אלפי מנשה חלק א קכג

שאפשר שדבריו ישרים ונכונים, אבל שמא יגיע ח"ו מזה. איזה טובה להאומר, ואפרש הגמ' הנ"ל, הוי זהיר וכו' ומקודם אכתוב פרפרת נאה לפרשה דרך צחות, שרמזו בזה ענין גדול: והוא שאין הכוונה בלפי דרכו, היינו להנאתו, אלא כך פיר'. דהנה העצה היעוצה בעולם, לטובת הכלל והפרט, הוא שיהי' כל א' עוסק בענין שהוא מסוגל לזה יותר, הן במילי דעלמא והן במילי דשמיא, ונמשיל בשני ראשי מצות תורה, וצדקה. שמי שהוא מופלג בתורה, צריך שיהי' עיקר עסקו וקביעתו בתורה, ואף אם לפעמים יזדמן באיזה מצוה, שא"א לעשות ע"י אחרים, שיהא מוכרח לעסוק בה, אבל עיקר מחשבתו, יהי' ליהדר לקבעי' קמא, וכדשלח לי' ר' אבהו לברי', כששלחו ללמוד תורה לטבריא ואמרין לי' גמול חסד הוא, המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לטבריא ומי שהוא עשיר גדול צריך שיהיה עיקר ענינו בצדקה וג"ח, ועכ"ז צריך לקבוע איזה עתים לתורה, אבל יש שאינם משימים לבם לזה, ומי שעוסק תמיד יום ולילה בתורה אם ישאלוהו, הדרך לחיי העוה"ב, ישיב לפי דרכו להתמיד בתורה, ולהיות לא פסיק פומי' מגרסא, מבלי שום לב, על מהות השואל, וכן מי שעסקו תמיד בצדקה וג"ח ישיב, לעסוק כפי האפשרי. בג"ח בגופו ובממונו, וכל חד מרבה דידי'. וכשפרשתי הגמ' על דרך צחות, אשיב לפשטן של הדברים. שדקדקו בדבריהם, ולא אמרו לא תשמע להיועצך לפי דרכו אלא אמרו הזהר וכו' וה"פ, דהנה לפעמים, כששואלין עצה מאיזה חכם, סומכין על עצתו וחכמתו מכל מבלי הבין בעצמו. ענין העצה, וע"ז אמרו, הזהר מהיועצך לפי דרכו, והיינו אם יש איזה חשש, שמא היועץ מכוין לטובתו אזי אין לסמוך עליו רק אם יבינך ענין העצה וטעמי', אבל אם תבין שהיא עצה היעוצה לטובתך. מה אכפת לך מה שיגיע להיועץ ג"כ טובה מזה וכ"ש דעבד תרתי, טוב ומטיב והלא בכל עניני מקח וממכר המוכר בוודאי מכוין להרויח בסחורתו. ועכ"ז כשהלוקח רואה שהדבר שוה לפניו, לוקחה. ואף שיהי' טובה להמוכר מזה, רק