אלפי מנשה חושן משפט עא

הפוסקים להביא כל מה שאמרו בגמרא ואפי' אי אתמר בפשיטות. וכן מבואר בהדיא בב"י ובכ"מ שדברי הרמב"ם והטור נובעים ממה דפריך הש"ס פשיטא עיי"ש: סימן יא (א) סעיף א שולחים לו ב"ד שלוחם. שיבא וצריך השליח ב"ד לומר להבע"ד שיהא מזומן לדון עם פלוני ולא שיאמר לו סתם שיבא לדין. וכן הוא בגמרא מ"ק דף ט"ז ע"א את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן. והטעם כתב הריטב"א שם כדי שידע מי תבעו ויזכור אם יש לו לעשות כלום ויפייסנו וגם שיתן על לבו מה שישיב בדין עכ"ל. עיין בש"ך סק"א שהביא בשם הב"ש שכתב דאם הנתבע אומר להתובע שיגלה לו טענתו קודם שילך עמו לדין דא"צ לגלות טענותיו והש"ך חולק עליו עיי"ש. ועיין בהגהות הגאון מלייפניק הנדפס סביב הש"ע שכתב וז"ל יעוין מ"ק דף ט"ז את ופלניא כו' ובחדושי הריטב"א שם משמע דא"צ להודיע טענתו עכ"ל. ובלי תפונה שכיוון הגאון לדברי הריטב"א שהבאתי ולפענ"ד אין מדבריו שום הכרע כלל דאין צריך להודיע טענתו דמ"ש הריטב"א כדי שידע מי תבעו ויזכור כו' כוונתו הוא היכא שאין הנתבע אומר שיגלה לו טענותיו רק יזכור מעצמו: אבל היכא דהנתבע אומר בפירוש שרוצה שיגלה לו טענותיו יש לומר דצריך לגלות וכדעת הש"ך. ושוב ראיתי בספר בר"י שכתב להיפך מהגאון ולייפניק דמדברי הריטב"א הנ"ל יש סמך לדעת הש"ך עיי"ש. אולם לדעתי' העני' אין להביא שום סייעתא מדברי הריטב"א הנ"ל לא להב"ש ולא להש"ך כי אין שום הוכחה בדבריו לענין זה והבן ועיין עוד שם בהריטב"א שכתב דבעינן דוקא שליח ב"ד אבל אם הבע"ד בעצמו הזמינו ואפי' בעדים ולא בא לא חשיב אפקרותא ולא ציית דינא עיי"ש. מיהו נ"ל דאם הב"ד שלחו את הבע"ד להזמין בעצמו את הבעל דין שלו והזמינו בפני עדים ולא בא חשיב אפקרותא

(ב) שם באותו סעיף לא בא מזמינים אותו פעם שלישית בש"ס מ"ק שם איתא זמנא בתר זמנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד עיי"ש. משם משמע דרק תרי זימני מזמינין לי' וכל הפוסקים כתבו דמזמינין לי' שלשה פעמים והוא מש"ס ב"ק דף קי"ג ע"א. ועיין באספ"ז ב"ק שם שהביא בשם הרמ"ה שעמד בזה ומתרץ על נכון עיי"ש וי דמה דצריך להזמינו שלשה פעמים נראה פשוט דזה הוא דוקא אם הבע"ד השיב שיבא או שלא אמר כלום אבל אם השיב שלא יבא כלל לב"ד סגי בפעם אחת ומנדין אותו מיד. וכן משמע ממ"ש המחבר דהשליח נאמן שלא רצה לבוא. ועיין בנתיבות סק"א וכן ראיתי להב"ח שכתב כן בהדיא וכ"כ היש"ש פרק הגוזל בתרא דין ט"ו עיי"ש ונ"ל דה"ה נמי לענין לתת רשות לשכנגדו לילך בערכאות ולענין שיהא חייב לפרוע לו הוצאותיו ג"כ סגי בהזמנה אחת אם השיב שלא יבא לב"ד

(ג) שם באותו סעיף ואין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע בש"ס מ"ק שם ילפינן לה מדכתיב העיני האנשים ההם תנקר. ופרש"י אי לאו דשליח א"ל למשה לא הוי ידע עיי"ש. ועיין בנמוק"י שם שפירש הא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר וז"ל ואמשה קאמר אלא שכינה הכתוב כו' עיי"ש. וכוונתו הוא בזה דכיון דהם אמרו כן על משה לכן שפיר הוי מתפקר בשליח ב"ד ויליף שפיר מהתם דאם מתפקר בשליח ב"ד ואמר השליח הדברים לפני ב"ד אין בזה משום לשון הרע. אולם רש"י בחומש פירש דעל עצמם אמרו העיני האנשים ההם תנקר עיו"ש: ולפי פירושו קשה דמאי ראי' הוא מהתם דאם מתפקר בשליח ב"ד וסיפר השליח לפני ב"ד אין בזה משום לשון הרע. וכבר עמד בזה המהרש"א בחדושי אגדות והמפורשים עה"ת. ועיין בס' נחל קדומים עה"ת שכתב שלשה תירוצים בזה. ותירץ האחרון הוא החביב בעיני שכתב דכיון שיש פנים לומר דעל משה קאמר א"כ הו"ל לפרש הכתוב על מי קאי כדי שלא נפרש על משה וללמוד דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע אלא ודאי דהדין כן דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע עיי"ש. אמנם ראיתי בשאלתות פ' קרח שכתב וז"ל ואי משתעי מילתא בישא כלפי בי דינא ואתא שליחא ואמר לית בי' משום לא תלך רכיל דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה למימרא דאהדר שליחא עכ"ל ותימה הלא בגמרא ילפינן זאת ממה דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ואמאי שינה הוא מילפותא דגמרא. ועוד נה ראי' הוא מהתם דמותר להשליח לספר כל לישנא בישא שחירף הבע"ד את הב"ד הלא מה שהשיב השליח מה שאמרו לא נעלה הי' מוכרח להודיע זאת למשה דהא על זה שלח אותו וגם מה לישנא בישא הי' בזה שאמרו לא נעלה. אולם נ"ל דבעל השאלתות גרס הכי גם בגמרא. ומה שהביאו לזה נ"ל משום דהוא הי' מפרש כפרש"י בחומש שהבאתי בסמוך דעל עצמם אמרו העיני האנשים ההם תנקר ולא על משה וא"כ אין ראי' מהתם דאם מתפקר בשליח ב"ד וסיפר השליח הדברים לפני ב"ד דאין בזה משום לשון הרע וכקושית המפורשים הנ"ל על רש"י ז"ל. ולדידי' לא הי' ניחא לדחוקי לפרש כוונת הש"ס כמ"ש המפורשים אליבא דפרש"י לכן גרס הוא דהילפותא הוא ממה דכתיב ויאמרו לא נעלה וע"כ דשליחא אהדר כן למשה. ומה שהקשתי דמה ראי' הוא מזה דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע אחר העיון קצת אמרתי דשפיר יש ראי' דהא מה דאמרו לא נעלה הוי ג"כ כמעיז פנים לפני משה. ועיין גם בב"ח בסי' ח' שכתב בהדיא דהאומר שאינו רוצה לבוא לדין הוי בזיון לדיין שאינו חושש על ציווי ב"ד לבוא לדין ומדמה זאת למקלל את הדיין עיי"ש. וא"כ לא הו"ל להשליח להודיע למשה שאמרו לא נעלה רק הו"ל להשיב למשה שאמר להם שיבואו אליו ותו לא ועיין גם בנתיבות סק"א שכתב כן דהשליח ב"ד א"צ להעיד לפני ב"ד שאמר הבע"ד שלא יבא רק שהגיד לבע"ד שיבא ואפי' זה א"צ השליח להעיד דחזקה שליח עשה שליחתו עיי"ש. ומדאהדר שליחא למשה גם מה שאמרו לא נעלה ע"כ דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע. כן נלע"ד בדעת השאלתות ומהתימא על הגאון מהר"י שלא הרגיש בזה בחבורו שאילת שלום על השאלתות

עיין ברי"ף מ"ק שם שגורס מנלן דמשדרינן שליחא ומזמנינן לב"ד דכתיב היו לפני ד': ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש שכתב לפרש דעת הרי"ף מה דלא יליף מקרא דוישלח משה לקרא לדתן ולאבירם וכמו שהוא בגמרא שלפנינו משום שסבר דהאי שליחא ששלח משה לקרא לדתן ואבירם לא שלח ע"ד הזמנות לב"ד כי אם ששלח אחריהם לפייסם כמו שלמדו מכאן שאין מחזיקין במחלוקת עיי"ש. ולפי"ז צ"ע האיך ילפינן ממה דכתיב העיני האנשים ההם תנקר דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא וגם הרי"ף שם הביא הך מימרא הלא האי שליחא לא הוי שליח ב"ד. ולכאורה רציתי