אלפי מנשה עה"ת ל

ומ"ש בפדר"א ואין העיט אלא בן דוד נראה שרש"י ז"ל גורס אין העיט אלא דוד כי בן דוד הוא משית, וא"כ אתי שפיר ריש דברי רש"י הנ"ל מ"ש וורד העיט רמז שיבא דוד בן ישי כו'. אך סיום דברי רש"י הנ"ל שכתב עד שיבא מלך המשיח זה אינו מוזכר כלל בפדר"א הנ"ל ונ"ל שזה הוסיף רש"י ז"ל מדי מדילי' ויצא לו כן לפי"ד הפדר"א הנ"ל דהנה מ"ש בפדר"א שלא ימשול בהן העיט עד שבא הערב צריך להבין מהיכן הוציא כן מהפסוק וצ"ל דדרש הסמוכין דכתב וישב אותם אברם ואח"כ כתיב ויהי השמש לבוא וזה מורה שהפריחן עד שבא השמש ולמטרה זו כיוון רש"י ז"ל בזה שכתב עד שיבא מלך המשיח וזה הוסיף רש"י ז"ל מדילי' לדרוש מה שסמוך ויהי השמש לבוא על ביאת משיח כי כן דרשו רז"ל במד"ר בפ' משפטים פרשה ל"א הפסוק עד בא השמש עד שיבא משיחנו עיי"ש כנ"ל בכוונת רש"י ז"ל לפי"ד הפרקי דר"א הנ"ל

א"י וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם, הנה איתא במד"ר וירד העיט על הפגרים א"ר אסי נסב אברהם מכושה והוי מכיש להון ולא היו מכתשין אעפ"כ וישב אתם אברם בתשובה ועיין במח"ב שמפרש מכושה מקל והעיט רומז על הצרות והגליות כד"א העיט צבוע נחלתי לי והפגרים רומז על ישראל שהם ביניהם כפגרים מתים ואעפ"כ וישב לשון תשובה שבזכות התשובה יגאלו עיי"ש. ולדעתי נראה עוד בזה לרמז במה דקאמר וישב אתם אברם עפי"מ דאיתא בגמ' שבת דף קי"ח ובירושלמי תענית פ"ק ובמד"ר פ' ויקרא פרשה ג' דבזכות שבת תהי' הגאולה וזהו וירד העיט על הפגרים והוא הצרות והגליות על ישראל וכדברי המת"כ הנ"ל וישב אתם אברם רומז שבזכות שבת מנשבין ומפריחין הצרות והגלוות כי ויש"ב את"ם הם אותיות יו"ם שב"ת ואות א' הנוסף הוא כי א' הוא אחד והוא סוד שבה וכדאיתא בזהר רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכן איתא ג"כ במד"ר בראשית פ' י"א ס"ט ששבת הוא יחידה ואין לה בן זוג

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. כתב רש"י ז"ל וגם לרבות ד' מלכיות שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל, ונ"ל דזהו וגם את ה"גוו ר"ל ה' גוי והיינו חמשה גוי והם גוי של מצרים וארבעה גוי מארבעה מלכיות גם וג"ם א"ת הג"וי עם הכולל עולה תע"ה ונרמז בזה כל החמשה גליות וכמ"ש המג"ע בפ' וישב ע"פ וימצאהו איש תעה בשדה שבמלת תע"ה נרמז כל בגליות ה' שנה של מצרים ע' של בבל ה' הוא גלות אדום כי לא הי' ראוי להיות רק אלף שנה והוא אלף החמישי ובתחלת אלף הששי הי' ראוי לבוא משיח רק בעונותינו יצאו מה שיצאו עיי"ש וכדבריו כתבו ג"כ רבותינו בעלי התוס' בפ' וישב שם וכ"כ הבעה"ט בפ' וישלח ע"פ ואחר עד עתה

א"י וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי עפ"י מה דאיתא בת"ז בהקדמה י"ד פרקין דיד ימין וי"ד פרקין דיד שמאל ואינון כח דאתמר עלייהו ועתה יגדל נא כח ד' והכי סליק אי"ה או"ה כ"ח דרמיזין בכסא כבוד מראשון מיד דאסתלקו וילכו בלא כח לפני רודף עיי"ש ועיין בכסא מלך שם פירושו. ויצא מזה אשר אי"ה או"ה הוא הכח להכות את הרשעים. וזהו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי הר"ת ו"גם א"ת ה"גוו הם או"ה והר"ת א"שר י"עבודו ד"ן א"נכי גי' אי"ה ובזה ניחא נמי מה דקאמר דן ולא קאמר אדון או אשפוט וכבר מדייק כן בספר מים יחזקאל עה"ת ולדרכינו לכך קאמר דן דייקא כדי שיהא מרומז בהראשי תיבות כנ"ל

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כתב רש"י ז"ל בממון גדול כמו שנאמר וינצלו את מצרים, ונ"ל לרמז אשר ואחר"ו כ"ן וצא"ו ברכו"ש גדו"ל עולה וינצל"ו א"ת מצריים [בתורה כתיב ברכש חסר ו' אולם יש אם למקרא או נחשב תיבת ואחר"ו בלא ו' הנטפל ונוכל לחשוב תיבת ברכש בלא ו' וכמ"ש בתורה]

חידושי הלכות

בפסוק ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגו' כתב רש"י ז"ל לשבת אברם וגו' מגיד שאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לארץ ישראל עכ"ד ועיין ברמב"ן בפרשתינו מ"ש על דברי רש"י אלו עיי"ש וכבר האריכו בהאי ענינא הראשונים והאחרונים וגם אנכי הארכתי בזה במק"א בתשובה ואין להאריך כאן בענין שכבר דשו בו רבים אך באתי פה לפרש דברי הסמ"ג שהביא הצדה לדרך כאן שכתב וז"ל ותניא בגמרא אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין פי' שיש לתלות שמה שלא הוליד זהו בעון חו"ל אבל רש"י פירש בפירוש החומש שמה שחו"ל אינו עולה לו מן המנין זהו דוקא באברהם לפי