אלפי מנשה חושן משפט עד

וכדאיתא בש"ס ברכות דף מ"ה ע"ב דיהודה בר מרימר ומר בר ר"א ורב אחא מדפתי כרכי. ריפתא בהדי הדדי לא הוי בהו חד דהוי מופלג מחברי' לברוכי להו ופרש"י דלא הוי בהו חד מופלג בחכמה ובזקנה מן השנים עיי"ש וא"כ לא שייך בהו קנאת סופרים תרבה חכמה. ואידך דהא ברמ"א שם מבואר בהדיא דאינו מותר להרב השני רק ללמוד ג"כ שם. אבל לדחות את הרב הראשון לגמרי אסור. וכ"כ בהדיא גדולי האחרונים והרי התם מר בר"א דחה את רא"מ לגמרי וכמ"ש בהדיא התוס' שם ד"ה כל המריעין לו עיי"ש. ועוד דהא התם הוי ג"כ קיפוח פרנסה כיון דמי שהי' ראש ישיבה היו נותנים לו ממון הרבה ומעשירין אותו וכמו כ"ג וכמ"ש רש"י במס' תענית דף כ"א ע"א. וכן מבואר בהדיא בש"ס חולין דף קל"ד ע"ב עיי"ש וברש"י שם. והלא כ' הרמ"א שם דדוקא לקפח קצת פרנסת הראשון מותר אבל לא לקפח לו לגמרי והא מר בר"א דדחה את רא"מ לגמרי הרי הוי מקפח לו פרנסתו לגמרי א"ו צ"ל כמ"ש דהי' שייך ההתמנות ראש ישיבה במתא מחסיא למר בר"א מצד החזקה לכן שפיר הי' רשאי מר בר"א לדחות את רא"מ לגמרי

ומעתה כיון שהבאתי ראי' ברורה דגם בכתר תורה שייך הך חזקה. וכן הסכימו באמת כל האחרונים להלכה ולמעשה. וגם הח"ס בעצמו שם בסי' י"ג חזר ומהפך בזכות הרבנים והעלה דגם בכתר הרבנות בנו קודם עיי"ש. וא"כ י"ל בנ"ד דשפיר מצי הבן הבכור שהוא הרב כעת לחזור בו מלתת לאחיו הקטן מה שהבטיח לו. והוא עפ"י מה שכתבו הפוסקים וכן קיי"ל בסי' פ"א ס"א דכל דבר המוטל עליו לעשות וחבירו הבטיח לו לשלם אם יעשה יכול לומר משטה אני בך וכגון האומר לחתנו תלמוד עם בנך ואני אשלם לך פטור כיון דבלא"ה חייב ללמוד עם בנו. וא"כ ה"נ בנ"ד שמדין תורה שייך החזקה לבני הרב המנוח ז"ל והיכא דהבן הבכור הוא ראוי לאותו איצטלא הוא קודם לכל אחיו וכמבואר בש"ס הוריות דף י"א ע"ב וכריתות דף ה' ע"ב דפריך שם מי מוקמינן זוטא מקמי קשישא עיי"ש ועיין גם בכ"מ בה' מלכים שם שכ"כ בהדיא דבן גדול קודם לקטן לירושת המלוכה עיי"ש. וא"כ הרי הי' מוטל החיוב גם על הבן הצעיר להניח כתר הרבנות לאחיו הבכור ושפיר יכול הבן הבכור שהוא הרב כעת לומר משטה אני בך. ואין להקשות לפי סברתינו דא"כ בכל פשר שהוא מהתובע לנתבע והתפשרו ביניהם מעצמן בלי קנין נימא הכי דלא מהני הפשר כיון דהתובע יכול לומר משטה אני בך כיון דעפ"י הדין מחויב לשלם לו הכל לכן התפשר עמו על פחות כדי שישלם לו כעת עכ"פ מקצת וכדי שיתקיים המצוה כי עפ"י ד"ת צריך לשלם לו. דז"א דהא בפשר מהתובע לנתבע הרי הנתבע תופס ממון של התובע ובכה"ג ל"ש משטה אני בך וכדקי"ל בסי' פ"א

איברא דעדיין יש לדון בנ"ד לומר דלא הי' שייך כלל מצד הדין כתר הרבנות להבן הבכור. והוא עפ"י מה דאיתא בש"ס הוריות וכריתות שם מנ"ל דכי אתא מחלוקת בעי משיחה ולא כל דבעי מלכא מורית לי' מלכותא אמר ר"פ אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל קרינא בי' הוא ובניו ואפי' בלא משיחה ופרש"י בכריתות שם וז"ל בזמן ששלום בישראל הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה הוא ובעי משיחה בתחלה עיי"ש: ועיין בפהמ"ש להרמב"ם פ"א דכריתות שכתב דכוונת הש"ס הוא דאי איכא מחלוקת בין הבנים איזה מהם ימלוך ל"ש ירושה עיי"ש. וא"כ בנ"ד דהי' מחלוקת בין הבנים דכל אחד רצה לשמש תחת אביו הרי ל"ש ירושה כלל וממילא לא הי' מוטל כלל החיוב על הבן הקטן להניח כתר הרבנות לאחיו הבכור וא"כ שוב שפיר אינו יכול לומר משטה אני בך וכמובן. אולם נ"ל דמה שפירש הרמב"ם דהך מחלוקת קאי אבין הבנים אין כוונתו דאם המחלוקת הוא בין הבנים לבד ולא בין ישראל מי ימלוך ג"כ ל"ש ירושה אלא דבאמת כוונת הש"ס הוא דדוקא אם המחלוקת הוא בין ישראל מי ימלוך וכדמשמע מפשטת לשון הש"ס אך הרמב"ם בא לפרש איך שייך מחלוקת בין ישראל מי ימלוך אם הבנים בעצמם אינם רוצים למלוך רק כולם מסכימים על אחד מהם שהוא ימלוך. לזה פירש הרמב"ם דכוונת הש"ס הוא דהמחלוקת הוא גם בין הבנים. אבל באמת היכא דליכא מחלוקת בין העם רק בין הבנים לבד שפיר הוי המלכות ירושה ושייך להבכור. ועיין גם בפנ"י ריש מס' ר"ה שפירש דברי הש"ס הנ"ל כפשוטו בזמן ששלום בישראל הוי ירושה ובזמן שיש מחלוקת בישראל לא הוי ירושה עיי"ש. ובודאי לא נעלם ממנו דברי הרמב"ם בפהמ"ש הנ"ל שפירש דקאי אבין הבנים. וע"כ דגם הפנ"י הבין בכוונת הרמב"ם דעיקר הקפידא הוא אם איכא מחלוקת בין ישראל אזי ל"ש ירושה. אבל כשאין מחלוקת בין ישראל אף שיש מחלוקת בין הבנים מי ימלוך שייך ירושה כנלע"ד. וא"כ בנ"ד שהמחלוקת לא הי' רק בין הבנים שכל אחד רצה לקבל עול משרת הרבנות על שכמו אבל בין אנשי העיר לא הי' מחלוקת כלל. וא"כ שפיר לא נתבטלה כח הירושה ושייך החזקה מצד הדין להבן הבכור. ושוב שפיר יכול לומר משטה אני בך וכנ"ל

אך את זאת צריך לדעת עוד בנ"ד אולי נעשה הפשר בין האחים בפני טובי העיר. ומבואר ברמ"א סי' כ"ב ובש"ך שם ס"ק י"ב דכל דבר הנעשה בפני טובי העיר א"צ קנין וכ"כ הב"ח בסי' זה לענין פשרה עיי"ש. והא משמע מדברי הש"ך בסי' פ"א סוף סק"ו דמי שאמר לחתנו תלמוד עם בנך ואני משלם לך אם הי' קנין אינו יכול לומר משטה אני בך עיי"ש. וא"כ ה"נ בנ"ד אם נעשה הפשרה בפני טובי העיר דהוי כמו קנין שוב אף לפי דברינו הנ"ל דהחזקה שייך להבן הבכור והי' מוטל החיוב על אחיו הצעיר להניח כתר הרבנות לאחיו הבכור מ"מ אינו יכול לומר משטה אני בך. ויש לי להאריך בזה עפ"י מ"ש הרשב"א בתשובה והובא בב"י באע"ז סי' קס"ט ובב"ש שם ס"ק כ"ג גבי חליצה מוטעת דיכולה לומר משטה הייתי בך אפי' בשטר ובקנין עיי"ש. אולם יען שאיני יודע אם יש בזה נ"מ לנ"ד דשמא לא הי' הפשר בפני טובי העיר לכן אין רצוני להאריך בזה

סימן

יג

(א) סעיף א אפי' הי' הא' שבירר כו'. בש"ע דפוס לבוב הנדפס מחדש עם הקצה"ח איתא כאן בש"ך וז"ל עיין בסמ"ע סק"ג ודבריו לא נהירין עכ"ל ולא הבינותי מדוע לא נהירא לי' דברי הסמ"ע סק"ג כי לדעתי העני' דבריו נכונים וברורים. ובש"ע מדפוסים הקודמים איתא בש"ך עיין בסמ"ע סק"ב כו' ובסמ"ע סק"ב לא כתב כלל רק כתב עיין פרישה. ובפרישה כתב אהא דכתב הטור דא"צ שיהא השלישי ברצון הבע"ד וז"ל פלוגתא דר"מ וחכמים ר"פ ז"ב וקאמר דאר"י אמר רב אין העדים חותמין אא"כ יודעין מי חותם עמהם וכן יש לחשוש ג"כ בדיינים אלא שר"מ