אלפי מנשה חושן משפט פג

עשה דכבוד התורה דהיא עשה גמורה מדאורייתא וצ"ע

עיין במג"א סי' קמ"א שהתפלא ג"כ על דינא דהרמ"א כאן ממ"ש הטור והמחבר שם לענין קריאת התורה דסמיכה לא הוי כעמידה. ועיין בתומים שמיישב קושיתו עפ"י מ"ש המג"א בעצמו שם דמש"ה בעזרה מותר סמיכה אף דבעינן עמידה משום דמה דבעינן עמידה בעזרה הוא מפני כבוד השכינה לכן מותר ע"י סמיכה דאין זה נגד הכבוד: וא"כ ניחא שפיר גם דינא דהרמ"א כאן כיון דגם בעדים מה דבעינן עמידה מבואר בגמרא בסנהדרין דהוא משום דעומד לפני מי שאמר והי' העולם וא"כ אם במקדש ד' מותר לסמוך כ"ש בב"ד עיי"ש. ולפי"ז ממילא נסתלק' ג"כ קושית הטו"ז הנ"ל. ולכאורה דברי התומים צ"ע דהא מה דאיתא בסנהדרין דצריכין לעמוד בב"ד משום כבודו של הקב"ה לא מיירי שם לענין עמידת עדים רק לענין עמידת הבעלי דינים והוא שם דף י"ט גבי עובדא דינאי המלך דעבדי' קטל נפשא א"ל שמעון בן שטח עמוג על רגליך ויעידו בך עיי"ש. אך באמת דבריו נכונים דהא מה דבעי בעלי דינים בעמידה ועדים בעמידה מחד קרא נפקא מועמדו שני האנשים אשר להם הריב וכיון דמה דבע"ד בעמידה הוא משום כבודו של הקב"ה והוא משום דכתיב שם בקרא לפני ד' הה"נ בעדים. וגם אנכי אלך בעקבות התומים להציל את הרמ"א מקושי' הטו"ז והמג"א עפ"י דברי המג"א הנ"ל ועל דרך אחר קצת. והוא עפ"י מ"ש הר"ן בחידושיו בסנהדרין שם דשמעון בן שטח טעה שלא הי"ל לומר לינאי המלך שיעמוד כיון דמה דאמרה תורה דבעלי דינים בעמידה משום כבוד ב"ד הוא והם יכולין למחול על כבודם וא"כ גם לגבי ינאי המלך הי' להם למחול על כבודם עיי"ש. ובודאי ה"נ בעדים מה דבעינן עדים בעמידה הוא משום כבוד ב"ד דהא שניהם מחד קרא נפקא. ועוד דהא הר"ן שם הביא ראי' לדבריו דבעלי דינים בעמידה הוא משום כבוד ב"ד מהא דאיתא בשבועות דף ל' צורבא מרבנן וע"ה דאית להו דינא בהדי הדדי מותבינן לי' לצורבא מרבנן ולע"ה נמי אמרינן שב אלמא משום כבוד ב"ד הוא והם יכולין למחול לע"ה שישב דאי לא אמאי אמרינן לע"ה שב הא איכא עשה דועמדו שני האנשים עיי"ש. וראי' זו יש להביא גם לענין עדים דהא איתא בשבועות שם רב יימר הוי ידע סהדותא למר זוטרא ואתא לקמי' דאמימר אותבינהו לכולהו עיי"ש והיינו בין לעדים ובין לבעלי דינים כיון דרב יימר ומר זוטרא היו צורבא מרבנן וכן פירש הריטב"א שם עיי"ש. ואיך מותיב לשאר עדים אף דלא הי' צורבא מרבנן הא איכא עשה דועמדו וע"כ דמה דבעינן עדים בעמידה הוא ג"כ משום כבוד ב"ד ויכולין למחול על כבודם ומחל אמימר על כבודו וכמ"ש הר"ן לענין בעלי דינים. וכיון שכן דמה דבעינן עדים בעמידה הוא משום כבוד ב"ד בודאי דע"י סמיכה מותר להעיד ואין זה נגד הכבוד דכ"ש הוא ממקדש ד' דצריך לעמוד מפני כבוד השכינה ואפ"ה מותר ע"י סמיכה

והתומים שם הביא ראי' להרמ"א מתוס' סוטה דף מ' שהביאו בשם המדרש שוח"ט דכ"ג מותר לישב בעזרה והקשו מהא דאמרינן בזבחים כיצד קידוש כו' עמידה מן הצד א"ב. ודברי התוס' משוללי הבנה המה והמהרש"א שם דחק עצמו מאוד לפרש דבריהם ולא העלה דבר ברור והניח עוד בקושיא עיי"ש. ומפרש התומים דס"ל להתוס' לסברא קיימת דבכ"מ דבעינן עמידה הוי סמיכה בכלל עמידה וכמו דחזינן בישיבה בעזרה דסמיכה הוי כעמידה וא"כ הת"ק דס"ל דעמידה מן הצד היינו סמיכה פסול בעבודה מנ"ל זאת וע"כ צ"ל משום דקשיא לי' ל"ל לעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה ומש"ה ס"ל דמהך דאין ישיבה בעזרה הי' מותר לסמוך לכך נאמר לעמוד לשרת להורות דעמידה גמורה בעינן בעבודה וסמיכה פסול. ולזה הקשו התוס' לפי המדרש דכ"ג מותר לישב בעזרה שוב קשה מנ"ל להת"ק דסמיכה פסול בעבודה הא איצטרך קרא דלעמוד לשרת דאפי' כ"ג דמותר לישב בעזרה מ"מ בעבודה צריך לעמוד ואין ראי' לסמיכה דאסור בעבודה. ומזה ראי' דס"ל להתוס' דסמיכה הוי כעמידה חוץ בעבודה דיש הכרח כהנ"ל זת"ד התומים. אמנם אנכי בחידושי אמרתי לפרש קושית התוס' הנ"ל על דרך אחר ונכון. והוא בהקדם נפרש דברי המדרש שהביאו התוס' שם וז"ל ודוד יושב אר"א אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה בעזרה מהו וישב לפני ד' שסמך עצמו לכותל ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל הוי אומר לכ"ג שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא א"כ מהו וישב שישב עצמו בתפלה עכ"ל המדרש. והנה מ"ש א"כ מהו וישב שישב עצמו בתפלה לכאורה אינו מובן חדא דהא כבר תירץ לעיל מתחלה, דוישב היינו שסמך עצמו לכותל. ועוד מה הלשון א"כ דנקט דמשמע מזה דעיקר הקושיא הוא מהא דיש ישיבה בעזרה לכ"ג הלא מה תליא זאת בהא דיש ישיבה לכ"ג בעזרה הרי הקושיא קשה רק מהא דקאמר דאף למלכי ב"ד אין להם ישיבה בעזרה ומה תליא אי לכ"ג הי' ישיבה בעזרה אי לא ובפשיטות יש לפרש דכיון דקאמר אח"כ דלכ"ג יש ישיבה בעזרה מדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא ומפרש התם ישיבה ממש ולא סמיכה שסמך עצמו על הכסא. א"כ שוב לא יתכן לפרש הא דכתיב גבי דוד וישב לפני ד' היינו סמיכה לזאת מפרש גבי דוד שישב עצמו לתפלה. אך על דרך הפלפול נ"ל לפרש על נכון. והוא דס"ל להמדרש דבכ"מ דבעינן עמידה סמיכה לא הוי כעמידה וכמו דחזינן גבי עבודה דסמיכה לא הוי כעמידה [והוא להיפך מהתומים]. וא"כ מה שתירץ מתחלה דוישב היינו שסמך עצמו וסמיכה מותר בעזרה קשה מנ"ל זאת דסמיכה מותר בעזרה הלא בעינן עמידה בעזרה וסמיכה לא הוי כעמידה וכמו דחזינן גבי עבודה וע"כ צ"ל דיש הוכחה דמה דאסור ישיבה בעזרה היינו דוקא ישיבה ממש אסור ולא סמיכה דאל"כ ל"ל קרא דלעמוד לשרת הלא אף בלא קרא ידעינן דצריך עמידה בעבודה דאין ישיבה בעזרה אע"כ צ"ל דבעזרה אינו אסור רק ישיבה ממש וסמיכה מותר ובא הכתוב דלעמוד לשרת להשמיענו דבעבודה אסור סמיכה אולם התינח אי נימא דלכ"ג ג"כ אסור לישב בעזרה ושפיר קשה דל"ל קרא דלעמוד לשרת הא אין ישיבה בעזרה וצ"ל דסמיכה מותר בעזרה ובא הכתוב לאסור בעבודה אפי' סמיכה אבל אי נימא דכ"ג מותר לישב בעזרה א"כ שוב שפיר י"ל דגם בעזרה אסור סמיכה והא דכתיב לעמוד לשרת איצטרך לכ"ג דאף דמותר לישב בעזרה מ"מ בעבודה צריך לעמוד ובאמת אפי' שלא בשעת עבודה אסור סמיכה בעזרה. ומעתה א"ש דברי המדרש הנ"ל דמתחלה דקאמר דלא הי' לשום איש ישיבה בעזרה שפיר ע"כ צ"ל דמה דאין ישיבה בעזרה היינו דוקא ישיבה ממש אבל סמיכה מותר דאל"כ ל"ל קרא דלעמוד לשרת ושפיר מתרץ דוישב דוד שסמך עצמו לכותל דזה מותר בעזרה משא"כ אח"כ דקאמר דלכ"ג הי' ישיבה בעזרה שוב שפיר י"ל דלשאר אנשים חוץ מכ"ג דהי' אסור ישיבה בעזרה הי' אסור להם אפי' סמיכה דהא שוב אין ראי' מהקרא דלעמוד לשרת דמותר סמיכה בעזרה וכנ"ל. ושפיר