אלפי מנשה חושן משפט ק

עלי' היינו לשאול עלי' לחכם ויעקור שם תרומה מינה. ותמה הריט"א דא"כ אמאי אסור לשורפה בידים הא כל עוד שלא נשאל עלי' הרי אינה ראוי' ואם אחר שישאל עלי' היא ראוי' הא אחר שאלה הרי היא חולין ואין שם תרומה עלי' ואנן בעינן הראוי' לך בעודה תרומה עיי"ש. והוא כדברינו הנ"ל. אמנם באמת לא נדחה בזה תירוצינו דבאמת מה דגזרו שיהא גידולי תרומה טהורה תרומה ואסורה לזרים זה היתה הגזירה כדי שיהא לה דין תרומה לענין שאם נטמאו ושתלן יהיו נפסלים בהסה"ד פסול הגוף לרב ששת. וכן להמסקנא דמסיק ר' ירמי' בפסחים שם דמש"ה שתולי תרומה שנטמאו ושתלן אסורין לכהנים משום מעלה דעבדי רבנן דאין זריעה לתרומה כמו דאין זריעה להקדש הוא ג"כ מכח הגזירה דגזרו דגידולי תרומה תרומה שתהא אסורה לזרים לכן יש לה דין תרומה שלא תיהני זריעה לגבה וכמו בהקדש וע"כ צ"ל כן דאל"כ תקשה לרב ששת וכן לר' ירמי' דס"ל דגדולי תרומה טמאה אסורין לאכול אפי' לכהנים למר משום הסה"ד ולמר משום מעלה דאין זריעה לתרומה א"כ למה הצריכו לגזור שיהא גידולי תרומה תרומה משום תרומה טמאה שביד כהן דחיישינן דלמא משהי לה גבי' כדי שיזרענה ויוכל לאוכלה ואתי לידי תקלה וכדאמרינן בשבת שם הלא כיון דאף אם יזרענה אסורה לאכול אפי' לכהנים א"כ למה ישהה גבי' לזרענה. אע"כ צ"ל כמ"ש דמכח הגזירה מיפסלה בהסה"ד ולא מהני זריעה או דלא מהני זריעה משום מעלה והוא ג"כ מכח הגזירה דגידולי תרומה תרומה. ועיין גם במהרש"ל שבת שם בתוס' ד"ה דלמא דמבואר שם כדברינו עיי"ש. וא"כ א"ש תירוצינו הנ"ל

אך זאת צ"ע אצלי לפי"ז לרב ששת דאמר דמש"ה גידולי תרומה טמאה אסורין לכהנים משום דנפסלו בהסה"ד והיינו מכח הגזירה דגידולי תרומה תרומה וכמ"ש והרי היכא דבודאי אינו מסיח דעתו לא מיפסלו בהסה"ד וכמו שהבאתי לעיל באות ד' בשם הירושלמי דאם משמרה שלא תגע או שלא תתערב בטהרות אחרות לא הוי הסה"ד ולא מיפסלה. ועיין גם מה שכתבתי באות שם במוסגר. א"כ מה מהני הגזירה דגידולי תרומה תרומה משום תרומה טמאה שביד כהן כדי שתהא נפסלה בהסה"ד הא אכתי יש לחוש דלמא משהה לה גבי' לזרענה באופן שאינו מסיח דעתו דל"ש פסול הסה"ד ותהי' מותרת לו באכילה לאחר זריעה ושוב איכא למיחש לתקלה שיאכלנה קודם הזריעה בעודה בטומאה. והן אמת די"ל בזה כמ"ש התוס' בשבת שם ד"ה דלמא שהקשו להס"ד בפסחים שם דגידולי תרומה טמאה אינה אסורה רק לזרים ולא לכהנים א"כ איך יפרנס מה דגזרו דגידולי תרומה תרומה משום תרומה טמאה שביד כהן הלא כיון דמותר לכהנים שוב איכא למיחוש דלמא ישהה לה גבי' ואתי לידי תקלה. ותירצו כיון דאינן נאכלים רק לכהנים ולא לזרים א"כ לא הוי רק ריוח פורתא ולא משהה לה גבי' עיי"ש. ועיין גם בהרע"ב סוף פ"ט דתרומות. וכמו כן י"ל אליבא דר"ש דאפי' היכא דאינו מסיח דעתו דמותרת באכילה לאחר זריעה לכהנים אפ"ה ל"ח דלמא משהה לה גבי' כיון דלא הוי רק ריוח פורתא. אולם לא נח רוחי בזה דא"כ אכתי תקשה דלמאי אמרינן דמצד הגזירה דגידולי תרומה תרומה מיפסלו בהסה"ד ואסורין אפי' לכהנים משום תרומה טמאה שביד כהן הלא כיון דאף אם לא יפסלו בהסה"ד ויהיו מותרין לכהנים ג"כ אין לחוש דלמא משהה לה גבי' משום דלא הוי רק ריוח פורתא. א"כ שוב ל"ל למימר דמיפסלו בהסה"ד מצד הגזירה ואסורין אף לכהנים. וראיתי בראש יוסף בפסחים שם שכתב דמה דאמרינן דגידולי תרומה תרומה משום תרומה טמאה שביד כהן זה הוא רק לפי הס"ד בפסחים שם דגידולי תרומה טמאה אינו אסור רק לזרים ולא לכהנים אבל לר"ש ולר' ירמי' דס"ל דגידולי תרומה טמאה אסורין אף לכהנים א"כ מה ענין גזירה לגידולי תרומה טהורה משום טמאה הרי טמאה לא משהה אותה דתהי' אסורה אף לכהן משום הסה"ד או משום מעלה ולישתרי גידולי טהורה וע"כ דטעם אחר יש להם בגידולי תרומה טהורה ותמה בזה על הרמב"ם שפוסק דגידולי תרומה טמאה אסור אפי' לכהנים ופוסק דגידולי תרומה תרומה משום תרומה טמאה שביד כהן עיי"ש. ולפי דבריו דלר"ש ולר"י יש להם טעם אחר, מה דגזרו דגידולי תרומה תרומה ולא משום טמאה שביד כהן א"כ לק"מ קושיתינו הנ"ל על רב ששת. אולם לי ההדיוט לא ניחא לי לומר דטעם אחר יש להם לר"ש ולר"י מה דגזרו דגידולי תרומה תרומה דהרי לא מצינו בשום מקום טעם אחר לזה [ומה שאמר ר' חנינא בשבת שם הטעם משום תרומה טהורה ביד ישראל טעם זה דחה הש"ס שם ולפענ"ד נראה עיקר כמש"ל וכן הבאתי בשם מהרש"ל דלר"ש ולר"י היתה ג"כ הגזירה בגידולי תרומה טהורה משום תרומה טמאה שביד כהן והיינו דמכח האי גזירה דהגידולים הם כתרומה שתהא אסורה לזרים לכן יש לה דין תרומה שתהי' גידולי תרומה טמאה אסורין לכהנים משום הסה"ד או משום מעלה וא"כ עלו כהוגן דברי הרמב"ם ז"ל ולק"מ קושית הראש יוסף הנ"ל:

אך לפי"ז שוב קשה קושיתינו הנ"ל לרב ששת מה מהני הגזירה וכנ"ל וצ"ע ודו"ק בזה

(ו) ועתה אפן לקושי' כ"ת. הנה קושיתו יש להקשות גם אהא דבש"ס בכורות דף כ"ח ע"ב מוקי רב המתני' דדן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור כו' כרבנן דלא דנו דיני דגרמי ואפ"ה קתני משלם כיון דמיירי שהזיק בידים שנו"נ ביד ומפרש רבינא טימא את הטהור דאגע בהו שרץ וקשה אי המתני' מיירי בתרומה א"כ אליבא דרבנן דלא דנו דד"ג אמאי משלם בטימא את הטהור הלא אף דנגע בהו שרץ ג"כ לא הזיק בידים, רק בדיבור בלבד במה שהורה שהיא טמאה דמיד אסחי הבעלים דעתייהו ממנה ונפסלה בהסה"ד ותו לא עשה הדיין היזק במה שנגע בהו אח"כ שרץ. ולכאורה רציתי לומר דלא קשה מידי דמ"ש כ"ת דמתני' דטימא את הטהור בודאי מיירי בתרומה דאי בחולין לא הוי הפסד כלל וא"צ לשלם. נעלם ממנו גמרא ערוכה בגיטין דף נ"ג בהא דתני שם המטמא והמדמע בשוגג פטור במזיד חייב ואמרינן בגמרא צריכא דאי תנא מטמא אי תרומה משום דקא מפסיד לה לגמרי ואי מטמא חולין משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י עיי"ש. הרי בהדיא דגם המטמא חולין חייב לשלם. ובאמת גם במטמא חולין איכא הפסד כיון דאינו ראוי רק למי שאינו אוכל חולין בטהרה וצריך למכור בזול וכדאמרינן שם גבי מדמע עיי"ש וברש"י שם ד"ה מדמע לא מפסיד לגמרי עיי"ש וא"כ שפיר י"ל דהמתני' דטימא את הטהור מיירי בחולין וליתא כלל לקושית כ"ת וגם לקושיתינו. אמנם שבתי וראיתי דאף אי נימא דהמתני' דטימא את הטהור מיירי בחולין ג"כ קשה קושית כ"ת וגם קושיתינו הנ"ל. דהא מה דהמטמא חולין חייב לשלם אף דאינו מפסיד לגמרי הוא משום