אלפי מנשה עה"ת ס

דף רמ"ג ע"כ קאמרה רבקה תעלוזנה כליותי כליותי דייקא שזה רומז על בינה ועל משיח ב"ד ומשיח ב"י וכנ"ל ולכך כשהביא יעקב אל יצחק את המטעמים ביקש ממנו על הגאולה שתהי' ע"י בינה ובאמצעות הגבורות וע"י יצחק וזהו שאמר אנכי עשו בכור ופירשו רז"ל אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות ועיין במת"כ שם שכתב שדייקו מדלא כתיב אני וכדכתיב לקמן גבי עשו רמיזי קרמז לעשרת הדברות שמתחילין באנכי עיי"ש ולדרכינו י"ל דבזה דקאמר יעקב אנכי רמוזי קרמז על הגאולה עפי"מ דאיתא במד"ר בפ' שמות פרשה ג' שבאנכי הן מתרפאין והן עתידין לגאול עיי"ש וז"ש קים נא שבה ואכלה מצידי כי נ"א שביה גי' משי"ח קו"ם ואכל"ה מצידו גי' יהוד"ה אפרי"ם בהתכוללם. יחד והן התרין משיחין דאתו מיהודה ואפרים משיח ב"ד מיהודה ומשיח ב"י מאפרים והס"ת נא" שבה" ואכלה" מצידי" הוא אהי"ה ואהיה הוא בינה וכמ"ש בלק"ת פרשת וישב ד"ה ויהי אחר הדברים האלה ובתהלים בפסוק א"מרי ה"אזינה ד'י בינה ה"גיגי שהר"ת בלתי בינה הוא אהי"ה ותיבת בינה באמצע כי אהיה הוא בבינה עיי"ש וכ"כ ברע"מ פרשת בהר דף ק"ח ע"ב אהי"ה איהו בינה עיי"ש והגאולה תהי' מבינה וכמו שהבאתי למעלה בשם האר"י ז"ל ועיין גם בספר דבש לפי אית ויברך דוד שכתב אשר ויברך דוד את ד' ר"ת מספר אהי"ה והס"ת ויברך דוד את הוא כד"ת מספר משי"ח ב"ן דו"ד כי הגאולה תהי' מבינה שהוא אהיה עיי"ש ועיין גם בילקוט חדש ערך גלות סי' י"ז שכתב ששם אהי' הוא מסוגל להגן על ישראל בגלות ושלא יתעכבו בגלות כלל עיי"ש וזהו ויבא לו יין וישת יין דוקא כי יין הוא בינה וגם יין הוא גבורה וכנודע וגם בינה הוא גבורה וכנודע וכמ"ש אני בינה לי גבורה והגאולה תהי' מבינה באמצעות הגבורה, וכנ"ל וגם יי"ן ר"ת נידחי י"שראל ייכנס והוא קיבוץ גליות וזהו דנקוד תיבת לו בטעם מרכא כפולה כי מרכא כפולה הוא ב' ווי"ן וכדברי הלק"ת הנ"ל וב' ווי"ן הם תרין משיחין וכמ"ש בתיקונים תיקון כ"ב ע"פ ובשלום תיבלון עיי"ש וגם לפמ"ש האר"י ז"ל בלק"ת פרשת ויקרא בדרוש נו"א ע"פ אשר לא ציה אותם דנקיד תיבת נא בטעם מרכא כפילה אשר מרכא כפולה הם נצח הוד עיי"ש וזהו מה דנקיד כאן תיבת לו במרכא כפולה שהם נ"ה כי נ"ה הם תרין משיחין וכמש"ל בשם הזהר ורומז בטעם מרכא כפולה על תיבת לו שהוא התרין משיחין וכנ"ל שמה שהביא יעקב ליצחק המטטמום עם היין עיקר הי' כדי שיברכהו שיבואו הגואלים לגאול את בניו מן גלותא וזהו וישת כי ויש"ת גי' ב"פ משי"ח גם ויש"ת עה"כ גי' שלו"ם שלו"ה והם תרין משיחין וכמ"ש המג"ע בפ' וישב שמשיח בן דוד נקרא שלום ומשיח ב"ו נקרא שלוה עיי"ש

מה שרמזנו לעיל אשר נ"א שב"ה ואכליה מצוד"ו ס"ת אהי"ה וכתבנו הענין בזה וכעת י"ל עוד באופן אחר עפמ"ש בס' קדושת לוי בהשמטות לפרשת שמות ע"פ ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' דבשעה שאדם עוסק בעבודת השם נקרא הוה וכשאוכל הוא בחי' אהיה כי מזה האכילה יבא לעבודת השם עיי"ש והוא הרומז נא" שבה" ואכלה מצידי" ס"ת אהי"ה כי בשטה שאדם אוכל הוא בחי' אהיה. וזה הוא ג"כ הסוד שאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה כי וצא" השדה וצודה לי' ג"כ ס"ת אהי"ה

וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה ובמסורה וירח ב' דין ואידך וירח ד' את ריח הניחוח. הנה איתא בגמ' שבת דף ע"ז סודרא סוד ד' ליראיו [פירש"י דרך ת"ח לעטוף סודר] ומפרש המהרש"א בח"א וז"ל סודרא סוד ד' ליראיו בגדי אדם מרמזין על מדותיו של אדם כמ"ש בכל עת יהי' בגדיך לבנים ובמעלות המדות הוא היראה ע"כ שם הסודר המורה על זה הוא מיוחד ליראי ד' עיי"ש וזהו וירח את ריח בגדיו היינו שהריח ריח מדותיו האיך הוא מדותיו והנה בודאי הריח מקודם הבגד העליון שהוא הראשין לכל הבגדים והבגד העליון מורה על יראה שהוא המעלה הראשונה וכדברי המהרש"א הנ"ל והריח אם יש בו יראת השם גם וירח את ריח בגדיו רומז על זה שהריח אם יש בו יראת ד' כי בגדיו היינו ב' בגדים כי מיעוט רבים שנים ותיבות א"ת רי"ח עם ב"ט בג"ד עולם ירא"ת ד' וזהו שמשלב המסורה לכאן הפסוק וירח ד' את ריח הניחוח כי די' א"ת ר"יח ה"ניחוח ר"ת ירא"ה והנה כיון שהמביא המטעמים הי' יעקב הרי הרגיש יצחק שיש בו יראת ד' וזהו שאמר ראה רוח בני כריח שדה ולכאורה מלת ראה אין לו פירוש כלל דהול"ל ויאמר רוח בני כריח שדה ומהו מלת ראה ולפי הנ"ל ניחא כי זה רומז שאמר יצחק שיש בו יראת ד' והיא עפמ"ש בספר ערבי נחל בפרשה זו בשם הספרים אשר ירא"ה הוא אותיות ראי' כי כאשר יראת ד' בלבו רואה ומבחין כל מעשיו ועניניו משא"כ מי שאין בלבו יראת שמים טחו עיניו מראות עיי"ש וזהו שאמר ראה רוח בני היינו שריח בני