אלפי מנשה חלק א קה

ענין הדעה, שאמרו, נוח לו לאדם שלא נברא, שהוא תמו' מאוד: גמר ביאור הפלוגתא בענין נוח לו לאדם וכו' קלג

הנה, בענין בריאת העולם, שהיא להיטיב לברואיו, וכפי שבארנו, שא"א לאיזה דבר שיהיה בו השגת הטובה שלא יהי' בו חשש נזק, והנה בוודאי כשברא הקב"ה את עולמו, שיערה חכמתו ית'. איך שאחר כל גלגולי הדברים, טובות ורעות. יבא לתיקון השלימות, להשגת טובה שלימה נצחית ובטוחה, אלא על מה נחלקו, אבאר. הנה כל ענין חדש, שאדם ממציא ועולה על לבו, לחדש איזה דבר. לאיזה כוונת השגת הטובה, נקרא בריאה חדשה, ואף שאינה יש מאין, כמו תחלת הבריאה רק שהיתה בכח, ומוציאין אותה לפועל, עכ"ז נוכל לכנותה בשם בריאה, והנה פשוט, בין אנשים בעלי מדות טובות, כל ענין חדש שיוסיפו, ישיגו מזה רב טוב, וח"ו ההיפוך בהיפוכן, והנה אין דור שלא יהיה בו מב' המינים האלו טובים ורעים אך הפלוגתא הוא, כמו בכל הענינים, מה הוא הרוב הגובר בעולם, ואף שהרוב בכמות, בוודאי נראה לעין בכל דור, המוני עם, שאין להם חלק במדות טובות לתכליתן, הם מרובים מהטובים, עכ"ז נחלקו, על הרוב באיכות, שבוודאי יש כוללים, היינו א' מבעלי ג' מעלות הנזכרים, חכמה גבורה ועושר, שא' מהם, ענינו שקול בעולם, לתועלת העולם וחבורם. נגד כמה חסרים מהג' הנ"ל, שמ"ד נוח לו לאדם שנברא, ס"ל, לפי הדור שעומד בו, שהטוב הגביר על הרע, וע"כ נכון לאדם, שיחדש תמיד ענינים מועילים, ואף שיש בהם חשש נזק, ע"י מכוונים להזיק, עכ"ז, לפי רוב איכות העולם, יגביר בזה שמחדש, הטוב על הרע ומ"ד, נוח לו לאדם שלא נברא, ס"ל ההיפוך בעולם, וע"כ צריך להתיישב מאוד, באיזה ענין חדש, שרוצים להמציא בעולם, לאיזה תיקון, שא"א לעולם להתקיים, ולבא לאיזה מעלה גדולה, ושיהיה תקוה לתכלית