אלפי מנשה עה"ת סא

הוא ראה היינו בחי' ראי' והוא ירא"ה. והנה כיון שהרגיש יצחק שיש בו יראת ד' ממילא ידע נמי שהוא שלם בכל מדותיו כי מי שיש לו יראת ד' ממילא הוא שלם בכל מדותיו וז"ש ריח בני כריח שדה כי זה רומז שהוא שלם בכל המדות דהנה רז"ל בש"ס תענית דף כ"ט ומובא גם ברש"י ז"ל פירשו כריח שדה זה שדה תפוחים וכתבו התוס' שם אשר תפוחים היינו אתרוגים עיי"ש וזה רומז שהוא שלם בכל המדות כי אתרוג רומז על זה והוא עפ"מ דאיתא בש"ס ברכות דף כ"ז הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו שנאמר פרי עץ הדר עיי"ש וכיון שהוא הדור לפני קונו הרי בע"כ שהוא שלם בכל מדותיו

במסורה והובא בבעה"ט הוה גביר לאחיך הוה ב' דון ואידך כי לשלג יאמר הוה ארץ. ונראה דהנה כתב הרד"ק הוה גביר לאחיך הם בני עשו וכן בני אמך וכן הי' בימי דוד וכן יהי' לימות המשיח עיי"ש וכן הוא ג"כ בזהר בפרשתינו דף קמ"ג ע"א ר"י אומר כולא בזמנא דמייתי מלכא משיחא וכו' ובגין כך אמר הוה גביר לאחיך לשלטאה עלייהו ולרדאה לון בזמנא דאתא דוד מלכא עיי"ש והנה איתא בת"ז בהקדמה תתן אמת ליעקב אמ"ת ר"ת א"לף מ"אתן ת"שעון והוא קץ הנאמרה בדניאל וכן לדעת בארץ דרכך אוף הכי אר"ץ א"לף ר"צ לקיימא בהון אמ"ת מאר"ץ תצמח עיי"ש. וזהו שמשלב המסורה הוה גביר לאחיך עם כי לשלג יאמר הוה ארץ כי כ"ו לשל"ג ואמ"ר גי' דו"ד מל"ך ישרא"ל [ישרא"ל נחשב בספרים למספר תק"מ כמספר י"ב פעמים מ"ה וכנודע] יאמ"ר ר"ת ר"וח א"פינו מ"שיח ד"י' ועיין בתוס' ע"ז דף ה' ע"א שהם מפרשים רוח אפינו משיח ד' שהוא משיח ב"ד שיבא לגאלינו בב"א עיי"ש הוה אר"ץ הוא "לף מ"אתן ת"שעין והוא זמן הגאולה וגם בפסוק כתיב הוא ארץ בא' והו"א אר"ץ עולה מספר שיג והוא ר"ת ג"אולה שלימה וגם מספר שיג עולה אליה"ו מנח"ם נחמי"ה והן השלשה גואלים אליהו הנביא ומשיח ב"ד ומשיח ב"י ומרמז המסורה הנ"ל אשר הוה גביר לאחיך זה יהי' בימי דוד ובזמנא דאתי משיח

ואכל מכל פירש"י מכל מטעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו עכ"ל והנה כן הי' גבי אכילת המן שכל הטעמים שרצו לטעום טעמו בו וא"כ הרי הצידה שהביא יעקב לאביו הוו דומיא דמן וזהו יש לרמז ואכל מכל מכ"ל גי' מ"ן

א"י עפמ"ש בס' קה"י ערך אכילה בשם האר"י בסוד האכילה שנמשך מאהי' דיודין ומהוי' דיודין ומב' יודין דא' דאהי' הרי ט' יודין ועולים מ"ן שאכלו ישראל במדבר עיי"ש וזהו ואוכ"ל מכ"ל רומז ט' יודין משמות הנ"ל העולים מכיל שמהם נמשך האכילה. ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ובמסורה ברכתך. ב' דין ואידך על עמך ברכתך ונראה דהנה התרגום ורש"י ז"ל פירשו במרמה בחכמה ובמד"ר איתא בא אחיך במרמה ר' יוחנן אמר בא בחכמת תורתו עיי"ש ובודאי גם התרגום ורש"י ז"ל שפירשו במרמה בחכמה כוונתם הוא בחכמת התורה וכדברי המדרש הנ"ל. ויש לבאר הדבר דהנה כתב באוה"ח שיצחק בירך את. יעקב ברוחניות ובגשמיות ולזה אמר ויתן ו' בתחלת הענין כי כנגד הרחניות שברכו אמר בהעלם ויברכהו וכנגד הגשמיות שברכו אח"כ אמר ויתן לך וגו' בתוס' ו' עיי"ש באוה"ח בפסוק ויתן לך. והענין הוא לדעתי כי באמת עיקר ביאת יעקב ליצחק לברכם הי' לברכהו ברכת רחניות לברכהו בתורה וזהו מה דקאמר יעקב אנכי עשו בכורך ופירשו רז"ל במד"ר שאמר אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות שמתחילין באנכי כי רצה יעקב שיצחק יברכהו בתורה וזהו ג"כ מה שהביא יעקב ליצחק יין וכדכתיב ויבא לו יין כי יין מורה על התורה וכדאיתא בש"ס תענית דף ז' דדברי תורה נמשלו ליין וכן אמרו ז"ל הביאני אל בית היין זה מרתיף גדול של יין זה סיני. ועיקר כוונת יעקב הי' שיצחק יברך אותו בתורה. אבל עשו עיקר ביאתו ליצחק לברכהו הי' שיברכהו בגשמיות וברכת רוחניות לא רצה עשו כלל, ולפי"ז הרי לקבל ברכת הרוחניות הי' רשאי יעקב לכנוס ברשות ליצחק שיברכהו ברכת הרוחניות כי עשו לא רצה כלל ברכת רוחניות. אך הא אם אין קמח אין תורה וא"א לעסוק בתורה ועבודה אם חסר צרכי גשמיות ע"כ כאשר ברך יצחק את יעקב מקודם ברכת הרוחניות וכדכתיב מתחלה וירח את ריח בגדיו ויברכהו והוא ברכת הרוחניות וכמ"ש האוה"ח הנ"ל א"כ כל ממילא הי' מוכרח יצחק לברך את יעקב אח"כ גם בברכת גשמיות כי אם אין קמח אין תורה וזהו שאמר יצחק לעשו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך היינו שאחיך בא במרמה. והוא בחכמת תורתו וכדברי המדרש הנ"ל והיינו שבא שאברך אותי בתורה וזה הי' רשאי ליטול ממני כי אתה אינך רוצה בזה ע"כ ממילא ויקח ברכתך שהוא ברכת הגשמיות כי אם אין קמח