אלפי מנשה חושן משפט פא

עמידה זר שאינו אוכל כ"ש דמחלל ותו ליכא למיפרך מה לסמיכה שכן פסול לעדות דהא סמיכה כשר לעדות לדעת הרמ"א. והכני מוסיף עוד להפליא דע"כ כוונת רב משרשי' הוא באמת למילף הק"ו מסמיכה ולא מיושב ממש. והוא דהתוס' זבחים שם בהג"ה הקשו מה ליושב שכן אסור בעזרה ותירצו דשמא אינו מה"ת מדאיצטרך קרא ליושב למצוה כו' ושוב כתבו שם מיהו איצטרך קרא לעובד בהשתחוואה עיי"ש ומבואר כוונתם בזה דבאמת אין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא ומה דאצטריך קרא הוא לעובד בהשתחוואה וכ"כ השעה"מ פ"ז מהל' בית הבחירה וכן הוא דעת רש"י ביומא דף כ"ה דאין ישיבה בעזרה הוא מה"ת ועיין גם במשל"מ פ"ז מהל' בית הבחירה. ולפי"ז הרי שוב קשה קושית התוס' מה ליושב שכן אסור בעזרה וליכא למימר דיליף מיושב דמלכי בית דוד דהיה להם ישיבה בעזרה וכמו דמשני לענין עדות דיליף מיושב ת"ח דהרי מלכי ב"ד לאו בר עבודה הוא וכ"כ הצ"ק שם לפרש כוונת התוס' בקושיתם לחזק קושיתם עיי"ש. וא"כ שוב הק"ו פריכא הוא. אע"כ צ"ל דרב משרשי' יליף מסמיכה והלכך לא קשה מה ליושב שכן אסור בעזרה דהא ע"י סמיכה מותר בעזרה וכמ"ש התוס' שם דף י"ט ע"ב ד"ה וליתב. וא"כ כיון דרב משרשי' באמת יליף הק"ו מסמיכה ואפ"ה פריך שכן פסול לעדות הרי בהדיא דגם בעדות פסול סמיכה. אמנם לפי האמור ניחא דהא אף אי הק"ו הוא מסמיכה ג"כ פריך שפיר שכן פסול לעדות דהא הק"ו מסמיכה הוא דוקא כה"ב סמיכה שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול דדוקא סמיכה כזו פסול בעבודה והרי סמיכה כזו פסול ג"כ בעדות וגם ניחא נמי לפי הנ"ל מה דקשה לי לדעת הרמ"א מהירושלמי שהבאתי לעיל סק"ב דמי שאחזו קורדייקוס בודקין אותו לעדיות ואמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב ומפרש הרשב"א דמעידין בישיבה בדיעבד והיינו כיון דסתם חולה א"א לעמוד ומעיד בישיבה. וקשה איך הוכיח ר"ל מהתם דבדיעבד כשר עדות בישיבה נהי דסתם חולה א"א לעמוד אבל הא עכ"פ יוכל לעמוד ע"י סמיכה והא עמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה לענין עדות אפי' לכתחלה וא"כ י"ל דכוונת הירושלמי דבודקין אותו לעדיות ומעיד היינו שמעיד בעמידה ע"י סמיכה אבל בישיבה אינו מעיד ופסול אפי' בדיעבד ולפי הנ"ל ניחא דהא חולה שאינו יכול לעמוד מעצמו אם יעמוד ע"י סמיכה הרי אם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול וסמיכה כזו שפיר לא חשיב עמידה גם לענין עדות רק הוי כישיבה ממש ושפיר הוכיח ר"ל מהתם דמעידין מיושב

אולם מסתימת לשון הרמ"א משמע דבכל ענין סמיכה חשיב עמידה ואפי' כה"ג סמיכה שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול ג"כ חשיב עמידה. ומה גם דהא הרמ"א הוציא דין זה מהריב"ש סי' רס"ו והרי הריב"ש מיירי שם היכא שאם ינטל העמוד שסמך עליו יפול עיי"ש. וא"כ בודאי גם הרמ"א מיירי בכה"ג ושוב קשה כל הקושיות הנ"ל

והגאון בעל ח"צ בהגהותיו בטו"ז כתב לתרץ קושית הטו"ז הנ"ל וגם מה שהקשה עוד הטו"ז על הרמ"א מהריב"ש שם שכתב בפירוש להיפך דישיבה ע"י סמיכה חשיב ישיבה והיינו לענין דיינים דבעינן דיינים בישיבה אם היו הדיינים נסמכים על העמוד חשוב ישיבה. וא"כ בעדים דבעינן עמידה אם היו נסמכים לא חשוב עמידה רק ישיבה. ותירץ הח"צ דהרמ"א סמך על מה שמסיים הריב"ש שם בסוף דבריו וז"ל ועוד דמה דאמרינן דיין בישיבה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר בעמידה וא"כ בעמידה ע"י סמיכה אפי' לכתחלה נמי עכ"ל הריב"ש וא"כ הה"נ לענין עמידת עדים דהוא נמי אינו אלא מדרבנן לכן מהני סמיכה ומקרי עמידה אפי' לכתחלה עיי"ש. וכדבריו מבואר גם בב"ח המובא בטו"ז שם. אך בתירוצו לא נתיישב עדיין קושית העולם וגם לא קושיתנו הנ"ל מהירושלמי פרק מי שאחזו. אולם לא כח רוחי בתירץ הח"צ אף לקושית הטו"ז דדבריו תמוהים מש"ס זבחים הנ"ל דפריך מה ליושב שכן פסול לעדות ואי נימא דמה"ת כשר עדות בישיבה אפי' לכתחלה מה פריך מה ליושב שכן פסול לעדות הרי התם מיירי מד"ת ולא מיפרך הק"ו מיושב מכח מה שפסול עדות בישיבה מדרבנן. ועיין גם בתוס' שם והבאתי דבריהם למעלה שהקשו מה ליושב שכן אסור בעזרה ותירצו דשמא אינו מה"ת ולא מיפרך הק"ו. ושוב ראיתי בתומים סק"א שהרגיש בקושיא זו על הסמ"ע שכתב דהקרא דועמדו אינו אלא אסמכתא למצוה ולא לעיכובא אך באמת על הסמ"ע לק"מ דאף דכתב דהקרא אסמכתא אין כוונתו שהעמדת עדים הוא מדרבנן רק עיקר כוונתו הוא שאינו אלא למצוה לכתחלה ולא לעיכובא אבל באמת הוא מדאוריתא ועיין גם בס' יד מלאכי אות תקמ"ו שהביא בשם שו"ת ריח שדה שכתב דמצינו לפעמים דאמרינן אסמכתא אף בדבר שהוא מה"ת ועיין גם בס' ארעא דרבנן אות נ"ט שהביא כן בשם הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים. וא"כ על הסמ"ע לק"מ רק על הב"ח והח"צ שכתבו בהדיא דמה דבעינן עדים בעמידה הוא מדרבנן שפיר קשה. אך באמת אין התלונה בזה על הב"ח והח"צ לבדם אלא גם על הריב"ש קשה דהא מ"ש הריב"ש דדיין בישיבה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר בעמידה. נ"ל דכוונתו הוא בזה דכיון דבדיעבד כשר דיין בעמידה ע"כ דאינו אלא מדרבנן דאי מדאורייתא הרי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכמ"ש רוב פוסקים הראשונים דבדאורייתא לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד והוא פשוט וברור בכוונת הריב"ש. וא"כ הרי גם בעדים מה דבעינן עמידה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר עדים בישיבה וכמ"ש הריב"ש שם. וא"כ ע"כ גם בעדים צ"ל כן דמה דבעינן עדים בעמידה הוא רק מדרבנן דאי מדאורייתא הרי א"א לחלק בין לכתחלה לדיעבד ושוב קשה גם על הריב"ש מש"ס זבחים הנ"ל ולכאורה קושיא זו יש להקשות גם על עוד הרבה פוסקים הראשונים דהא כן היא ג"כ דעת רוב פוסקים דמה דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר עדים בישיבה ודיינים בעמידה וכדקיי"ל כאן בש"ע ועיין גם בב"י שהביא כן בשם הרשב"א והרא"ש והר"ן ורק קצת מרבוותא הוא דס"ל דעדים בישיבה אפי' בדיעבד פסול עיי"ש. וא"כ ע"כ גם להרשב"א והרא"ש והר"ן וסייעתם צ"ל דמה דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה הוא רק מדרבנן דאי מדאוריתא הרי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד. וא"כ גם עליהם קשה קושיתינו הנ"ל וזה דוחק לומר דהם ס"ל כדעת קצא פוסקים דגם בדאורייתא מחלקין בין לכתחלה בדיעבד. אכן באמת על הרשב"א והרא"ש והר"ן וסייעתם לק"מ אף אי נימא דס"ל דבדאוריתא לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד. והוא עפ"י מה שראיתי בס' שב שמעתתא. להגאון בעל שמן רקח בשער ט' אות י"ג שכתב שם דמה דלא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד בדאוריתא הוא דוקא היכא דנכתב בלשון צווי אבל היכא דאינו נכתב בלשון צווי מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד והביא סייעתא לזה ממ"ש התוס' קדושין דף כ"ה לענין כל הראוי