אלפי מנשה חושן משפט פז

דק מדרבנן אבל מדאורייתא אינו אסור לישב רק בצד מערב ולפי"ז מיושב נמי מה שהקשיתי לעיל לפי מה דמסקי התוס' זבחים בהג"ה דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא וכן הוא דעת רש"י ז"ל א"כ שוב קשה קושית התוס' שם מה ליושב שכן אסור בעזרה והק"ו פריכא הוא ולפי האמור ניחא דכיון דאף דאין ישיבה בעזרה מדאורייתא הוא אבל הא אינו אסור מדאורייתא רק בצד מערב דוקא וא"כ אין לפרוך כלל הק"ו מהא דאסור לישב בצד מערב דהא זר יש לו יותר חומרא דאסור אפי' לכנוס ולעמוד בצד מערב דהא אפי' כהנים בעלי מומין ופרועי ראש אסורין לכנוס בין האולם למזבח והוא בצד מערב וכדתנן בסוף פ"א דכלים ועיין מזה באורך במשל"מ פ"ט מהל' ביאת מקדש הט"ו ובפ"ו שם ה"א עיי"ש. אולם לפי"ז אכתי קשה על רש"י ז"ל יומא שם דהוא קאי שם אהא דאמר אביי ש"מ לשכת הגזית חציה בקודש וחציה בחול כו' דאי ס"ד כולה קודש זקן יושב במערבה והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ועל זה כתב רש"י ז"ל אין ישיבה בעזרה שנאמר לעמוד לשרת העומדים שם לפני ד' עיי"ש. והרי מה דתני בברייתא שם דזקן יושב במערבה היינו במערבה של לשכת הגזית וא"כ איך הביא רש"י ז"ל על זה הקרא דהעומדים שם לפני ד' דהוא דוקא בצד מערב ולא שייך זאת כלל בלשכת הגזית. ושוב ראיתי ברש"י ז"ל יומא דף ס"ט ע"ב שכתב וז"ל אין ישיבה בעזרה דכתיב לעמוד לשרת העומדים שם לפני ד' ולא מצינו בה ישיבה עכ"ל. ומשמע מזה דאין כוונתו דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא מכח הני קראי אלא כוונתו הוא דכיון דלא מצינו בה ישיבה מש"ה אסור לישב בעזרה. אולם גם זה אינו מובן כלל דמה בכך דלא מצינו בה ישיבה מ"מ מהכ"ת לומר דאסור לישב בה. ואין לומר דכוונתו הוא בזה דאיסור ישיבה הוא מדרבנן ומשום דלא מצינו בה ישיבה לכן הי' בכח החכמים לאסור דאי הי' נמצא בה ישיבה בתורה בפירוש לא הי' בכח החכמים לאסור וכנודע מדברי הטו"ז. אולם זה דוחק ולא משמע כן מלשון רש"י

וקושיא זו יש להקשות גם אהא דילפה הברייתא מקרא דהעומדים שם לעיכובא לענין יושב בעבודה הרי מהאי קרא לא נוכל למילף רק אם עובד במערב בישיבה מחלל עבודה ואף דמקרא דלעמוד לשרת משמע דבעינן עמידה בעבודה בכל מקום בעזרה ולאו דוקא במערב דהא לא כתיב שם לפני ד' מ"מ לענין עיכובא י"ל דלא קפדה התורה לפסול יושב בדיעבד רק בצד מערב דוקא. ואין לתרץ דכיון דדרשינן בזבחים דף ט"ז לפני ד' ולא לפני במה א"כ כיון דאתי למעוטי לפני במה דמותר לעבוד בישיבה שוב אין לומר דלפני ד' מורה דוקא בצד מערב וכמ"ש התוס' זבחים דף נ"ח ע"א ד"ה משוך לענין שחיטה דאע"ג דכתיב לפני ד' שריא בכל מקום בעזרה כיון דלפני ד' אתי למעוטי בחוץ עיי"ש. דז"א דהא מה דדרשינן בדף ט"ז לפני ד' ולא לפני במה דרשינן זאת מקרא אחר דכתיב לעמוד לפני ד' לשרתו עיי"ש. וא"כ שפיר י"ל דמה דכתיב העומדים שם לפני ד' דבא להורות לעיכובא היינו דוקא אם עבד בישיבה במערב. ובאמת קשיא לי גם בהא דיליף מקרא דלעמוד לפני ד' לשרתו דלא לפני במה הלא האי קרא בברכת כהנים הוא דכתיב ואמאי לא יליף מקרא דהעומדים שם לפני ד' דמיירי בעבודה וכדמוכח מהברייתא דילפה מהאי קרא לעיכובא לעובד בישיבה וא"כ שפיר טפי הו"ל למילף מהאי קרא דלפני ד' ולא לפני במה. וכן קשה נמי להיפך דכיון דמפרשינן הקרא דלעמוד לפני ד' לשרתו דמיירי לענין עבודה וכדמוכח מהא דדרשינן מהתם לפני ה' ולא לפני במה א"כ אמאי ילפה הברייתא לעיכובא יושב בעבודה מקרא דהעומדים שם דלא כתיב בלשון צווי רק בדרך סיפור הלא טפי הו"ל למילף לעיכובא מקרא דלעמוד לפני ד' לשרתו דכתיב בלשון צווי וצ"ע בכל זה

ועדיין לא נתיישב עם כל התירוצים הנ"ל קושיתינו הנ"ל מהירושלמי פ' מי שאחזו ונ"ל לישב עפ"י מ"ש הנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' ה' דטעמא דהרמ"א דעמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה לענין עדות הוא משום דבדיעבד כשר בישיבה עיי"ש. ונ"ל דלזה כיוון ג"כ הסמ"ע סי' כ"ח ס"ק ס"ד שכתב שם דטעמא דהרמ"א הוא משום דקרא אסמכתא בעלמא עיי"ש וכבר כתבתי לעיל דמ"ש הסמ"ע דקרא אסמכתא הוא אין כוונתו שהוא מדרבנן אלא עיקר כוונתו הוא דקרא אינו אלא למצוה לכתחלה ולא לעיכובא ולכן מותר לכתחלה ע"י סמיכה והוא כמ"ש הנוב"י והנה מה דהוכיח ר"ל בירושלמי שם מהא דבקורדייקוס בודקין לעדות דמעידין בישיבה כוונתו הוא רק לענין דיעבד אבל לכתחלה לא וכמ"ש הרשב"א שם. וא"כ לק"מ קושיתינו הנ"ל דאיך הוכיח ר"ל מהתם דמעידין בישיבה בדיעבד דלמא מיירי שמעיד בעמידה ע"י סמיכה וחשיב עמידה. דז"א דהא אי נימא דבדיעבד פסול עדות בישיבה א"כ גם עמידה ע"י סמיכה לא חשיב עמידה דהא בהא תליא וא"ש

סימן

יח

(א) סעיף א ברמ"א י"א דטוב להתחיל מן הקטן. עיין בתומים שכתב דצריך להתחיל תמיד מן הקטן. אבל להתחיל מן הקטן לפרקים אסור כי הוא זילותא להגדולים היושבים במנין. והוכיח כן גם מלשון הנמוק"י שכתב דטוב הדבר להתחיל לעולם מן הקטן. ותמה על הרמ"א שהשמיט תיבת לעולם עיי"ש ולדעתי נ"ל דהרמ"א הבין בכוונת הנמוק"י מ"ש תיבת לעולם דאין כוונתו בזה לאפוקי דלפרקים איכא איסור אלא דהנמוק"י שם כתב מתחלה בשם י"מ דבד"נ מתחילין מן הקטן. ובד"מ אם רצו מתחילין בגדול ואם רצו מתחילין בקטן. וע"ז כתב הנמוק"י דמיהו טוב הדבר להתחיל לעולם מן הצד וכוונתו הוא בתיבת לעולם היינו בין ד"נ ובין ד"מ. והלכך כיון דהרמ"א עומד כאן בד"מ וקאמר דטוב להתחיל מן הקטן והיינו אף בד"מ שפיר לא הוצרך לכתוב תיבת לעולם. וכן נ"ל נמי ברור בכוונת הנמוק"י כי לפי"ד התומים הרי מ"ש הנמוק"י תיבת לעולם הוא ללא צורך ושפת יתר הוא דהא אם טוב הוא להתחיל מן הצד ודאי דראוי ונכון הוא לנהוג כן לעולם. ועוד אף אם נימא דכוונת הנמוק"י הוא כמ"ש התומים דבד"מ צריך לעולם להתחיל מן הצד עכ"ז א"א לומר דלפרקים להתחיל אן הצד איכא איסור משום זילותא לגדולים. דהא הנמוק"י שם כתב בהדיא בשם הי"מ דמה דבד"נ אין מתחילין בגדול משום לא תענה על רב הוא לאו משום כבודו אלא שיש לחוש שמא לא ירצה לחלוק אח"כ על הרב כי יתבייש ממנו עיי"ש וא"כ ה"נ להתחיל בד"מ מן הקטן ל"ח לזילותא. והן אמת דגם לפי טעם זה דחיישינן שמא יתבייש הקטן אח"כ לחלוק על הרב יש לחלק ג"כ כסברת התומים דאם מתחילין לפרקים מהצד יתבייש מלחלוק על הרב אבל אם מתחילין תמיד מהצד לא יתבייש. אולם הרי לפי"ז ל"ש לומר דלהתחיל לפרקים מהצד איכא איסור דהא מצד הדין לא חששו