אלפי מנשה חושן משפט צט

שפיר אף דנטמא או נפסל בטבול יום מרצה ציץ על הטומאה כיון דלא הי' היסח הדעת [ואין להקשות לפי דברי הירושלמי הנ"ל מה קאמר רב ששת דמש"ה שתילי תרומה שנטמאו ושתלן אסורין מלאכול לכהנים הואיל דנפסלו בהסה"ד וכפרש"י ז"ל משום דטומאה מביא לידי הסה"ד. הלא מה יענה היכא שמשמרה שלא תגע או שלא תתערב בטהרות אחרות דאז ליכא הסה"ד ואמאי אסורין מלאכול. דז"א דהא ר"ש בא לשנויי שלא תקשה על המתני' דקתני טהורין מלטמא ואסורין מלאכול דמאחר דטהורין מלטמא אמאי אסורין מלאכול. ומשני ר"ש דמש"ה אסורין מלאכול משום דנפסלו בהסה"ד א"כ שפיר י"ל דהוא מוקי המתני' דוקא בכה"ג שאינה משמרה שלא תגע או שלא תתערב בטהרות אחרות ושפיר איכא הסה"ד]

ולפי דברי הירושלמי הנ"ל דמבואר כדעת רש"י ז"ל דטומאה מביא לידי הסה"ד ואם משמרה שלא תגע או שלא תתערב בטהרות אחרות ליכא הסה"ד. אמרתי דגם דעת התוס' הוא כן דטומאה מביא לידי הסה"ד ולא כמו שכתבתי באות א' דמה שהוכחתי באות א' שם מדכתבו התוס' דייקא דלאחר שנזרק בלול יש בו הסה"ד דע"כ ס"ל להתוס' דטומאה אינו מביא לידי הסה"ד. לפי דברי הירושלמי הנ"ל ליכא הוכחה כלל מזה די"ל דמש"ה דקדקו התוס' בלשונם הזהב דוקא לאחר שנזרק בלול יש הסה"ד דהא קודם שנזרק בלול אף דשייך ג"כ הסה"ד כיון דטומאה מביא לידי הסה"ד וכן נמי אם נפסל בדם ובבעלים דהבשר אינו ראוי עוד מביא לידי הסה"ד מ"מ עדיין לא יהא קשה כ"כ מזה על ר"ל דס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי ל"ל עיבור צורה בנפסל בדם ובבעלים דאיכא הסה"ד מן הבשר דהא י"ל דמיירי שמשמרה שלא תתערב בקדשים אחרים וליכא הסה"ד כלל משא"כ לאחר שנזרק בלול הרי ל"ש לומר שמשמרה שלא תתערב בקדשים אחרים דהא מונח בלול ובודאי שוב כא תתערב ושפיר איכא הסה"ד ושפיר קשה לר"ל דלאחר שנזרק בלול דבודאי יש בו היסח הדעת למה לי עיבור צורה

(ה) אפס מה שהקשיתי באות ג' על התוס' ד"ה ל"ל עפי"ד הש"ס בכורות. הקושיא במקומה עומדת דמ"ש שם לתרץ לחלק בקדשים בין אם אינן ראוים מחמת טומאה ובין אם אינן ראוים מחמת פסול דדוקא אם נטמאו תו לא בעי שימור. אבל אם נפסלו בעי עוד שימור שלא יטמאו ולא יתחללו מקדושתם ושפיר שייך פסול דהסה"ד אף לאחר שנפסלו. שבתי וראיתי דז"א דהא איתא במתני' בפסחים דף י"ד הוסיף ר"ע ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת עיי"ש והרי התם מיירי בשמן של תרומה וכמ"ש רש"י שם במתני' והרי תרומה שנגע בטבול יום לא הוי רק פסול וכן אמרינן גם בגמרא שם. ואפ"ה מותר להוסיף טומאה. וגם הא קאמר ר"מ שם מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח והוא משום דגם הטהורה הולכת לאיבוד ועומדת לשריפה מחמת חמץ שוב לא חיישינן לשמירתה וכמ"ש רש"י שם. הרי בהדיא דאף תרומה שהיא טהורה לגמרי אם אינה ראוי' לאכילה שוב אינו מוזהר בשמירתה ומותר לטמאותה בידים. ואף דר' יוסי פליג שם על ר"מ זה הוא דוקא בערב פסח בשעה ששית דאינו אסור רק מדרבנן. אבל בשבע גם ר' יוסי מודה דמותר לשרוף תרומה טהורה עם טמאה ביחד וכדאמרינן בגמרא שם. וא"כ ה"נ בקדשים שנפסלו שאינם ראוים מותר להוסיף עליהם טומאה דהא מה דקדשים בעי שימור ילפינן מתרומה וכמש"ל באות ב' בשם רש"י והרמב"ן ריש פ"ק דחולין. ועיין גם ברש"י שם בהסוגיא בד"ה נוקמי בנר של חרס דמשמע שם בהדיא דגם שמן של קודש שנפסל בטבול יום מותר להדליק בנר שנטמא בטמא מת שכתב שם וז"ל ואילו גבי עדותו של ר"ע גבי תרומה קאי דאילו שמן קודש כו' אינו ראוי להדליק נר כו' עיי"ש. ומשמע בהדיא אבל אי הי' שמן קודש ראוי להדליק נר הי' ג"כ מותר להדליק בנר שנטמא בטמא מת. ואין לומר דמהא דמותר להדליק שמן קודש שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת ליכא סתירה לחילוקינו כיון דטבול יום בקודש לאבא שאול ור"מ שהזכרתי לעיל באות ג' ג"כ טמא הוא והמתני' אזלה אליבא דר"מ וכ"כ בס' שושנים לדוד על משניות שם עיי"ש. וא"כ שפיר מותר להדליק שמן קודש שנגע בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת כיון דכבר הוא טמא. דז"א דנהי דטבול יום בקודש מטמא מ"מ הא לפי סברתינו הנ"ל באות ג' עפי"ד הש"ס פסחים דף פ"ב שכתבתי לחלק בין קדשים שנטמאו ובין קדשים שנפסלו הרי אכתי אסור להוסיף טומאה על קודש שנטמא בטבול יום כיון דטבול יום ליתא בחולין וא"כ עדיין לא נתחללה בטומאת טבול יום ואם אתה מוסיף לה טומאה דאיתא בחולין הרי יתחללה וכמ"ש בסוף אות ג' שם אע"כ דאין לחלק כחילוקינו. וא"כ שוב קושיתינו מש"ס בכורות על התוס' במקומה עומדת והיא תמי' גדולה. ועל הירושלמי תרומות ופסחים שהבאתי לעיל באות ד' דקאמר התם דתרומת חמץ בשעה ששית נפסלה בהיסח הדעת לא קשה קושיא זו דהרי בשעה ששית אינה ראוי' לאכילה א"כ לא בעי שימור ושוב לא נפסלה בהסה"ד דז"א כיון דבשעה ששית לא נאסרה רק מדרבנן. אבל מדאורייתא נאכלת בשעה ששית וראוי' הוא וא"כ שפיר מדאורייתא בעי שימור אלא כיון דהיא אסורה לו מדרבנן לכן מסיח דעתו ממנה הלכך שפיר נפסלה בהסה"ד וא"ש. אבל על תוס' שפיר קשה וצע"ג

ולא אטמין בחבי מה שיש לכאורה לפקפק גם במה שתרצתי לעיל באות ב' קושיתינו מש"ס בכורות על רש"י ז"ל שכתב בהדיא גבי תרומה טמאה ודאית שנפסלה בהסה"ד לאחר שנטמאה וכתבתי לתרץ לחלק בין שתילי תרומה ובין תרומה שאינה ראוי' לשתלה דשתילי תרומה שנטמאו כיון שהם ראוים לאחר ששתלן שוב בעי שימור ויש לפקפק דהא מה דתנינן גידולי תרומה תרומה הוא רק לענין שתהא אסורה לזרים והוא מי"ח דברים שגזרו בהם ב"ש והוא מצד הגזירה משום תרומה טמאה שביד כהן וכדאיתא בשבת דף י"ז ע"ב אבל לכל דבר הרי הוא כחולין וכן הוא בהדיא בירושלמי תרומות פ"ו ה"א וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' תרומות הכ"א. וא"כ נהי דאחר ששתלן יהי' ראוים מ"מ לא בעי שימור כיון דאחר ששתלן הם חולין ומה דקפדה התורה לשמור תרומה ראוי' זה הוא דוקא כשהיא ראוי' בעודה תרומה. וכן נמי בתרומה תלוי' דאמר ר"א דבעי שימור כיון דראוי' היא אם יבא אלי' ויטהרנה הרי התם כשיבא אלי' ויטהרנה הרי היא תרומה כמתחלה משא"כ בשתילי תרומה שנטמאו דהשתא אינן ראוים ולאחר ששתלן שיהיו ראוים אז יהיו חולין שפיר לא בעי שימור. ועיין גם בהרי"ט אלגאזי בהל' בכורות פרק ה' דף ל"ד שתמה כזה על הקרבן עדה בירושלמי פסחים פ"א ה"ח בהא דאיתא שם דתרומה תלוי' שדעתו לשאול עלי' אסור לשורפה בידים ומפרש הק"ע שדעתו לשאול