אלפי מנשה חלק א קח

נקרא רובו עונות. ונמצא לפי זה אינו ענין כלל. לדברי ר"ל ור"י שהבאתי שעל זה הדרך. הרוב הוא ככולו. כי מה לי אם הרויח למשל, מאה זהובים, והוא כדי צרכו. ולא הפסיד כלום מזה או אם הרויח מאה וחמשים והפסיד חמשים ונשאר לו מאה אלא שעדיין צריכין אנו למודעי שענין דינו של אדם. ושהוא נידון אחר רובו. כפי שפירשתי, אין שיעור וערך למספר דיניו. לפי ריבוי הדרגות. כפי שתבאר, ובזה יתורץ מה שאמרו. גבי רובו זכיות נידון לחיים, ורובו עונות. נידון למיתה. והרי אנו רואים כמה צדיקים גמורים מתים. וכמה רשעים יאריכו ימיהם אלא שכל ענין ודרגא שבאדם. כשיתקיים במדרגתו הוא נקרא חי וכשירד ממדרגתו נקרא מת ובטל בזה ועתה אפרש שיחתי בענין הדרגות הנ"ל. והוא כיון. שכל עיקר מגמת ואושר האדם הוא, להרויח בשופי כדי פרנסתו והנה בוודאי. יש דרגות וחילופים, בענין הנהגות צרכי פרנסתו, בין חיי הסיפוק, לחיי עונג והנה לפי זה, אם רובו זכיות ע"ד הנ"ל נכתב לחיים היינו שישאר על מדרגתו ואם רובו עונות, נכתב למיתה, היינו להורידו ממדרגתו. ובזה יובן, מה שאמרו. צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה שיקשה לכאורה. וכי בשביל שאני זכר הפסדתי אלא כיון שנצרך למדרגה גבו'. בחיי עונג. צריך לדקדק עמו ביותר וכמבואר בכתבי האר"י זלל"הה. שכשמעלין את האדם לאיזה מדרגה עליונה, אזי חוזרין ודנין אותו ומדקדקין עמו בכדי שיהא ראוי לזה המדרגה. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כשהוא בביתו כישיבתו לפני המלך ויש עוד דברים רבים בזה שנצרך להתלמד מזה הנהגות ישרות. ויתבארו ביותר ביאור במקום אחר: ביאור המדרש בתחלה עלה במחשבה, קלו

הנה, הבאתי לעיל. לחלק בין טבעים לרצונים, שתיקון הטבעים תלוי, בסידור כל דבר על מכונו. בכדי להשיג ממנו, הענין והתועלת שנצרך מזה ואם יחסר איזה דבר שלא נעשה ונסדר