אלפי מנשה חלק א קז

מצות, בכלליותיהם ובפרטיותיהם, ואם יחסר א' מהם, צריך להשתלם, בדינה של גיהנם, אלא שביאר ר"י, שא"כ אין תקוה. שיושלם שום אדם על שלימותו, ומצא להם תקנה, שיוכל להרויח אף ע"י חוק א', והיינו שיחזיק בה, ויעסוק בה תמיד ביותר, ויוכל להשיג על ידה, ע"פי החילוף כל יתר צרכיו, כמו שהבאתי דוגמתן בעוה"ז, ובזה יתבאר ג"כ, מאמר ר' חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, דלכאורה יראה, שחוב הוא להם, שבהפקד א' מהם, יתחייבו דין למקום, אבל לפי מה שביאר ר"י, ניחא טובא, שהמציא להם כמה דרכים, שיוכלו להרויח ולהשתלם על ידיהם וגם כפי שבארתי לעיל, שיש חיי הסיפוק, וחיי עונג, שאין להם שיעור למעל' והנה, אם לא היה אוהבם ומחבבם חיבה יתירה לא הי' נותן להם מצות רק כפי שישלימו לחיי הספוק. אבל מאהבה שאהב ה' את ישראל, הרבה להם תורה ומצות, שיוכלו להשיג עי"ז, חיי עונג, כפי האפשרי איש איש, כפי שהוא מוכן לקבל הטובה, ועתה נשאר עלי לבאר, שלא יהיו דברי ר"ע ור"ל, סותרין למה שמפורש בכמה מקומות, שכל העולם, וכן כל יחיד ויחיד, נידון בתר רובו, אבל הוא דבר פשוט, ויתבאר בקל, ומקודם, צריך אני לבאר, ענין הרוב, שלכאורה, איך יושלם בכל. ע"י הרוב והרי עדיין חסר יתר הצטרכותו, למשל, אם יהי' א' רעב, צריך לאכול כדי צרכו להשלים רעבונו. ואם יחסר לו מזה. עדיין הוא חסר, ותאב עוד לאכול, וכן בכל הדברים, כגון במלבושים, אף אם יכסה רוב גופו, אינו יוצא י"ח בשלימות בזה, הן להנצל מקור והן לכסות מערומיו, אלא בוודאי לשלימות הגמור, צריך שיושלם כל צרכו. אלא ענין הרוב הוא כך. והוא שעיקר תכלית האדם הוא שירויח כדי צרכו, והנה אם א'. הוא מרויח הרבה אבל אירע לו היזיקות והפסדים, הנה אם הרווחתו הוא הרוב, על זה האופן שאחר ניכוי הפסדותו, ישאר לו מהרווחתו. כד סיפוקו אזי לא אכפת לן. במיעוט חסרוותיו וההיפוך בהיפוכו