אלפי מנשה עה"ת קלד

ולקחתי אתכם לי לעם וגו' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. הנה כאן כתיב סבלות מלא ו' ובפסוק שלפני זה דכתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים כתיב סבלת חסר ו'. וראיתי בכתבי קודש מכ"ק מרן אבי הה"ק זצ"ל שכתב טעם לזה כי סבלות מלא ו' מורה על משא יותר כבידה מאם נכתב חסר ורומז בזה הכתוב עפ"י מאמר רעיא מהימנא על פסוק זה וידעתם כי אני ד' אלקיכם שרומז בכאן פקודא קדמאה להאמין בהשי"ת בדרך כלל שהשי"ת ברא כל עלמין וממלא כל עלמין וסיבב כל עלמין וע"ז רומז ג"כ במה שנכתב כאן סבלות מ"ו שמורה על משא יותר כבידה ותגבורות הדינים ח"ו אעפו"כ המאמין שהכל הוא מהשי"ת אזי השי"ת מוציא אותו לחירות ומציל אותו מכל הדינים השולטים עליו עכדה"ק. והנה לפי דבריו שסבלות מלא ו' מורה על משא יותר כבידה יש לומר עוד מה דכתיב כאן סבלות מלא ו' עפמ"ש הבעה"ט אשר ד' לשונות של גאולה נאמר כאן והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כנגד ד' מלכיות ובאחרון כתיב ולקחתי כנגד אדום וע"כ כתיב בי' ולקחתי כאדם הלוקח בחזקה שהוא קשה מכולם עיי"ש ע"כ כאן בפסוק דולקחתי אתכם וגו' דקאי על גלות אדום כתיב סבלות מלא ו' שמורה על משא יותר כבידה וכדברי כ"ק אבי זצ"ל הנ"ל כי גלות אדום הוא קשה מכולם וכובד הגלות הוא יותר מבשאר גליות. ומלת מצרים דכתיב גם כאן מתחת סבלות מצרים יתכן גם על גלות אדום כי כל המלכיות נקראים ע"ש מצרים ע"ש שמצירות לישראל וכדאיתא במד"ר בפרשת בראשית פרשה ט"ז. וגם יש לרמז לזה אשר סבלות מצרים מלא ו' היינו גלות אדום כי סבלו"ת [מלא ו'] גי' גלו"ת אדו"ם טה"א ומצרים הוא כי כל המלכיות נקראים ע"ש מצרים ע"ש שמצירות לישראל וכנ"ל

שלח את עמי ויעבדני במדבר. הנה אמרו דל אין אין יסורין בלא עון וגם. אמרו ז"ל יסורין ממרקין עונותיו של אדם. והנה מי שהוא אוחז במדת ענוה הקב"ה מעביר מעליו העונות ופשעים וכמאמרם ז"ל בר"ה דף י"ז נושא עון ועובר על פשט למי נושא עון למי שעובר על פשע וכו' למי שמשים עצמו כשירים עיי"ש ועיין ברש"י בסנהדרין דף קי"א שמפרש שמשים עצמו כשירים שירים אין נחשבין כך אינו חשיב בעיניו ואינו מתגאה עיי"ש ולפי"ז מי שמשים עצמו כשירים שאוחז במדת ענוה שעי"ז הקב"ה נושא עונותיו ממילא היסורים בדילין ממנו אחרי שאין יסירון בלא עון והיסורים הם רק למרק העונות ואי ליכא עון ממילא ליכא יסורים וזהו שלח את עמי עמיו ר"ת ייסורין ממרקין ע"ונות ור"ל אם תרצה לשלח את היסורן שהם באים למרק העונות העצה לזה ויעבדני במדבר היינו שהעבדות השם יהא מתוך הכנעה וענוה כי מדבר מורה על הכנעה וענוה וכמו שדרשו רז"ל וממדבר מתנה שמשים עצמו כמדבר שהכל דשין בו

א"י שלח את עמי ויעבדוני במדבר. הנה ידוע מפי הצדיקים שהאכילה הוא עבודה להבורא יתברך שמו כמו תפלה ובפרט האכילה של שבת קודש שהוא מצוה בודאי דהוי עבודה כמו תפלה. אולם יש חילוק בין עבודה של תפלה לעבודה של אכילה דהעבודה של תפלה הוא עם כל הרמ"ח אברים וכמו שאנו אומרים בתפלת נשמת כל חי ע"כ אברים שפלגת בנו וכו' הן הם יודו ויברכו וישבחו וגו' כד"ש כל עצמותי תאמרנה ד' וגו' אבל העבודה של אכילה אינה עם כל הרמ"ח אברים דהא יש אבר אחד ושמו נסכוי שאינו נהנה רק מסעודת מלוה מלכה וכמ"ש הב"י והטו"ז באו"ח סי' ש' בשם הסידורים וא"כ הרי לגבי אבר זה לא הוי האכילה עבודה כיון שאינו נהנה מהאכילה כלל אך בסעודת מלוה מלכא שגם האבר נסכוי נהנה ממנה אז גם לגבי אבר זה הוי האכילה עבודה והוי האכילה בסעודת מלוה מלכא עבודה עם כל הרמ"ח אברים. והנה כתב בס' א"נ בפרשת משפטים ע"פ אם כסף תלוה את עמי אשר תיבת עמי רומז על ג' סעודות של שבת כי עמיו ר"ת מ"לכות ע"תוקא י"עקב ותלו"ה את עמיו רומז על סעודת מלוה מלכא עיי"ש וזהו שלח את עמי שלח הוא לשון לוי' כמו ואברהם הולך עמם לשלחם וכן פירשו במד"ר ויהי בשלח פרעה את העם אין שילוח האמור כאן אלא לוי' עיי"ש ורומז שלח את עמי על סעודת מלוה מלכא וכמ"ש הא"נ הנ"ל ע"פ תלוה את עמי. ויעבדוני במדבר במדב"ר גי' רמ"ח ור"ל שבסעודת מלוה מלכא יעבדוני עם האכילה עם כל הרמ"ח אברים ואפי' עם האבר ששמו נסכוי וכנ"ל

והנה לא שמעת עד כה כה אמר די. עיין בבעה"ט שדרש הסמוכין כה כה כו כ"ה בא"ת ב"ש ל"ץ וב"פ ל"ץ עולה ר"מ וכ"כ מכות לקו במצרים מ' ועל הים ר' וזהו שרמז לו לא תשמע עד שתלקה כמנין כם כם וזהו שנאמר לץ חכה ופתי יערים כמנין לץ לץ עכ"ד. והנה זה הוא רק לר"א דאמר דבמצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים