אלפי מנשה חלק א קב

כלל, בכל הפלוגתות. שיהיה שייך לומר בהם, אלו ואלו דא"ח הם. אשוב לבאר, המאמר התמו' ביותר. אשר יתפלאו ע"ז שלימים וכן רבים, והוא הפלוגתא מענין נוח לו לאדם שנברא וכו': ביאור הפלוגתא בענין נוח לו לאדם וכו' קל

לפי מה שבארתי למעלה, שפסק הלכה בכל דבר הוא משתנה, לפי ענין שינוי הדור. לפי כלליותם ופרטיותם, ואחזור עוד. מהידיעות שהבאתי, הנצרך לזה הענין. והוא, שתכלית כל הדברים, הוא השגת הטוב, והרחקת הנזק. וידוע, שאף שהתקוה והכוונה, הוא להשגת טוב ועונג נצחי וקיים, שנברא העולם בשביל זה, ואלו בשביל הרחקת הנזק, לא הי' צריך העולם להבראות. כי בוודאי קודם הבריאה, אין שום חשש נזק כלל, ואף לאחר הבריאה. במיני טבעים שאינם מרגישים לא שייך בהם. הרחקת נזק כלל, רק לצורך המרגישים, צריכין שמירה, שלא יוזקו ויתקלקלו, ושלא יזיקו עכ"ז הרחקת הנזק. הוא קודם בזמן, להשגת הטוב, ובכל דבר, שיוכלו להשיג ולקבל איזה טובה ממנו אבל לפי כללא דכיילינא, שאין דבר שהוא טוב בהחלט, שלא יהיה בו חשש נזק, צריפין להזהר. בהשגת הטוב ממנו, משמירת נזקו. והכלל, לחשוב ערך הטוב, שירבה יותר מחשש ההפסד. שיהיה כל דבר. הולך ע"ד קרוב לשכר ורחוק להפסד, ולפי ערך ענין חשש הנזק, כל מה שענין הנזק גדול ביותר צריך ביותר שמירה ממנו, וא"א לומר שלא להתקרב לשום השגת טובה בעולם עד שיהיה בטוח, שלא יהיה בזה, חשש נזק כל דהוא, שא"כ לא יוכלו להגיע כלל, לשום מעלה בעולם, אלא על הדרך שכתבתי, והנה ד' המדרגות דצח"מ, לענין השגת הטוב מהם. הדומם היא פחותה מענין הצומח, שהוא כל פרי מאכל למינהו ועשבים לרפואה, ודומיהם, וכן הצומח. פחותה מענין החי. שנוכל להשתמש בו, ולהטותו כפי רצונינו. ומעלת החי.