אלפי מנשה עה"ת סב

אין תורה והוכרחתי לברך אותו גם ברכת הגשמיות וזהו שמשלב המסורה הפסיק על עמך ברכתך והכוונה הוא לפרש ויקח ברכתך מה היא ברכתך עמך ברכתך והוא הפרנסה צרכי גשמיות כי עמ"ך באות ך' דמנצפ"ך עולה מספר תר"י כמספר חתיך פא"י סא"ל שמות הפרנסה

הנה מה שפירשו רבותינו ז"ל במד"ר הנ"ל במרמה בחכמת התורה יש לרמז זאת במלת במרמה והוא לפי מה שפירשו במד"ר הנ"ל מה שאמר יעקב אנכי עשו בכורך אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות שמתחילין באנכי וזהו במרמ"ה ר"ל ב' מרמה והיינו ב"פ מרמה וב"פ מרמ"ה עולה עש"ר והוא עשר דברות וגם עשר הוא חכמה וכנודע ושפיר פירשו במד"ר הנ"ל בא אחיך במרמה בחכמת תורתו

ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבנו זה פעמים את ברכתי לקח וגו' עיין בכלי יקר שהקשה למה אמר שלקח הבכורה בעקבה ורמי' והלא מכרה לו מרצון הטוב ואם עשו בשאט נפש ביזה את הבכורה מה פשעו של יעקב בזה ועיי"ש מ"ש לתרץ. ולדעתי נ"ל דהנה רש"י ז"ל לעיל בפסוק ויאמר מכרה כיום את בכרתך לי כתב לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדי שיקריב להקב"ה ובפסוק שאח"ז דכתיב ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות למה זה לי בכורה כתב רש"י ז"ל אמר עשו מה טיבה של עבודה זו א"ל כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש אמר אני הולך למות על ידה א"כ מה חפץ לי בה עיי"ש והנה קשה מה השיב לו יעקב כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה וכו' שתויי יין ופרועי ראש הלא העבודה בבכורות אינה רק בבמה בזמן שהיו הבמות מותרות וכדאיתא במתני' פרק בתרא דזבחים עד שלא הוקם המשכן הי' הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם נאסרו ועבודה בכהנים וכן הוא ג"כ במד"ר בפרשתינו דאיתא שם מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה דתנינין עד שלא הוקם המשכן הי' הבמות מותרות ועבודה בבכורות וכו' אמר יהא עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה עיי"ש והרי כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת שמיני שאין חיוב שתויי יין במקריב בבמה והוציא כן מדברי הת"כ וכתב הרמב"ן שם הטעם כי האזהרה היא לכהנים בעבודתן ואין כהן מקריב בבמה עיי"ש ברמב"ן וכן משמע ג"כ ברש"י גיטין דף ס' שכתב שם בד"ה ופרשת שתויי יין דנאסרו דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא עיי"ש ומשמע מזה ג"כ דבבמה אינו אסור שתויי יין וה"נ חיוב פרועי ראש ליכא בבמה כיון דפרועי ראש איתקש לשתויי יין וכדאיתא בש"ס סנהדרין דף פ"ג ע"ב ועיין גם בספר טהרת הקודש בזבחים דף ט"ו על דברי התוס' שם ד"ה איתא בק"ו מבע"מ שכתב שם דמדברי התוס' שם מבואר דשתויי יין ופרועי ראש אין נוהגין בבמה עיי"ש וצ"ל דבאמת יעקב בתשובתו שהשיב דכמה עונשין ומיתות תלויין בה שתויי יין ופרועי ראש כוונתו הי' על זמן המשכן ובית עולמים שנאסרו הבמות והי' העבודה בכהנים ולא על קודם הקמת המשכן שהי' הבמות מותרות והעבודה בבכורות רק הוא לא פירש דבר זה להדיא לעשו רק קאמר לו סתם שבהעבודה של הקרבות קרבנות יש כמה עונשין ומיתות וכו' וסבר עשו שכוונתו הוא שגם קודם הקמת המשכן שהעבודה בבכורות שייך ג"כ עונשין אלו על דברים אלו לכן קאמר עשו אני הולך למות על ידה א"כ מה חפץ לו בה ומכר לו את הבכורה אולם אח"כ נתוודע הדבר לעשו דחיוב שתויי יין ופרועי ראש הוא רק בזמן המשכן ובית עולמים שנאסרו הבמות והעבודה היא בכהנים אבל לא קודם הקמת המשכן שהבמות מותרות והעבודה היא בבכורות לכן קאמר ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח וגו' והיינו כי עקב אותו בזה שלא פירש לו בפירוש שכוונתו הוא רק על זמן המשכן ובית עולמים והבן

חידושי הלכות

רש"י ז"ל בפסוק וקח לי משם שני גדיי עזים כתב וכי שני גדיי עזים הי' מאכלו של יצחק אלא פסח הי' האחד הקריב לפסח והאחד עשה מטעמים. והקשה בפי' משכיל לדוד הלא ש"ס ערוך הוא בפרק בתרא דזבחים [דף קי"ד] וכ"פ הרמב"ם ז"ל בריש הלכות ק"פ וז"ל אף בשעת היתר הבמות לא מקריבים את הפסח בבמת יחיד וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה א"כ היכי עבדו ק"פ וי"ל דלאו דוקא בתורת ק"פ הי' עבדו לי' אלא הי' עבדו שלמים בנדבה אחד זכר לפסח שיקריבו ישראל אחר שיצטוו ואחד זכר לחגיגה עיי"ש והנה דברי רש"י הנ"ל נובעים מהפרקו דר"א ובפדר"א פרק ל"ב איתא האחד כנגד הפסח ושפיר אפשר לומר דכוונתו הוא כמ"ש המשכיל לדוד אבל רש"י ז"ל שכתב אחד הקריב לפסח משמע דכוונתו שהקריב בתורת ק"פ ממש ולא שלמים בנדבה זכר לפסח וא"כ שפיר קשה קושית המשכיל לדוד הנ"ל.