אלפי מנשה חלק א קיד

לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך אמור להם לישראל וישאלו ממצרים וגו', כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, לא קיים בהם, והקושיא מפורסמת, הא בלאו אמירת הצדיק, צריך הקב"ה לקיים דבריו, ולפי מה שהקדמתי. בוודאי אלו היו כל הת' שנה במצרים, לא היו צריכים לזה הדרך, של וישאלו ממצרים וגו' רק כל רכוש מצרים היה נמסר בידם ממילא, כשהיתה גאולה שלימה, אבל הם הפסידו בנפשותם, בצעקתם שימהר גאולתם. אבל החשש, שלא יאמר אותו צדיק וכו', ואף שאברהם, ידע זאת, שלא השלימו השעבוד, אבל עכ"ז נראה ח"ו. כמו רמאות בדבר, כמו שאומרים לא', קבל עליך, שכשאתן לך עשר מלקות אתך לך כך וכך, והוא מקבל עליו ואחרי זה, נותן לו רק ט'. ואינו נותן לו כלום ואף שאין מניעה מן המקבל, שרוצה לקבל העשירית ג"כ אבל בוודאי אם המניעה מצד המקבל, שלא ירצה לקבל העשירית, אין זה רמאות כלל, ופטור מן הדין, ולפ"ד, הוא תירוץ פשוט, ונכון מאוד בטעמו: תשלום הדברים מענין מ"ט שערי טומאה קמא

מה שאמרו, שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה וכמעט רגע היו משתקעים בשער החמישים, יש לפרש ע"ז הדרך, שהנה הש"י, כל מעשיו דין ויושר, והנה זה לעומת זה עשה אלקים שכל מה שיש בקדושה, יש כנגדו בס"א, והבחירה ביד האדם, למסור עצמו, לאיזה רשות שיבחר, והנה, אם ימסור עצמו ח"ו לס"א, אזי קשה להוציאו, מפני שהם באים בטענה, שהוא בעצמו בחר להיות תחת ממשלתינו, והבא לטמא פותחין לו, ואין מונע כנגדו, ולפי זה, הענין שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה היינו שהיו כבר משוקעי' במחשבתם במ"ט חלקים ושער בנפשותם, מגודל צרותיהם להמסר בנפשותם, לכח הס"א. וכמעט רגע היו מוסרי' עצמם מכל, והי' בלתי אפשר להוציאם וע"כ מיהר את הקץ שלא בעונתו, ומפני זה, אנו סובלים עול