אלפי מנשה עה"ת קמה

לקבל וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה עיין ברש"י ז"ל שם. והנה ידוע שהשלשה ידות יד הגדולה יד החזקה יד רמה הם חג"ת יד הגדולה חסד יד חזקה גבורה יד רמה תפארת וזהו ובני ישראל יוצאים ביד רמה היינו בזכות התירה כי יד רמה הוא תפארת ואמרו ז"ל בש"ס ברכות דף ניח תפארת זו מתן תורה גם בי"ד רמ"ה עולה מספר רס"א והוא ר"ת סי' ריבוא א"ותיות ויש ששים רבוא אותיות בתורה וכנודע. וזהו נמי מ"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי אש"ר ר"ת שישים ריבוא א"ותיות

והנה מצרים נוסע אחריהם. איתא במד"ר והנה מצרים נוסע אחריהם זה שר של מצרים ושמו מצרים. וראיתי בילקוט ראובני בפרשת בראשית שמביא בשם המג"ע שכתב שהשר הגדול של מצרים שמו אמון מניא עיי"ש ולפי דבריו ג"כ יש לרמז בהפסוק שלפנינו שהשר של מצרים והיא אמון מניא נוסע אחריהם כי ו"הנה מ"צרים נ"וסע א"חריהם ר"ת אמו"ן והם ג"כ אתויון מנויא. אח"כ ראיתי במג"ט על ואתחנן אופן קצ"ג שהוא כתב שהשר הגדול ברקיע שהוא שר גדול של מצרים שנקרא אמן מנא בלא ווי"ן ולא כמו שהביא היל"ר הנ"ל בווי. ולפי"ז הרמז הנ"ל היא כך מ"צרים נ"וסע א"חריהם ר"ת מנ"א והם ג"כ אתווין אמין

הנה בזכות שבת נגאלו ממצרים וכמ"ש הבעה"ט בריש פ' שמות א"ת יעק"ב אי"ש ס"ת שב"ת שבזכות שבת נגאלו והנם בזכות שבת עתידין אנחנו ג"כ להגאל וכדאיתא במד"ר פרשת ויקרא פ"ג דאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר בשובה ונחת תושעון וכן היא ג"כ בגמ' שבת דף קי"ח אילמלי הי' ישראל משמרין שתי שבתות מיד הי' נגאלין וכן הוא ג"כ בירושלמי פ"ק דתענית ובירושלמי שם איתא דאם משמרין אפי' שבת אחת כתיקנה מיד בן דוד בא עיי"ש וזהו דקאמר התיצבו וראו את ישועת ד' כי התיצבו הוא לשון אמת בלשון תרגום דמתרגם על אמת יציב וכ"כ בס' א"נ בפרשה זו לפי דרכו שם בד"ה גם יש לרמז כי תשא את ראש עיי"ש ושבת הוא בחי' אמת וכמו שאמרו ז"ל שאפי' ע"ה אימת שבת עליו וירא למר שקר וכן מבואר בזהר יתרו דף צ' ע"א ששבת הוא ברזא דאמת עיי"ש גם היתיצב"ו ורא"ו גי' שב"ת טעם כ"ד והוא הכ"ד שעות שבו ורמז בזה שבזכות שבת יושעון מיד מצרים וגם רמז בזה ג"כ הגאולה העתידה כי גם גאולה העתידה תהי' בזכות שבת

ד' ילחם לכם ואתם תחרשון. כתב בתרגום יוב"ע אמר להון משה שתוקו והבו יקרא ותושבחתא ורוממו לאלקכון עיי"ש ונראה דעיקר הוא לרומם את אלקי עם ק"ש ובזכות ק"ש הקב"ה מושיע לישראל וכדכתיב בפרשת שופטים והי' כקרבכם אל המלחמה וגו' ואמר אליהם שמע ישראל וכתב רש"י זיל שמע ישראל אפי' אין בכם זכות אלא ק"ש בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם. ולפי"ז מ"ש התרגום יוב"ע הנ"ל שחוקו והבו יקרא ותושבחתא ורוממו לאלקוכון עיקר הוא ק"ש וכ"כ ג"כ בספרים שקריעת ים סוף הי' ע"י ק"ש וכמו שרמזו בפסוק הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם ע"ד אחד שהם ע"ד אתוון רברבין של ק"ש וגם קריעת ים סוף היינו מספר י"ם סו"ף לחצאין והחצי מן י"ם סו"ף עולה צ"ח והוא מספר ב"פ מ"ט אתוון דתרין יחודון שמע וברוך פעמים בכל יום כ"כ בספרים. וזהו ואתם תחרשון היינו מומר בכלל. רק דבר זה ניתן לומר דאצטרך מכם ולא כולכם להוסיף איסור עשה על ישראל מומר אבל לאו דלא תקריבו בלא"ה כולל ישראל מומר מבלתי צורך לכפול ולהוסיף לאו דמכל בן נכר לא תקריבו על ישראל מומר. וראי' לזה מעצם לשון הש"ס דתמורה דפריך האי בן נכר לא תקריבו למ"ל ומה פריך למ"ל דלמא איצטריך בישראל מומר להוסיף לאו על עשה אלא ודאי דבשביל זה לא הי' צריך קרא יתירה כלל. ומעתה שא עיניך וראה שכך הם סגנונם וכך הם הגיונם של התוס' בעצמם. וכל דברינו שקועים בעצם לשון התוס' שמתחלה מביאים מן המקרא דבן נכר לא תקריבו ע"כ לא בא המקרא הזה רק לדיוקא להורות היתר בתמימים דאלו לגופי' לאסור בע"מ למ"ל קרא, וע"ז כתבו שוב דאין לומר שיש ראי' ברורה שע"כ אין המקרא בא לדיוקא רק לגופי' שהרי בן נכר דהתם היא דומיא דבן נכר דפסח [כלומר א' נכרי וא' ישראל מימר במשמע דומיא דפסח ממש] וא"כ במומר אין לומר לדיוקא שהרי בהדיא כתיב מכם ולא כולכם להוציא את המומר וא"כ ע"כ צ"ל דלהוסיף איסור לאו על איסור עשה קא אתי וכמ"ש רבינו וממילא באמת לא תקשה כלל קושית התוס' וע"ז כתבו התוס' שזה אינו דא"כ לא פריך הש"ס מידי בן נכר לא תקריבו למ"ל וכמבואר להלן שלא הי' צריך לאו יתירה כלל לא על העיקר ולא על התוספות שעל הכל יש פירכה פשיטא למ"ל. וע"ז תירצו אח"כ דאעפ"כ בנכרי שאני דאיכא למימר שלא בא המקרא אלא להורות