אלפי מנשה חלק א יא

מקובץ. היינו שנתקרבו חלקי'. כמו שאנו רואין הענן והעשן. שהוא ג"כ אויר מקובץ אלא שהוא חשוך. מפני שהוא מעורב עם חלקי מים. כי הענן הוא מלא מים והעשן בא מעץ הלח (כמו שאמרו במדרש איכה רטיבא כולא תננא) והאש הוא אויר זך. שחלקי' מקורבים. ומפני שיש בו ריבוי חלקי האויר עולה בכח ובמהירות למעלה. אבל יתפרדו תיכף חלקיו כשיסור ממנו הכח המחברו כפי שאבאר בסמוך וישוב ממש לאויר. ועתה אבאר ענין קירוב חלקי האויר. ע"י מה היא באה והוא שידוע ונתפרסם לכל וראיתי זה בעיני. איך שמוציאין אש. ע"י שמסבבין איזה דבר במהירות גדול באויר כמו זכוכית הנקרא (לעקטערעזאציע) ועי"ז נדחקין ומתקרבין מאוד חלקי האויר עד שנתהוה ללהב אש. רק מפני שאין לה התלות בשום דבר גשמי, מתפרד תיכף לרוח ואויר. וכן הוא הענין. הכאת אבן החלמיש, שהוא אבן שנתקשה. עד שאין ניכר בה חלקי המים, וכן ברזל החסוס, שקורין (שטאל) וכשמכין בם. אזי האויר שבהם. נדחק ונתלהב, ויוצאין ממנה ניצוצות, שהוא האש שנדבק בה עדיין חלק קטן מאיזה גשם דק, וידוע, שהדבר הנדחק, כמו (שפרענזינע), מתחזקת לחזור מדחיקתה, וכשפוגשת באיזה דבר, דוחקת בכח, אותה הדבר לאחורי' בהכאה יתירה ובדחיקה וע"כ כשפוגשין הניצוצות. בדבר שחלקי האויר שבתוכה הם רפוים, דוחקתם לצאת לחוץ ונתלהב לאש, שהוא חלקי האויר המדובקים ונדחקים, בדבר הגשמי. בהפסק ביניהם, חלקי הגשמי ויוצאים לחוץ מדובקים, כפי שהיו מדובקים וקשורים בה, עד שמוצא מקום להתחלק באויר כמו שכשזורקין איזה דבר, אזי בכח הזריקה שדוחקו אין לו פנאי ליפול תיכף לארץ כטבע העפר היורד למטה, מפני שהוא נדחק עדיין מכח הזורק, וכשמסתלק כח הזורק, אזי יפול לטבעו לארץ וכן האש, קמא קמא היוצא מן הגשמי מדובק. מתפרד תיכף. כפי כח יציאת ודחיקת האויר. אם מעט שכחה מעט, כמו מנר. אינה נמשכת הרבה למעלה, רק נתחלק תיכף לאויר, ובא תחתי' אש אחר מיתר חלקי האויר הנקשרים בדבר הגשמי, שיוצא לחוץ, עד