אלפי מנשה עה"ת קפח

בפסוק והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. צריך להבין מדוע האריך לומר אחיו ורעהו וקרובו ועיין גם באוה"ח שמדייק דמאחר שאמר את אחיו א"כ למה הוצרך לומר את קרובו הרי אחיו הוא קרוב שבקרובים עיי"ש ונראה עפמ"ש המג"ע בפרשת ויקרא אופן פ"ט דבעשיית העגל פגמו ישראל בג' אורות ונסתלקו מהם לכן נהרגו כשלשת אלפי איש שרומזים לג' אלפין לג' אורות שנסתלקו מהם עיי"ש ולפי"ז יש לומר שלכך קאמר משה רבינו ע"ה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו כי אחי"ו רעה"ו קרוב"ו [בתורה כתיב קרבו חסר ו' אולם יש אם למקרא] כשנכללו יחד בסוד הכולל עולים מספר ג"פ או"ר גם הר"ת א"חיו ר"עהו ק"רבו עולה מספר ש"א והוא ר"ת שילשה א'לפים והיינו שמשה רבינו ע"ה רמז בזה להרוג כשלשת אלפי איש כנגד השלשה אורות שפגמו בהן. ובזה יונח ג"כ מה דכתיב ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש ויש להפליא על בני לוי דנהי שמשה רבינו ע"ה ציוה להם שיהרגו אבל הרי לא קאמר להם שיהרגו סכום רב כזה כשלשת אלפי איש אבל לפי דברינו הנ"ל ניחא דבאמת משרע"ה רמז להם ג"כ על סכום זה וכאמור

הנה בהלוחות הי' רי"ו טפחים ועיין ברבינו בחיי בפרשה זו ובמאורי אור מערכת אות ר' סי' ד' שכתבו שהרי"ו טפחים שבהלוחות הם נגד רי"ו אותיות שבע"ב שמות עיי"ש ולדעתי י"ל עוד טעם לזה שהי' בהלוחות רי"ו טפחים כי ללימוד התורה צריך להיות גם יראה וכמו שאמרו ז"ל אם אין יראה אין חכמה ולכך הוי' בהלוחות רי"ו טפחים כי רי"ו גי' ירא"ה. [החידושי הלכות לפ' תשא כבר נדפסו בריש ספר מטה מנשה עיי"ש]

ויקהל ויקהל משה וגו' ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ד' לעשות אותם. הנה איתא בירושלמי שבת בפרק אלו קשרים ר' ברכי' בשם ר' בא לא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לעסוק בהם בדברי תורה וכן הוא ג"כ בפסיקתא ר' חגי אומר לא ניתן שבת אלא לת"ת [עיין בספרי מטה מנשה במאמר קדושת שבת מה שהארכתי בזה] והנה במג"ע בפרשת לך כתב ע"פ ויקח לו את כל אלה אשר אלה רומז על חמשה חומשי תורה כי אל"ה הוא אלף ל"ה עולה ה"פ או"ר דכתיב במעשה בראשית שהוא כנגד חמשה חומשי תורה וכדאיתא במד"ר ובמג"ע על ואתחנן אופן רמ"ו כתב ע"פ אלה הדברים אשר דיבר משה אשר הדברים הוא תורה שבע"פ כי במלת דברים יש בו אותיות רב"ו עם ד' מ' וד' מ' הם ר"ת מ' ד"ורות כי מ' דורות הי' ממשה רבינו עד רבי עיי"ש ועיין בחידושינו בפרשת דברים שאנכי הוספתי על דברי המג"ע הנ"ל אשר אליה שהוא אלף ל"ה עולם תור"ה בכת"ב ודברו"ם עולה זמ"ן נק"ט והם ר"ת של שמות מהששה סדרי משנה עיי"ש וכעת נ"ל להוסיף עוד אשר דברים רומז על תורה שבע"פ כי דברים משמע שנים וכדאיתא בגמרא שבת דף ט' ע"א עיי"ש בגמרא וברש"י שם וב"פ דב"ר עולה מספר תי"ב והוא ר"ת ת"למוד וירושלמי ב"בלי גם חי"ב היא אותיות בי"ת' ובית הוא מלכות בסוד ביתו זו אשתו וכמ"ש בספרים ומלכות הוא פה ותורה שבע"פ קרינן לה וכדאיתא בתיקונים. והנה לימוד התורה מיקרי עשיי' וכמבואר ברש"י ברכות דף י"ד ע"ב ד"ה ומתני פירקן וכ"כ בהדיא בהגהות הב"ח שם וכן הוא בגמרא סנהדרין דף נ"ט דאיתא שם אפי' עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככ"ג שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הרי שרבותינו ז"ל פירשו מלת יעשה עסק התורה. וזהו כשאמר משה לישראל מצות שבת פתח וקאמר אלה הדברים אשר צוה ד' לעשות אותם ור"ל שציוה ד' ללמוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ ובשביל זה הוא מצות שבת כי לא ניתן שבת אלא לתלמוד תורה וכנ"ל

עיין בבעה"ט שכתב לעיל כתיב כי קרן עור פני משה סמך לו פרשת שבת לומר שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר ימים עיי"ש ועוד לאלוה מילין דהנה איתא בש"ס שבת דף פ"ח בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכי השרת לכל או"א מישראל וקשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל פירקום וכולן זכה משה שנאמר ומשה יקח את האהל וכתבו רש"י ותוס' שם שקירון עור פניו של משה הי' מהכתרים האלו כשנטלם משה קרן עור פניו עיי"ש והנה איתא בפרע"ח בשער שבת פ"ח בסוד ישמח משה במתנת חלקו דבכל ערב שבת מחזיר משה לישראל הכתרים שלהם שנטל מהם בשעה שחטאו בעגל ומאלו הכתרים יורשים ישראל