אלפי מנשה חושן משפט צה

שיהי' טהורים דאיך שייך לומר על טמא שיהא טהור ועוד דא"כ אמאי משלם וכמו שהקשו התוס' בסנהד' ובב"ק. וגם לפירוש התוס' שם שפירשו דמה שעשה עשוי איירי שעירבן החכם בפירות מרובים ונתבטלו עיי"ש. ג"כ קשה הרי בכה"ג ודאי טהור הוא ואיך הו"א שלא יהא מה שעשה עשוי וזה לא נתיישב בתירוץ הקצה"ח דמיירי שעירב רק מקצת מן הפירות דהא ל"ש לומר דאם לא מערב רק מקצת מן הפירות קם דינא על השאר שיהא טהורים דהרי א"א לומר על טמא שיהא טהור וכמ"ש התוס'. ועוד דתירץ הקצה"ח אינו מעלה ארוכה אף בהא דטימא את הטהור. דהנה מ"ש דאף אם נו"נ ביד מקצת קם דינו בכולו וחייב לשלם בעד כולו זה יתכן רק אליבא דהלכתא דקיי"ל כר"מ דדאין דד"ג. וא"כ אם טעה הדיין בהוראתו וגרם היזק ע"י הוראתו הרי הוא חייב לשלם מכח דד"ג אלא דיש לומר דכיון שטעה יהא חוזר הדין ויפטור הדיין מלשלם. אולם כיון דדיינינן דד"ג שפיר בקל נוכל לומר דאם נו"נ ביד ואף דלא נו"נ ביד רק מקצת מ"מ כיון דעי"ז קם דינו בכולו לכן חייב גם על השאר לשלם אף דהשאר לא הזיק בידים רק בדיבור אפ"ה חייב לשלם בעד הכל מכח דד"ג דהא קם דינא. אמנם הא מה דמוקמינן בבכורות המתני' דדן את הדין בנו"נ ביד הוא כדי לאוקמי המתני' אליבא דרבנן דלא דנו דד"ג ומש"ה חייב לשלם כיון דנו"נ ביד והוי מזיק בידים. א"כ זה הוא דוקא כשנו"נ ביד כולו משח"כ אם לא נו"נ ביד רק מקצת הרי השאר לא הזיקי בידים רק בדיבור בלבד וא"כ הרי על השאר לא הוי רק גורם וכיון שכן לרבנן דלא דנו דד"ג הוא פטור על השאר מלשלם. וזה ל"ש לומר דבכל גרמי אם הזיק בידים רק מקצת שוב גם לרבנן חייב על הכל מצד דד"ג דאין זה סברא כלל לומר כן. וא"כ ע"כ צ"ל דנה דמוקמינן בבכורות שם בנו"נ ביד מיירי בנו"נ ביד בכולו. וגם מה דמוקמינן דאגע בהו שרץ מיירי דנגע עם השרץ בכל הפירות. ושוב שפיר קשה איך אמרו בזה מה שעשה עשוי. ואין לומר דעכ"פ יצדק תירץ הקצה"ח בסוגין בסנהדרין דשם כל השקלא וטריא הוא לענין אם חוזר הדין ולא מיירי כלל לענין דד"ג. דז"א דמלבד דהא כתבו הראשוני' דלפי מה דמוקי ר"ח בסנהדרין בנו"נ ביד ג"כ אזלא הסוגיא אליבא דרבנן דלא דנו דד"ג. ועוד דהא מאן דמפרש בסנהדרין ובבכורות איך משכחת נו"נ ביד הוא רבינא וא"כ לא יתכן לומר דבסנהדרין כוונתו הוא דנו"נ ביד רק מקצת. ובבכורות כוונתו הוא דנו"נ ביד כולו

והן אמת דאחר העיון ראיתי דיש סברא נכונה לומר דאף דלא נו"נ ביד רק מקצת אפ"ה גם לרבנן חייב לשלם גם בעד השאר דהא כיון דאמרינן דדיין שטעה אינו קם דינא עד שנו"נ ביד א"כ הרי עיקר ההיזק שגרם ע"י הדיבור והיינו הוראתו הוא בא מכח המעשה שעשה ג"כ והיינו שנו"נ ביד דאי לא הוי נו"נ ביד כלל לא הוי אפי' גורם היזק כלל דהא הי' חוזר הדין ורק כיון דנו"נ ביד קם דינא וא"כ אף דלא נו"נ ביד רק מקצת מ"מ כיון דעי"ז קם דינא בכולו שפיר חשוב כאילו הזיק הכל בידים לכן שפיר גם לרבנן חייב לשלם בעד הכל והיא סברא נכונה ואמתית: אכן אף כי כנים אנחנו בזה בכל זאת לא נח רוחי בתירוץ הקצה"ח דמלבד דהא בבכורות שם לא מיירי כלל לענין שיהא חוזר הדין. ועוד דהא כתבו התוס' בב"ק דף ק' ד"ה טיהר את הטמא דהסוגיא דבכורות שם קאי אליבא דר"ש ולא אליבא דר"ח עיי"ש. [ומבואר שם בהדיא בתוס' דגם מה דמשני דמיירי שנו"נ ביד סובב ג"כ אליבא דר"ש עייש"ה]. והרי אליבא דר"ש ע"כ צ"ל דמה דמשני דמיירי שנו"נ ביד היינו שנו"נ ביד כולו. דאי לא נו"נ ביד רק מקצת הרי לדידי' שפיר פטור אליבא דרבנן מלשלם בעד השאר דהא לדידי' ל"ש סברתינו הנ"ל כיון דלדידי' דמוקי המתני' דבכורות שטעה בשיקול הדעת הוא סובר דאם טעה בשיקול הדעת אף דלא נו"נ ביד ג"כ אינו חוזר הדין וכמבואר בהדיא בסוגין בסנהדרין וכ"כ הראשונים. וא"כ לדידי' ל"ש סברתינו הנ"ל וכמובן. אע"כ צ"ל דכוונת הש"ס בבכורות שם הוא שנו"נ ביד כולו ושוב שפיר קשה איך אמרו בטימא את הטהור מה שעשה עשוי והבן. ועוד דגוף דינו של הקצה"ח דאם נו"נ ביד רק מקצת קם דינא בכולו זה יתכן רק לטעמא של הרמב"ן שהביא הקצה"ח שכתב טעמא דאם לא נו"נ ביד הדר דינא משום דלא אלים כח הדיין שיקום דינא בדיבור בעלמא עד שיעשה מעשה על דינו. ומשמע דכי עשה מעשה אפי' כל דהו תו לא הוי דיבור גרידא ולא הדר דינא. אבל לדעת הרי"ף וסייעתו דיש להם שיטה אחרת בזה דמה דחוזר הדין אם לא נו"נ ביד הוא משום פסידא דבע"ד דאם לא נו"נ ביד פטור הדיין מלשלם לכן חוזר הדין כדי שלא יהא פסידא להבע"ד ואם נו"נ ביד דחייב הדיין לשלם וא"כ ליכא פסידא לבע"ד לכן קם דינא. ולפי"ז שפיר י"ל דכל זמן שלא עשה מעשה בכל הממון א"צ לשלם רק מה שנו"נ ביד אבל המותר שלא נו"כ ביד פטור מלשלם וא"כ ממילא שוב צ"ל על המותר דהדר דינא כדי שלא יהא פסידא להבע"ד והבן. ושוב ראיתי גם בנתיבות בחידושים ס"ק כ"ז שכתב בפשיטות דמסתברא דגבי נו"נ ביד בעינן שיעשה מעשה בכולו ודלא כהקצה"ח עיי"ש. ובעיקר קושית הקצה"ח בהא דטימא את הטהור וגם בקושיתינו בהא דטיהר את הטמא יש אתי אריכות דברים אך עדיין לא צרפתים בכור הבחינה והמדע ועוד חזון למועד ברצות השם

לחכם אחד ע"ד קושיתו בסוגיא דשיקול הדעת בהא דמשני ר"ח בסנהדרין דף ל"ג דהמתני' דבכורות מיירי שנו"נ ביד ומש"ה אין הדין חוזר ומפרש רבינא טימא את הטהור דאגע בהו שרץ. וקשה הרי טימא את הטהור בלא"ה א"א להחזיר הדין דהא בוודאי מיירי בתרומה דתרומה טמאה היא בשריפה דאי בחולין הרי לא הוי הפסד כלל וא"צ לשלם. וא"כ הרי כשהורה הדיין שהתרומה היא טמאה והבעלים סברו דהדיין יפה הורה שהיא טמאה הרי מיד אסחי הבעלים דעתייהו מינה מלשמרה ונפסלה בהיסח הדעת וכדאמר רב ששת בפסחים דף ל"ד ע"א בהא דתנינן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול וקאמר ר"ש מאי אסורין אסורין לכהנים הואיל ואיפסלו בהיסח הדעת עיי"ש וא"כ א"א כלל להחזיר הדין אף אי לא נגע בהו שרץ עכ"ק

(א) הנה מדברי כ"ת נראה שדעתו להקשות מהגמרא דפסחים שם גופי'. אולם ז"א כי קושיתו לא קשה רק לפי פרש"י שם שמפרש מימרא דרב