אלפי מנשה עה"ת קיד

לזה הוא בארץ גשן היינו לימוד התורה כי ארץ גשן מורה על לימוד התורה וכדאיתא במד"ר ע"פ דלעיל ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה לתקן לו בית תלמוד שע"י לימוד התורה יהי' קיבוץ גליות וכנ"ל וגם בתיבות בארץ גשן מרומז ג"כ הגאולה שתהי' ע"י לימוד התורה כי אר"ץ הוא אלף ר' ץ' והוא זמן הגאולה הנאמרה בדניאל וכדאיתא בהקדמת ת"ז וגש"ן ר"ת "גאולה "שלימה "נצח והגאולה העתידה תהי' מצד נצח לכן תהי' הגאולה גאולה נצחיית וקיימת וכדאיתא בפרע"ח בשער ר"ח חנוכה ופורים והבאתיו לעיל גם גש"ן ר"ת "גואלים "שמש נוגה והן הב' גואלים וכמ"ש במג"ע בפרשתינו ד"ה ויגש וירא יוסף ומובא גם בספר קה"י ערך שדות אשר שמש נוגה הם תרין משיחין משיח בן דוד שמש ומשיח בן יוסף נוגה עיי"ש

במיטב הארץ וגו' ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי. עיין בס' א"נ שכתב שזה ידוע אשר כל עניניו של פרעה ודיבוריו הי' בדרך ניבא ולא ידע מה ניבא ועיי"ש במ"ש לרמז במה שאמר פרעה אם יש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי עיי"ש ולדעתי נראה דהנה ארץ גשן הוא מקום התורה וכמ"ש ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה ופרש"י ז"ל לתקן לו בית תלמוד והנה אמרו ז"ל שהתורה נקנית במ"ח מעלות וזהו שאמר ישבו בארץ גשן היינו במקום התורה ואם ידעת ויש בם אנשי חיל היינו שהם אנשים שיש בם המ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם כו חי"ל גי' מ"ח ושמתם שרי מקנה על אשר לי היינו שתשים אותם שרי תורה כי מקנה הוא לשון מקנה וקנין שיכולים לקנות את התורה ואשר לי רומז על התורה כי אש"ר הוא אותיות רא"ש ואיתא במד"ר בפרשת במדבר פרשה ב' שהתורה נקראת ראש שנאמר מעולם נסכתי מראש עיי"ש ול"י עולה מספר מ' והתורה ניתנה למ' יום גם אש"ר ל"י ר"ת יוש ששים "רבוא אותיות לתורה גם הר"ת "שרי מקנה "על דאשר דלי גי' אמ"ת ואמרו ז"ל בש"ס ברכות דף ה' אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכר וזהו דקאמר שרי מקנה וגו' דייקא שרי הייני שיהי' שרי תורה שידעו לישא וליתן וכן דרשו רז"ל בחגיגה דף י"ד שר חמשים שיודע לישא וליתן בה' חומשי תור עיי"ש בגמרא ובח"א למהרש"א שם עיי"ש

חידושי הלכות

האור החיים בפסוק ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה כתב שוש להעיר דמאחר שקנה אותם מה צורך לקניית אדמתם הלא מה שקנה עבד קנה רבו ואולי כי לצד שלא הי' קנינם כקנין עבדים אלא לפרט זה לעבוד את האדמה ולתת חמישית לפרעה אין זה אלא כקנין שכיר שלא קנה קניינו ולזה הוצרך לקנות את האדמה עיי"ש ובראשית השקפתו תמהתי על תמיהתו דהנה בע"כ שהוא ז"ל הבין דמה דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו היינו אפי' הנכסים שקנה קידם שנעשה עבד ג"כ קנה רבו לכן הוקשה לו קושיתו הנ"ל ויש לתמוה דמנ"ל זאת הלא בכל המקומות בש"ס דקאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו לא קאמרו כ"א היכא שקנה לאחר שנעשה עבד והיינו שמצא מציאה כשהוא עבד או שנתן לו אחד מתנה כשהוא עבד קנה רבו וכן הוא ג"כ במחבר ביו"ד סי' רס"ז סעיף כ"ב עיי"ש וא"כ שפיר י"ל דמה שקנה העבד קודם שנעשה עבד זה לא קנה רבו וא"כ לא קשה כלל קושיתו דשפיר צריך יוסף לקנות גם אדמתם אף שקנה אותם כיון דאף שקנה אותם מ"מ לא זכה באדמתם שהי' להם מקודם. אולם ראיתי להבעל לח"מ בספרו שו"ת לחם רב סי' רכ"א שכתב שם דמה שקנה עבד קנה רבו הוא אפי' מה שקנה קודם שנמכר לעבד והוא מביא שם ראיות לזה עיי"ש וא"כ שפיר מקשה האוה"ח קושיתו הנ"ל

עיין בקצה"ח סי' רמ"ט סק"ב שמביא שם דברי הלחם רב הנ"ל וכתב שם דכן נראה ג"כ בירושלמי פרק השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין מצא מציאה ביום של רבו לרבו ביום של עצמו לעצמו ולית מחר בעי ועבדה לי' למרי' עכ"ל הירושלמי והיינו ביום מחר דהוי יום של רבו צריך למיתבי' לרבו המציאה שמצא ביום של עצמו ומשום דמה שקנה עבד קנה רבו אפי' מה שקנה בהיותו בן חורין אלא דמסוגיות הש"ס דידן פרק השולח דף מ"ב לא משמט כן דאמרו שם נגחו שור ביום של רבו לרבו וביום של עצמו לעצמו ומשמע דהוא לעצמו ולא שקיל מרי' מיני' ביום מחר עכ"ל הקצה"ח עיי"ש [ודע דמש"ס דידן פרק השולח הנ"ל ליכא סתירה לדברי הלחם רב הנ"ל אחרי דדוקא בחציו עבד וחציו ב"ח מחולק הש"ס דידן עם היר שלמי וס"ל לש"ס דידן דמה שקנה העבד ביום של עצמו לא שקיל מרי' מיני' למחר ביום של רבו וכמ"ש הקצה"ח שם לפרש טעם פלוגתתן דזה תליא בפלוגתייהו דהירושלמי עם ש"ס דידן אי העבד מתחלק לאיסור עיי"ש בקצה"ח וא"כ ליכא סתירה מש"ס דידן פרק השולח הנ"ל לדברי הלחם רב הנ"ל דהא שפיר י"ל דבעבד גמור גם ש"ס דידן סובר דמה