אלפי מנשה חלק א קיז

היפוך מדעתו, שבא לו ע"י הרגלו, מחזיקו ליוצא מגדר האמונה ובזה נותן מקום לצדוקים לרדות באומרם ע"ד צחות, היש משכיל דורש את האלקים, ומן הפרטים. ידונו על הכלל, שאין חכמה ודעת, ביראי האלקים, וכאלו קבלה הוא בידם של פרושים, שלעבוד את ה', צריך להיות בכל הנהגותיו, יוצא מגדר האנושי בתנועותיהם ובמדותיהם, ברוחם שמחזיקי תורה, לא יבחרו כלל בהתחקות על שרשי מדותיהם ויחשבוהו שהוא מענין החקירה המביאה לידי כפירה. ולא דעת ולא תבונה בהם לחלק בין ענין לענין כי בוודאי החקירה בעניני הבריאה והאלקות. מבלי רב הגון, מקובל וחכם ומבין מדעתו. הוא מעותד לסכנה. כמו שחברתי ע"ז קונטריס מיוחד איך ומה לנהוג בזה. ומי הוא הראוי לזה שיהי' בטוח שיכנס בשלום ויצא בשלום. אבל החקירה בנגלות בענין מדות טובות. שהוא מעקרי התחלות וכוונות התורה הוא בוודאי מצוה רבה וע"ז נאמר. כל השם אורחותיו בעו"הז. זוכה ורואה בישע אלקים ואחזור לאמונות שע"י הרגל לב כל א' ואף שהבאתי בידיעותי. שיוכל כל א'. לידע בקל. מעניני ידיעותיו. מאיזה צד הם חושיות או שכליות או ספורית. או מצות אנשים. ושע"יז יוכלו להבין. שלא להיות בטוח במה שהוקבע בדעתו. ע"י מצות אנשים, שהיא המדרגה הפחותה שבידיעות. כמו שהבאתי לעיל עכ"ז בני עלי' הם מועטים שישנו דרכם והרגלם. ע"י הוודע להם. ענין ושכל אמיתי. ע"כ מקודם שאתחיל לדבר מדרכי התורה מדרגותי'. ודרכי הלימוד. אני מוכרח להביא איזה שגיאות במושכלות ראשונות, שבא ע"י ההרגל אולי עי"ז יפקחו עיניהם קצת, להיות יודעים שאינם יודעים ושנצרכים לחפש דרכי השכל שהיא הידיעה האמיתית כשינקו אותה משגיאות ושכחה כמו שבארתי לעיל ופרשתי בזה פסוק א': ביאור פסוק א' בישעי' קמה

ישעי' אמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע