אלפי מנשה חלק א קכב

שהוסיף, אלא הוו וכו', שהוא נראה כמייעץ לטובה, ולא אסר הדרך הראשון בהחלט, ועתה אשוב לבאר דבריו, בכמה אופנים נכונים ואמיתים, שיהיו מסכימים להשכל האמיתי, כי האמת הגמור, שלא תהי' התורה סותרת בשום מקום, להשכל האמיתי. כי הנשמה הניתוספת באדם, שבארתי ענינה למעלה שהיא השכל. היא חלק אלו' ממעל. והחלק צריך שידמה להכל כידוע, ובמקום שיראה בתחלת העיון, שאינה מסכמת עם השכל, צריך לטרוח, ולחפש ביאור דברים, ע"ד האמיתי שיהיו התורה והשכל, מסכימים לדעת אחת: ביאור ענין שכלי קנ

ידוע לכל, מלכותא דרקיעא, כעין מלכותא דארעא ומובא בספרי מוסר, שיחקור אדם מה שהוא רוצה מעבדו, שהיטיב לו ונותן לו שכירות, מזה ילמד איך לעבוד את ה', וכן פי"רשי פי' ב', על דעלך סני לחברך לא תעביד לחברך זה הקב"ה. כמו רעך ורע אביך אל תעזוב, ע"ש, והנה העבד העובד לרבו בכל אופן היותר אפשרי, ובוודאי כוונתו, לקבל שכרו ע"ז. אחר תשלום זמן עבודתו, בוודאי יש לרבו קורת רוח הימנו, ואדרבה, יהנה מאוד, כשיגיע העבד לאיזה מעלה, ע"י שכר עבודתו, ואבאר ענין ע"מ שלא לקבל פרס, שמצינו דוגמתן בעו"הז וממילא יובן ענין הנאת הרב מזה ובדרך אגב אבאר ענין הגמ', שאמרו הזהר מהיועצך לפי דרכו, אשר אמרתי ע"ז דרך הלציי, לפי הידוע, מה שמפרשים העולם, על המאמר, הכל תלוי במזל אפ"י ס"ת שבהיכל שפירושו הוא שמצות התורה תלוים במזל יש מצוה, שמדקדקין בה ביותר בכמה הרחקות גדרים וסייגים, ויש מצוה, שמקילין בה, אפי' בעקרי' ועל פי זה אומר, שהמאמר הנ"ל הזהר וכו', גבה מזלא מאוד. שמקיימין אותה, הרבה יותר מכוונת הגמ' והוא שלא ירצו לשמוע או לקבל, שום דבר חכמה או מוסר, משום אדם, מחשש שמא האומר או הכותב, מכוין לאיזה כוונה לטובתו, ואף