אלפי מנשה עה"ת קג

ועל פיך ישק כל עמי ובמסורה ישק ב' דין ואידך שפתים ישק. ונראה דהנה ידוע שבחנוכה הוא המשכת הפרנסה כי חנוכה הוא ברזא דנצח והוד והוא סוד הרגלים וכתיב ואת כל היקום אשר ברגליהם ודרשו רז"ל זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו גם אמרו ז"ל סומא אינו שבע וע"י המאור מנר חנוכה נמשך שובע. וזהו ועל פיך וקאי על יוסף רומז על חנוכה כי חנוכה הוא בבחי' יוסף בחי' חנוך וכמ"ש בס' א"נ בפרשת ויצא ועוד בכמה דוכתי בשם הספרים גם ועל פיך היינו על אותיות פי"ך והם אותיות עט"ו [וכמ"ש הרב הקדוש מהר"ש מאוסטערפאלו בפסוק ותזני על שמך היינו על אותיות שמ"ך שהם אותיות רל"י שהיא קליפת זנות] ועט"י בגי' חנוכיה ישק הוא המשכת הפרנסה וכמו שמפרש רש"י ז"ל ישק ותזן יתפרנס. וזה שייכת המסורה שפתים ישק כי שפתי"ם עולה כל השמות שמכוונין בשעת הדלקת נ"ח וכמ"ש לעיל בריש הפרשה על המדרש שפתח זש"ה בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתו"ם אך למחסור

א"י על דרך הנ"ל ובסגנון אחר דהנה ידוע אשר שבת הוא מקור הברכה והשפעת הפרנסה בא מן שבת וכדאיתא בזוה"ק בפרשת יתרו דף פ"ח ע"א כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין דההוא יומא מתברכין מני' כל שיתא יומין עילאין וכל חד יהיב מזונא לתתא וכו' עיי"ש וכן דרשו רז"ל במד"ר פרשת בראשית ברכת ד' הוא תעשיר זו השבת ועיין גם במג"ע בפי בשלח סוד"ה ענין פרשת וכו' שכתב שמן שבת יוצאת הפרנסה לעולם עיי"ש וזהו ועל פיך וקאי על יוסף ויוסף הוא סוד שבת וכמ"ש במג"ע בפ' וישב אופן ט' וכ"כ האוה"ח בפ' קדושים ע"פ איש אמו ואביו תיראו בשם ז"ח עיי"ש גם וע"ל פי"ך באות ך' דמנצפ"ך עונה עתי"ק יומו"ן ושבת הוא בחי' עתיק יומין וכמ"ש בס' א"נ בכמה דוכתי ומביא כן בשם הספרים שרמזו בפסוק ועתיק יומין יתיב אשר ועתי"ק יומי"ן עולה שב"ת עיי"ש וכ"כ בספר ברכ"ע במאמר פתוחי חותם קודש פרק ג' עיי"ש ושק הוא המשכת הפרנסה וכמ"ש רש"י ז"ל ישק וחזן יתפרנס וז"ס ורב תבואות בכח שור כי שור הוא יוסף שנקרא שור וכמ"ש בכור שורו הדר לו ות"בואות ב"כח ש"ור ר"ת שב"ת גם הס"ת ור"ב תבואו"ת בכ"ח שו"ר עולה מספר פא"ו חת"ך סא"ל והן שמות הפרנסה ור"ל רב תבואות והוא הפרנסה באה לעולם ב שור שהוא יוסף והוא סוד שבת. וזה שייכת צאא. שפתים ישק כי שפ"ת גי' זכו"ר שמו"ר וכמ"ש במג"ע בפרשת שופטים ע"פ שפת אמת תכון לעד

במג"ע פרשת בהעלותך ד"ה תנופות הלוים כתב וז"ל יופיאל הוא שר התורה ממונה על קבלה [יופיא"ל גי' קבל"ה] וכו' ועל פיך יש"ק כל עמי י"ופואל ש"ר ק"בלה עכ"ד ואינו מובן דמאי שייכת יש לענין קבלה הכא אולם לפי"מ שכתבנו לעיל אשר ועל פיך רומז על שבת ניחא שפיר כי איתא בפרע"ח בשער שבת סוף פרק כ"א שטוב ללמוד קבלה בשבת עיי"ש בטעמו וכתב שם גם רמז לזה אשר ה"שתחוו ל"ד' ב"הדרת ק"ודש ר"ת קבל"ה עיי"ש וא"כ שפיר כתב המג"ע לרמז ועל פיך יש"ק י"ופיאל ש"ר ק"בלה וזה הוא ג"כ כוונת המסורה הנ"ל שמשלב לכאן הפסוק שפתים ישק כי שפתים רומז ג"כ על שבת כי שפ"ת גי' זכו"ר שמו"ר וכנ"ל וישק רומז על קבלה וכדברי המג"ע

וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך. הנה בס' נועם מגדים כתב לפרש מה דכתיב אח"ז ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה דמה ענין סמיכת נתינת אסנת ליוסף להקדמת קריאת שם צפנת פענח. וניחא דהנה אמרו ז"ל הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ואיך נשא יוסף את בת פוטיפר אמנם הא איתא בזוה"ק דאין מגלין רזין וסודות התורה כ"א לשומרי ברית לזה התחכם פרעה לפרסם הדבר שיוסף גילה סתרים וסודות וע"כ קלא דלית בי' ממש הוא וזהו ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח והשומע שם חדש זה יודע דאין חוששין ללעז ויתן לו אח"כ את אסנת עיי"ש. אולם אכתי לא ניחא בזה דנהי דשם צפנת פענח הוא ע"ש שמגלה סתרים וכמ"ש רש"י והבעה"ט ז"ל וכן. מתרגמינן גברא דמטמרן גלין לי' אבל הרי אכתי לא ידענו אם הכוונה היא שמגלה סתרי תורה ורזין דאורייתא דהלא יש שבע חכמות ואפשר גילה סתרים בחכמות החיצוניות ולא סודות התורה והיכן גילה פרעה שכוונתו הוא שמגלה סתרי תורה ורזין דאורייתא. ונ"ל דזהו שהרכבהו פרעה במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך דבזה גילה פרעה שיוסף הוא חכם בחכמת התורה כי במרכב"ת המשנ"ה אש"ר ל"ו ס"ת תור"ה ורמז בזה שיוסף הוא חכם בחכמת התורה וזהו ויקראו לפניו אברך כי אבר"ך האלף בסוד אלף עולה ב"פ תורה והוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ וגם ויקרא"ו לפני"ו אבר"ך עולה מספר תשכ"ב והוא מספר ראשי אותיות וסופי