אלפי מנשה חלק א קכ

לקבל שכר היא אהבה החוזרת לעצמו, וכיוצא בזה כמה דרשות, ששמחו ע"ז ללא דבר, כמו שאבאר לקמן, שכיון שיהרס היסוד, יפול הבנין, וכן בענין היראה, נהרסו לעלות למדרגה העליונה, לפי דבריהם, מה שמבואר בזוהר, שיראת העונש, היא יראה תתאה, ואינה עקרית כלל, אלא עקרא דיראה, בגין דאיהו רב ושליט, ועקרא דכל עלמין, וע"כ ברחו מיראת העונש, ולמעלה הגדולה שלהם לא הגיעו, וזה וזה לא עלתה בידם וע"כ אבאר דברי אנטיגנוס כנ"ל, ודברי הזוהר, בדברי' המתקבלים, שיסכימו עם השכל האמיתי, ושלא יסתור מאמר חז"ל, וגמ' מפורשת, שאביא היפוך דבריהם, ואשים ריווח לדברי, שיקל על הקורא: מאמר מן הגמ' קמז

רב ששת כל תלתין יומין וכו', עד חדאי נפשאי. לך קראי. לך תנאי. איני וכו', עד מעקרא כי עביד איניש, אדעתא דנפשיה קא עביד, הנה מבואר, שעיקר כוונת ר' ששת בלימודו היה לכוונת טובתו והנאתו. ואם נאמר, שר' ששת, שהוא אמורא לא הגיע למעלת רשב"י, שהוא מגדולי התנאים, ב' תשובות בדבר, חדא. ולוואי שנזכה להגיע למעלת ר' ששת, ואין לנו לחשוק. להגיע בדורותינו, למדרגה גבו' ממנו ותו מלשנא דגמ' מעקרא כי עביד וכו' משמע שכן הוא הנכון וגם למה לא הסתיר ר' ששת, כוונתו לא טובה. לפי דבריהם לומר בפרהסיא, פחיתת מעלתו, ולא עוד אלא שאמר חדאי נפשאי, והנה, אי"ה אחר שאגמור ביאורי, לדברי אנטיגנוס ולדברי הזוהר, אשר אקוה, שלא יוכל שום בעל שכל לומר נואש לדברי, אביא מאמרים מהגמ'. אשר בהחלת העיון נראים כסותרי' לדברי, אבל יובן בקל. ביאור אמיתי שבדבריה' שלא יהיה שום ריח קושיא וסתירה לדברי, ואחר שהבאתי, יסוד מדברי חז"ל, אדבר כעת מדרך השכל, ואדקדק כמה קושיות בדברי אנטיגנוס, וממילא ירווח שמעתא, לאסוקי אליבא דהלכתא: