אלפי מנשה עה"ת כז

הוא עיקר וגם בזכות תורה שבע"פ מנצחין במלחמה וכנ"ל. ויש לרמז זאת ג"כ בפסוק שלפנינו וירק את חניכיו ילידי ביתו א"ת הוא אותיות התורה שהן מן א' עד ת' וגם א"ת ר"ת א"לף ת"ורה וכנ"ל ילידי ביתו רומז על תורה שבע"פ כי ביתו הוא מלכות בסוד ביתו זו אשתו וכמ"ש בספרים ומלכות הוא פה ותורה שבע"פ קרינן לה וכדאיתא בתיקונים ועיין גם בזהר שמות דף ד' ע"א דאיתא שם כל דמקבל מאחרא איהו ביתא מההיא דיהיב עיי"ש והרי תורה שבע"פ מקבל שפע מתורה שבכתב וכדאיתא בזהר חדש פרשת תשא ע"פ כבד את אביך ואת אמך עיי"ש וא"כ תורה שבע"פ היא ביתא דתשב"כ גם בי"ת ריח ת"למוד י"רושלמי ב"בלי וא"כ ילידי ביתו רומז על תורה שבע"פ

והנה לפי האמור שהוריקן בתורה שבע"פ יש להוסיף לרמז עוד בפסוק שלפנינו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות דהנה חנוך מע"ט הוא יסוד תורה שבע"פ עיין מה שכתבתי בזה לעיל בפרשת בראשית והנה ידוע מהבכ"ע שכתב שסוד מיט"ט ביו"ד הוא במספר שי"ח כמספר אליעז"ר רק שנתחבר לו ו' ונעשה מספר עב"ד אברה"ם ע"ייש וזהו וירק את חניכיו דייקא חניכיו כי חניכיו רומז על תנו"ך, כי חניכיו הוא מלשון חנוך שמנה עשר ושלש מאות הוא שי"ח וכאשר נצרף למספר שי"ח האות ו' הנטפל לתיבת שלש דכתיב ושלש בו' עולה מספר שכ"ד כמספר מיט"ט ביו"ד והוא יסוד תורה שבע"פ וכנ"ל וזהו שאמרו ז"ל בגמ' נדרים הנ"ל אשר שמנה עשר ושלש מאות הוא אליעזר כי אליעזר עבד אברהם הוא בסוד מיט"ט ביו"ד וכדברי הברכ"ט הנ"ל ובמספר שמנה עשר ושלש מאות עם ו' הנטפל לתיבת שלש דכתיב ושלש בו' עולה מיט"ט ביו"ד וכנ"ל והבן

וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. הנה הבאתי לעיל מה דאיתא בגמ' וירק את חניכיו ילידי ביתו שהוריקן בתורה ובזכות התורה נצחו במלחמה והנה אורייתא דבכתב הם כ"ד ספרים וכנודע ואורייתא דבע"פ הם ששה סדרי משנה וס"ג מסכתות לדעת הסמ"ג שחושב השלשה בבות לשלשה מסכתות ועיין גם בזהר בראשית בהשמטות דף רנ"ג ע"א שחושב ג"כ מנין הסדרי משנה בפ"ע ומנין המסכתות בפ"ט דאיתא שם ע"ש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה ששים ושש שהם כנגד ששים מסכתות וששה סדרי משנה עיי"ש הרי שהזהר חושב מנין הששה סדרי משנה בפ"ע ומנין המסכתות בפ"ע ומ,ש הזהר רק ששים מסכתות והלא אף לדעת הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שחושב כל השלשה בבות לחדא מסכת הרי יש עכ"פ ס"א מסכתות וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם עיי"ש כבר כתבתי בזה במק"א. והנה כ"ד ו' ס"ג עולים מספר צ"ג כמנין מג"ן וז"ש אשר מג"ן צריך בידך היינו בזכות מנין שהוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ נמסרו השונאים בידך

במסורה מובא בבעה"ט הרמותי ידי אל ד' הרמות' ב' דין ואידך הרמותי קולי. הנה בילקוט ראובני פ' ראה רמז תתצ"ב איתא הרמותי ידי אל ד' אין הרמה אלא תרומה כד"א והרמותם ממנו תרומת די עיי"ש והנה איתא בש"ס סנהדרין דף צ' ע"ב אין נותנים תרומה לכהן ע"ה שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזיקו בתורת ד' כל המחזיק בתורת ד' יש לו מנות ושאינו מחזיק בתורת ד' אין לו מנות עיי"ש והנה איתא במד"ר פ' ויצא פרשה ע"ב שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולן יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל עכ"ל ונ"ל לפרש הלשון והתורה רבה בישראל עפי"מ דאיתא ביו"ד סי' רמ"ו דמי שא"א לו ללמוד מפני שא"י ללמוד כלל או מפני הטרדות שיש לו יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו לומד בעצמו עיי"ש במחבר וברמ"א שם ס"א. וזהו כוונת המדרש במה שמסיים והתורה רבה בישראל היינו כיון שזבולן מאכיל ליששכר שעוסק בתורה חשיב כאלו גם זבולן עוסק בתורה הרי התורה רבה בישראל שנתרבה התורה דהוי כאלו שניהם עוסקים בתורה. וזהו כוונת המסורה הנ"ל הרמותי ידי היינו שהרמותי תרומה וכדברי הילקוט הנ"ל אין הרמה אלא תרומה וגם יד"י גי' כ"ד והוא כיד מתנות כהונה והיינו שהרמותו כיד מתנות כהונה. אל ד' היינו שנתתי אותם לכהן חבר המחזיק בתורת ד'. עי"ז הרמותי קולי קול"י גי' ב"פ חכמ"ה רומז על ריבוי החכמה והיינו שהתורה רבה בישראל והיינו שהכהן המקבל לומד תורה וגם הנותן חשיב כאלו לומד תורה וזהו נמי הרמותו קולי דייקא היינו שהנותן אומר שחשיב כאלו הרמותי קולו והוא קול תורה

ויאמר אברם אד' ד' מה תתן לי וגו' קאמר אד' ד' בניקוד אלקים ועיין בלק"ת שכתב האר"י ז"ל בהא דקאמר לקמן אד' ד' במה אדע