, שיוכלו להתעש' ממנו, כי אין עשירות מן האומנות, אבל ענין האב עם בנו: כל מה שהבן מוצא חן בעיני אביו, ע"י שיש לו קורת רוח ממנו, הוא מרבה להיטיב לו, וכמו למשל, א' שמביא לשר גדול, איזה מתנה, בכדי שימצא חן בעיניו, וימציא לו דרך, שיוכל להתעשר אינו רוצה ובוחר, שישלם לו השר, עבור מתנתו, כי אם השר רוצה לשלם לו, הוא סימן, שאינו רוצה למלאות שאלתו. ומבקשו מאוד ע"ז, שיקח ממנו בחנם, ויהיה לו לכבוד ולתפארת וכן הוא הענין, בענינינו עם הבורא ית', אם היינו מצפים לשכר עבור עשיית מצותינו, כמה היה מגיע לנו, ומי הקדימני ואשלם