אלפי מנשה עה"ת קמד

ולא כולכם להוציא את המומר וגם הקרא דומיד בן נכר לא תקריבו די"ל דהקרא דמכם ולא כולכם איצטרך לאשמעינן דממומר אפי' תמימים לא אבל כיון דמכם ולא כולכם להוציא את המומר אינו רק לאו הבא מכלל עשה לכן בא הקרא דומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה דבקרבנות בעלי מומין ממומר עובר גם בל"ת. *) ולפי דברינו אלה יפול הטעם השני שכתבנו למעלה להא דאמרנו דבע"כ אין כונת הקרא דומיד בן נכר גם על ישראל מומר ולא נשאר לנו רק הטעם הראשון שכתבנו למעלה וכמ"ש ג"כ התוס' מנחות הנ"ל. בשלח

ויהי בשלח פרעה וגו' י"ל עפי"מ שכתבו בספרים ומובא בס' אינ בפ' שמות אשר הגזירה הי' להיות ת"ל שנים במצרים כמספר ה"פ אלקי"ם ומה שיצאו קודם זמן זה משום שהשם אל המתיק דיני אלקים וכמ"ש אל מוציאם ממצרים עיי"ש וזהו ויהי בשלח פרעה את העם ווה"ו גי' א"ל והיינו ע"י שם א"ל שלח פרעה את העם. ולא נחם אלקים ל"א הוא אתווין א"ל למפרע ונחם הוא לשון חזרה כמו פן ינחם העם ור"ל שהשם אל חזר את השם אלקים שהמתיק דיני אלקים ע"כ יצאו ממצרים קודם זמנם וכנ"ל

א"י ויהי בשלח פרעה וגו' הנה ידוע מהספרים אשר פרעה הוא אותיות פ"ה ר"ט וע"כ גרם הוא לישראל בהיותם במצרים שלא יכול פיהם לומר שירות ותשבחות לד' כראוי. ואיתא בש"ס ע"ז דף י"ט ע"א ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלישתים מפני שלצנים הי' עיי"ש וא"כ כיון שאנשי פלשתים היו לצנים א"כ גם אנשי פלשתים היו בגדר פה רט כמו פרעה וזהו ויהי בשלח פרעה את העם ויצאו מתחת יד פרעה שהוא פה רע ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ר"ל כי דרך פלשתים הוא קרוב לדרכו של פרעה, והיינו שפלשתים ופרעה שניהם שוין בסגנון אחד כי אנשי פלשתים היו לצנים והם ג"כ בגדר פה רע כמו פרעה ולא רצה הקב"ה להכניס עוד את בנ"י תחת סגנון פה רע. [כעין זה פירש הרב הקדוש הרבי ר' שמעלקי הפסוק קרבו רודפי זימה מתורתך רחקו היינו שרודפי זמה הם קרובים בעניניהם עם אלו אשר מתורתך רחקו כי שניהם הם מעוות שלא יוכל לתקן וכדאיתא בש"ס חגיגה דף ט'

] ובני ישראל יוצאים ביד רמה. הנה מה שיצאו ישראל ממצרים הי' בזכות התורה שהיו עתידין **(אמר הקורא. מי יתננו עפר תחת כפות רגליו להסתופף לעת מועד כעת חום, אנא זעירא דזעירי מן טפלא ונשיא, מאד הקשתי להבין דברי קדשו במקום הזה שרוצה לתקן מסילה בדברי התוס' ולא תיקן כלום שהרי אם נפרש כוונת התוס' כדו לעבור עליו בלאו ועשה בישראל מומר א"כ קושיא מעיקרא ליתא דגם בנכרי נימא דאצטריך קרא לעבור עליו בלאו יתירה. ועוד ק' איך כתבו התוס' דמיירי בישראל מומר דומיא דבן נכר דפסח הלא בבן נכר דפסח כתב רש"י עה"ת דבין ישראל מומר ובין נכרי בכלל וא"כ ע"כ צריך אתה לומר דדומה לבן נכר דפסח בחדא ולא בתרתי לכלול מומר ולא נכרי א"כ הרי זה סותר את דברי עצמו מני' ובי' דלהלן כתב רבינו בענין שהוא רוצה לחלק בין מומר לע"ז למומר לשאר עבירות וכו' דאין לומר דמומר שכתבו התוס' הכא היינו מומר לשאר עבירות שהרי כתבו התוס' דומיא דבן נכר דפסח וכו' עיי"ש הרי שלשון דומיא הוא דומה בדומה ממש בלי שום הפרש וחילוק כלל [על קושיא זו העירני הר' המגיה את הכתבים ומחתה בגחלתן אילך ואילך לסדרן ולהוציאן לאורה כש"ת מו"ה. שרגא פייבל נ"י] ובאחריתו ישגה תמיהתי עוד איך תיסוק אדעתן כלל לומר דבן נכר דהכא היינו מומר ולא נכרי. ממנ"פ אם מצד פשטות המקרא קא אתינן עלה בן נכר בודאי גם נכרי במשמע ואם מצד הדרש קא אתינן עלה שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים הלא א' נכרי וא' ישראל מומר במשמע כפירש"י ואיך יעלה על הרעיון לומר דבן נכר דהכא היינו מומר ולא נכרי. אכן יש מקום אתי לתרץ דברי קדשו ולומר הן הן גבורותיו. גברא רבא אמר מילתא וצריכה לימוד. ואומר דבאמת אין שום הו"א לומר דבן נכר דהכא היינו ישראל מומר ולא נכרי וגם אין שום מקום לומר דאצטריך קרא בישראל מומר לעבור עליו בלאו ועשה דאטו מאן מפקם להאי ישראל מומר מתורת לאוין ועשין שבכל התורם עד שתהא צריך קרא יתירה לאתויי וכיון שאמרם תורה סתם על בעל מום לא תקריבו ממילא על ישראל)**