אלפי מנשה חושן משפט פב

לבילה אין בילה מעכבת בו אע"ג דשנה הכתוב בלול כמה פעמים מ"מ כיון דלא כתוב בלשון צווי ובללת איכו מעכב בדיעבד. ואם כן הוא בקדשים דבעינן שנה הכתוב לעכב אם שנה הכתוב רק דלא נכתב בלשון צווי אינו מעכב בדיעבד ממילא בעלמא דלא בעינן שנה הכתוב לעכב אם לא נכתב בלשון צווי אינו מעכב בדיעבד עיי"ש. וא"כ שפיר בעמידת עדים הרי לא כתיב בלשון צווי ויעמדו רק כתיב ועמדו והוא בדרך סיפור דברים בעלמא וכן בישיבת הדיינים דילפינן מקרא דוישב משה לשפוט את העם הרי גם התם לא כתיב בלשון צווי רק בדרך סיפור לכן שפיר מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד ובאמת היא מדאוריתא. ובזה ניחא נמי מ"ש התוס' זבחים דף ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב דמה דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה הוא מן התורה ואפ"ה כתבו שם דזה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר דיין בעמידה ועדים בישיבה עיי"ש. והרי התוס' כתבו בהדיא בגיטין דף ג' ע"ב ד"ה וכי ועוד בכמה דוכתא דבדאוריתא לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד. וא"כ איך מחלקו בעמידת עדים וישיבת הדיינים בין לכתחלה לדיעבד אף שהוא מדאוריתא. ולפי הנ"ל ניחא. אבל הריב"ש ע"כ ס"ל דאף היכא דלא ככתב בלשון צווי ג"כ לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד דאל"כ איך הוכיח דמה דבעינן דיינים בישיבה הוא רק מדרבנן מדמחלקינן בין לכתחלה לדיעבד הלא התם לא נכתב בלשון צווי אע"כ דס"ל דאף היכא דלא נכתב בלשון צווי ג"כ אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד. וא"כ הה"נ בעדות אי בעינן עמידת עדים מה"ת אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וע"כ לשיטתו גם עדים בעמידה הוא רק מדרבנן ושפיר קשה קושיתינו הנ"ל

ולכאורה גם להרשב"א והרא"ש והר"ן וסייעתם וגם מה דהתוס' זבחים הנ"ל סותרים למה שכתבו בעצמם בכמה דוכתא דבדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד אין לתרץ בתירוצינו הנ"ל:

והוא דהתוס' יבמות דף ק"ג ע"א ד"ה בין עומד כתבו שם גבי חליצה דמש"ה בעי עמידה דכתיב ועמד ואמר ושוב כתבו שם וז"ל מיהו עיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר אבל ועמד ואמר אינו אלא סיפור דברים בעלמא כו' אבל ועמדו שני האנשים אע"ג דלא כתיב ויעמדו היינו לפי שאין כתיב שם מעשה אח"כ אבל הכא אחר ועמד כתב מעשה ואין כאן אלא סיפור דברים בעלמא עכ"ל. הרי משמע בהדיא מדברי התוס' דהך דועמדו שני האנשים דילפינן מזה דבעינן עדים בעמידה אין זה סיפור דברים רק צווי. וא"כ אין לתרץ כנ"ל. אולם הרי דברי התוס' יבמות הנ"ל סותרים למה שכתבו בזבחים והבאתי דבריהם למעלה דעדים בעמידה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אינו מעכב והא בתוס' יבמות הנ"ל משמע דהעמדת עדים מעכב בדיעבד דלא דמי לחליצה. ועיין גם בשו"ת חות יאיר סי' כ"ב שהשואל שם הקשה על הרא"ש שבפ' שבועות העדות פוסק הרא"ש דעדים בישיבה כשר בדיעבד וביבמות פ' מצות חליצה כתב בפשיטות כדברי התוס' יבמות הנ"ל דמזה משמע דגם בדיעבד פסול עדים בישיבה עיי"ש. והגאון בעל חו"י לא השיב כלל על זה. ופלא בעיני מדוע לא הזכירו כלל מדברי התוס' זבחים הנ"ל שכתבו ג"כ בהדיא דבדיעבד כשר עדים בישיבה. אך נלע"ד דאין כאן סתירה כלל לא בתוס' ולא בהרא"ש דמה שכתבו התוס' והרא"ש יבמות הנ"ל גבי חליצה דעיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר כו' אין כוונתם דבאמת מה"ת בעינן עמידה בחליצה ומש"ה אינו מעכב בדיעבד כיון דכתיב בדרך סיפור דברים וזאת הביאו להשואל בחו"י שם לומר דמ"ש התוס' והרא"ש אח"כ דבועמדו שני האנשים דלא כתיב מעשה אח"כ לא הוי דרך סיפור כוונתם הוא דבעדים אפי' בדיעבד פסול בישיבה. אלא כוונת התוס' והרא"ש במ"ש דעיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר הוא דאי הי' כתיב ויעמוד ויאמר בלשון צווי הי' פסול אפי' בדיעבד אבל השתא דכתיב ועמד ואמר וכתיב נמי מעשה אח"כ הוי רק סיפור דברים בעלמא לכן מדאוריתא לא בעינן כלל עמידה בחליצה אפי' לכתחלה כיון דאינו רק סיפור דברים בעלמא הוי כאלו לא אמרה תורה כלל לשון עמידה בחליצה וכ"כ התוס' שבועות דף ל' ד"ה מצוה וז"ל ועמד ואמר לא משמע עמידה עיי"ש ע"כ מה דבעינן עמידה בחליצה אינו אלא מדרבנן לכן ממילא ליכא עיכובא. וכן מבואר בהרא"ש שם במ"ש והא דדרש בספרי ועמד ואמר אסמכתא בעלמא הוא עיי"ש וכ"כ בהדיא היש"ש פ' מצות חליצה שם דין י"ד דהתוס' והרא"ש מסקו דמדרבנן בעינן עמידה בחליצה עיי"ש. וא"כ מה שכתבו התוס' והרא"ש דועמדו שני האנשים אע"ג דלא כתיב ויעמדו מ"מ כיון דלא כתיב מעשה אח"כ אין כאן סיפור דברים שפיר י"ל דכוונתם הוא בזה רק דמהאי טעמא עדים בעי עמידה מדאוריתא כיון דועמדו דלא כתיב בדרך סיפור דברים שפיר משמע עמידה:

אבל באמת גם בעדים אף דבעינן עמידה. מדאוריתא אפ"ה אינו רק לכתחלה ובדיעבד כשר בישיבה כיון דעכ"פ לא כתיב בלשון צווי לכן אמרינן דלא הקפידה תורה רק על לכתחלה ולא לענין דיעבד וז"ב ואין כאן סתירה כלל. והמדקדק בלשון הרא"ש שם יראה שכנים דברינו. וממילא יש מדברי התוס' והרא"ש הנ"ל ג"כ ראי' למה שכתבתי לעיל דכיון דלא כתיב בעדים בלשון צווי שיעמדו לכן מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד אף דמה דבעינן עמידה הוא מדאוריתא וא"ש ולק"מ קושיתינו הנ"ל על התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן. אבל על הריב"ש שפיר קשה וכנ"ל

ועלה בדעתי לומר דהריב"ש ס"ל כמ"ש הע"ש בדעת הר"א בר שמשון דמה דבדיעבד כשר עדים בישיבה היינו דוקא האידנא דליכא מומחין אבל לפני מומחין אפי' בדיעבד פסול. והוא משום דמה"ת בעינן מומחין ובעינן עמידה בעדים לפני מומחין מה"ת לכן אפי' בדיעבד פסול בישיבה ובזה"ז דליכא: מומחין הא דבעינן עמידה בעדים הוא רק מדרבנן לכן בדיעבד כשר בישיבה ועיין מזה בב"ח בסי' זה סעיף ה'. וא"כ לק"מ קושיתינו הנ"ל על הריב"ש כיון דבאמת לפני מומחין בעינן עמידה מה"ת ופסול אפי' בדיעבד בישיבה ושפיר מקשה הש"ס מה ליושב שכן פסול לעדות והיינו מדאוריתא בפני ב"ד מומחין אמנם ז"א דהא הריב"ש שם כתב בהדיא דמה דאמרינן בזבחים שם מה ליושב שכן פסול לעדות לכתחלה קאמר ולא לענין דיעבד. והלא התם מיירי מד"ת למיפרך הק"ו וע"כ דמיירי במומחין ואפ"ה כתב הריב"ש דכוונת המקשן הוא דפסול רק לכתחלה וע"כ דלא ס"ל להריב"ש כמ"ש הע"ש בדעת הר"א בר שמשון הנ"ל. ושפיר קושיתינו הנ"ל על הריב"ש קמה וגם נצבה וצע"ג

ועוד קשה לי מהא דאיתא בשבועות דף ל' ע"ב רב יימר ידע סהדותא למר זוטרא אתא לקמי' דאמימר אותבינהו לכלהו כו' האי עשה [פי' עשה דועמדו וכפרש"י שם] והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף עיי"ש. ואי נימא דמה דבעינן עדים בעמידה הוא רק מדרבנן א"כ מה קאמר משום דעשה דכבוד התורה עדיף הלא עמידת עדים לא חשיב עשה כלל כיון דהקרא דועמדו אינו אלא אסמכתא ומדרבנן הוא משא"כ