אלפי מנשה חלק א קג

פחותה ממעלת המדבר, שהוא השכל הניתוסף במדבר. שיוכל לסדר ענינים על מכונם, לתכלית טובה קיימת, כפי שבארתי למעלה, שאין לך טובה קיימת, אלא המסודרת, כי המקרית לא יתמיד והשגחיית, כל מה שההשגחה הוא מאיזה מסדר. הוא יותר קיים ובטוח. אבל כשנעריך הדברים, לענין הרחקת הנזק, יהיה מדריגתם ממטה למעלה, בהיפוך. היינו מדבר, חי, צומח, דומם, כי המדבר. יש בו חשש נזק ביותר, ע"י השכל שבו, וה"י, כמה רעות, יוכל אדם לגרום בשכלו. כשיכוין להרע. וכל מי שיש בו שכל יותר, חשש הנזק ממנו יותר גדול ומדרגת החי אין בו חשש נזק כ"כ. כי עניניהם הם פרטיים, כי הם רק מעניני החושים, שאין משיגים אלא ענינים פרטים, כמו שבארתי במקומו, נוסף ע"ז הצומח, שאין דרכם לילך ולהזיק, נוסף ע"ז הדומם, שחשש נזקו, הוא קטן ביותר, מפני שהם רק נזקים מבחוץ, משא"כ בצומחים, מכמה מיני עשבים וסמים ומיני מאכל, מרים ומזיקים, ובזה בארתי, פסוק אל יתהלל חכם וגו': ביאור פסוק אל יתהלל חכם וגו'. קלא

ירמיה אמר, אל יתהלל חכם בחכמתו, גבור בגבורתו, עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ וגו', ובארתי ע"ז הדרך, שהנה כל המעלות הנכללות באלו הג' שחושב הפסוק. אינו ידוע, אם הם מעלות או חסרונות, היינו, שאם ירצה להיטיב בהם, הם מעלות גדולות, אבל ח"ו, כשמכוין להזיק, אזי כל המעלות יהפכו לחסרונות כגון חכם להרע, וכן בגבור' להנקם, וכן בעושר, וא"כ כך שיעור הכתוב, אל יתהלל חכם וגו', עד עשיר בעשרו כי מי יודע הטובות הנה, או בהיפוך: כ"א בזאת יתהלל וגו', היינו באותן המעלות הנזכרות, השכל וידוע וגו', עד חסד משפט וצדקה, והיינו לעשות כפי רצונו ית' הכל לכוונה טובה, ואז בוודאי יחשבו למעלות, וראוי לשבת והלול ובזה בארתי וישבתי, ענין שמחולקים בו כמה מהראשוני':