אלפי מנשה חושן משפט עב

לומר דלזה כיוון הרא"ש במ"ש וז"ל ומנלן דאי מתפקר כלפי גברא רבה ואתי שליח ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים וגומר עכ"ל. הרי דהוא דקדק בלשונו הזהב וקאמר מתפקר כלפי גברא רבה ולא קאמר דמתפקר כלפי שליחא דב"ד והוא משום דהאי שליחא לדתן ואבירם לא הי' שליח ב"ד רק שליחא דמשה כדי לפייסם והוי רק שליחא דגברא רבה ולא שליח ב"ד אמנם ז"א דא"א לומר דהרא"ש כיוון לזה דהא הרא"ש שם יליף דמשדרין שליחא דב"ד מהא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם וכמו שהוא בגמרא שלפנינו ולא כגירסת הרי"ף וע"כ דהרא"ש ס"ל דהאי שליחא לדתן ואבירם הי' ע"ד הזמנות לב"ד [והן אמת דהקרבן נתנאל שם כתב דגם דעת הרא"ש הוא דהאי שליחא ששלח משה לדתן ואבירם הי' כדי לפייסם עיי"ש אולם דבריו בזה אינם מובנים כלל כאשר יראה המעיין] וא"כ לפי גרסתו שפיר הוי מצי הוא לומר כמו שהוא בגמרא דאי מתפקר בשליחא דבי דינא כו' אלא צ"ל דמ"ש מתפקר כלפי גברא רבה באמת כוונתו הוא דמתפקר כלפי שליחא דבי דינא ומה דנקט כלפי גברא רבה הוא משום דנמשך אחר מ"ש למעלה לקמי' גברא רבה פלניא מנלן דכתיב לפני ד'. וכן הוא בגמרא שם ובזה מיירי בב"ד לכן נקט גם אח"כ בלשונו מתפקר כלפי גברא רבה. אך באמת לק"מ קושיתינו הנ"ל לפי דברי הקרבן נתנאל בדעת הרי"ף הנ"ל. דשפיר שמעינן מהתם דבשליח ב"ד לא שייך משום לישנא בישא דכ"ש הוא מהתם דמה התם דהאי שליחא לא הלך בשליחות ב"ד רק בשליחותא דמשה כדי לפייסם א"כ לא הי' הוא רק כמו שליחא דרבנן ואפ"ה לא הי' שייך בי' משום לישנא בישא כ"ש בשליח ב"ד בודאי דלא שייך משום לישנא בישא. דהא שליח ב"ד עדיף טפי משליחא דרבנן. וכן משמע מדברי התוס' יבמות דף נ"ב ע"א ד"ה דמתפקר בשליח דבי דינא עיי"ש וכן מבואר בהדיא בדרישה לעיל סוף סי' ח' עיי"ש היטב. אולם עדיין אני נבוך בזה דהא לפי"ז יצא לנו דבר חדש אשר לא שערום אבותינו דגם בשליחא דרבנן אף שאינו שליח ב"ד לית בי' משום לישנא בישא וצ"ע. עיין בחכמת שלמה מהגאון מהר"ש קלוגר על חו"מ הנדפס מחדש סביב הש"ע שהקשה לעיל בסי' ח' דמה ראי' הוא מדתן ואבירם דמותר לשליח ב"ד לספר לשון הרע הלא דתן ואבירם היו בעלי מחלוקת ועל בעלי מחלוקת מותר לספר לשון הרע וכמ"ש הגהות מיימוני והובא במג"א סי' קנ"ו והניח בצ"ע. וכבר הקשה קושיא זו בספר בית אברהם על חו"מ לעיל בסי' ח' ותירץ ב' תירוצים עיי"ש. ועיין גם בהגהות גליון הש"ס על הירושלמי בפ"א דפאה שמתרץ שם ג"כ קושיא זו עיי"ש

(ד) סעיף ב ברמ"א ואם יש בהם מומחה חולקין לו כבוד כו'. דין זה הוא בש"ס מ"ק שם דאיתא לקוני' גברא רבה דכתיב לפני ד'. ועיין בנמוק"י שם שהביא בשם הראב"ד והובא גם בסמ"ע שמפרש דמשה הי' ב"ד עם הקב"ה ושלח משה לעדת קרח ע"י קרח [הסמ"ע כתב דשלח משה שלוחו לקרח. וז"א אלא צ"ל דשלח משה לעדת קרח ע"י קרח וכמ"ש הראב"ד ובודאי ט"ס הוא בהסמ"ע] שיהיו מזומנים לדין לפני ד' ומדלא קאמר היו לפנינו ש"מ דמזכירין לו שם המומחה וחולקין לו כבוד עיי"ש. ועיין בהריטב"א שכתב די"מ דקרח הי' שליח להזמין לעדתו וי"מ דמשה רבינו הי' שליח השם להזמין לפניו קרח ועדתו עיי"ש וכ"כ גם הראב"ד שם מתחלה. וצ"ע לפי דעת הי"מ דמשה רבינו הי' שלוחו של הקב"ה, א"כ איך ילפינן מהא דקאמר משה היו לפני ד' ולא קאמר היו לפנינו דצריך השליח להזכיר בשם הגברא רבה. הלא הקב"ה לבד הי' הדיין ולא משה וא"כ הי' מוכרח לומר היו לפני ד' ולא מצי למימר היו לפנינו. ואין לומר דהם ס"ל דמשה הי' ג"כ דיין עם הקב"ה אלא דהי' שליח ג"כ וא"כ שפיר הי' יכול לומר היו לפנינו דז"א דהא הם פירשו כך לפי גירסת הרי"ף דילפינן דמשדרין שליחא דבי דינא. מדכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך כו' ופירשו דמשה הי' השליח [ולפי הגרסא שבגמרא שלפנינו דילפינן מדכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם א"א לומר דמשה הי' השליח דהא כתיב וישלח משה] ואי נימא דמשה הי' ג"כ דיין עם הקב"ה האיך נשמע מהתם דמשדרין שליחא הלא מהתם כשמע דהדיין בעצמו צריך לילך להבע"ד להזמינו לדין. אע"כ צ"ל דכוונת הי"מ הנ"ל הוא דמשה הי' רק שליח ולא דיין עם הקב"ה וא"כ שפיר קשה קושיתינו הנ"ל. איברא באמת ראיתי בהרי"ף שהוא השמיט הך מימרא דצריך השליח לומר לקמי' גברא רבה. ופלא אמאי השמיט הרי"ף מימרא זו. ונ"ל דהוא משום דהרי"ף מפרש כהי"מ הנ"ל דמשה הי' השליח ולא הי' דיין עם הקב"ה וא"כ אין ראי' מהא דקאמר משה היו לפני ד' ולא קאמר היו לפנינו דצריך להזכיר שם הגברא רבה וכנ"ל, הלכך לא גרס הרי"ף כלל מימרא זו בגמ' ובזה ניחא נמי מה שהשמיט הרי"ף שם גם מה דאמרינן בגמרא ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' והוא דהנה מימרא זו אינו מובן כלל דהא כבר קאמרינן לעיל מיני' מכלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם ול"ל תו לכפול ולומר מכלן דמזמנינן לדינא ונ"ל לפרש דמתחלה ילפינן, דמשדרין שליחא דבי דינא להבע"ד להזמינו לדין והב"ד א"צ לילך בעצמן להבע"ד להזמינו. אך לפי"ז שוב הו"א דצריכין דייקא לשדר שליחא אבל הב"ד בעצמן אינן רשאין לילך להבע"ד להזמינו דזילותא הוא לפני הב"ד לילך בעצמן לזה קאמר אח"כ ומכלן דמזמנינן לדינא היינו דהב"ד בעצמן רשאין לילך להבע"ד להזמינו דכתיב ויאמר משה אל קרח דהוא בעצמו אמר להם אף שהוא הי' דיין:

והנה לפי גרסת הרי"ף דיליף דמשדרין שליחא ומזמנינן לדינא מדכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' והוא מפרש כהי"מ הנ"ל דמשה לא הי' דיין עם הקב"ה רק הי' שליח לבד. א"כ לדידי' אין ראי' מהא דכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' דגם הב"ד בעצמן רשאין להזמין להבע"ד וליכא זילותא להב"ד. הלכך לא גרס הוא כלל הך מימרא דמנלן דמזמנינן לדינא כו'. אבל לפי הי"מ דמשה הי' דיין עם הקב"ה ומשה שלח ע"י קרח לעדתו שיבואו לדין נהי דהם ג"כ פירשו כן לגרסת הרי"ף הנ"ל דיליף דמשדרין שליחא מדכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' וכמבואר בהריטב"א שם. מ"מ שפיר יש ראי' ג"כ ממה דכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' דגם הדיין בעצמו רשאי להזמין להבע"ד ואין זה זילזול לפניו דהא קרח הי' ג"כ בע"ד ואפ"ה אמר לו משה בעצמו שיבא לדין. וא"כ שוב הו"ל להרי"ף להביא גם מימרא זו דמנלן דמזמנינן לדינא כו'. אע"כ דהרי"ף ס"ל כהי"מ דמשה רבינו הי' רק שליח ולא דיין עם הקב"ה וא"ש וכנ"ל

סימן

יב

(א) סעיף א אי אתה רשאי לומר כו'. עיין במנ"ח מצוה תט"ו שכתב דאם קבלו עליהם קא"פ דאינם חייבים לדון יכולים לסלק עצמן אף לאחר שיודעים האיך הדין נוטה כיון דאינם מחוייבים כלל והוכיח כן מדברי הרא"ה בחינוך שם עיי"ש: