אלפי מנשה חושן משפט ז

הלכות דיינים סימן א

בטור כתב ועוד הזהיר עלינו בעשה בצדק תשפוט עמיתך ושפטתם צדק. עיין בתשובת הרשב"א ח"א סי' י"ח ובתשובת המיוחסות סי' קפ"ט שכתב שאין מברכין על מצוה זו מפני שאינה תלוי' ביד הדיינים דשמא לא יקבלו בעלי דינים את דעתו עיי"ש. וע' בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' כ"ד שהביא בשם הגאון מהר"ץ שתמה על דברי הרשב"א האלו מהירושלמי ר"פ כיצד מברכין דאיתא שם ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חנוותא קפץ ר' חגי ובירך א"ל ר' ירמי' יאות עבדת שכל המצות טעונין ברכה כו' ופירש המפרש מהר"א פולדא בי חנוותא היינו מושב הדיינים ובירך על מצות עשה של בצדק תשפוט עמיתך הרי בהדיא דצריך לברך על מצוה זו. ותירץ דהרי דברי הרשב"א צריכין ביאור שכתב שמא לא יקבלו עליהם את הדין ומה בכך הרי יורדין לנכסים ומוציאין ממנו בע"כ. וצ"ל דס"ל להרשב"א דעל הכפי' אין לברך דהוי קלקול וכמ"ש הראב"ד הביאו בכנה"ג ריש סי' א' ורק על תחלת דין הי' לנו לברך וקיי"ל כל דבר שאין עשייתו גמר מצוה אין מברכין זהו כוונת הרשב"א אין לברך על תחלת דין כי שמא לא יקבלו עליהם את הדין נמצא הי' זה התחלת הדין דבר שאין בו גמר מצוה עד שיכוף ועל הכפי' אין לברך דהוי קלקול. וא"כ לק"מ מהירושלמי דהירושלמי לטעמי' דס"ל דמברכין על התחלת מצוה אעפ"י שאינו גמר מצוה עיי"ש. והנה מ"ש בשם הכנה"ג שהביא בשם הראב"ד דעל הכפי' אין לברך דהוי קלקול לא נמצא כלל כן בכנה"ג רק הכנה"ג שם הביא בשם אבודרהם שכתב בשם הראב"ד דאין לברך על עשיית דין משום דיש בה קלקול אחרים עיי"ש. ועיינתי באבודרהם וראיתי בשער השלישי שמפרש הראב"ד שם הך דקלקול אחרים היינו שיש נגזל ועלוב עיי"ש. הרי בהדיא דהקלקול הוא מה שיש נגזל ועלוב ולא הכפי' חשוב קלקול אמנם באמת לא נדחה בזה תירץ הגאון מהר"ל דשפיר בקל נוכל לומר דגם כפי' חשיב קלקול ואין לברך עליו. אכן אכתי קשה מהירושלמי הנ"ל על הראב"ד שהוא כתב דאין מברכין על עשיית דין מפני שיש בה קלקול אחרים היינו נגזל ועלוב. והרי כוונתו הוא דמטעם זה אין לברך גם על תחלת הדין כיון דנגזל ועלוב הוא בתחלת דין. וא"כ שוב גם לשיטת הירושלמי דס"ל דמברכין על התחלת מצוה אעפ"י שאינו גמר מצוה מהראוי שלא יברך על עשיית דין מפני שיש בה אפי' בתחלת דין קלקול אחרים היינו נגזל ועלוב. איברא כפי הנראה לא הי' אז לפני הגאון מהר"צ והגאון בעל ח"ס הירושלמי רק עם פירוש מהרא"פ אבל בירושלמי שלפנינו דפוס זיטאמיר נדפס פירוש מבעל ספר החרדים על מס' ברכות והוא מפרש בי חנוותא לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דחייבין ב"ד להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזירין על החניות ומצדיקין את המאזנים ואת המדות ופוסקין השערים וכו' ור' חגי ור' ירמי' היו מקיימין מצוה זו וכו' והיו הולכי' לחניות וכו'. ובירך אשר קדשנו לקדש המדות והמאזנים ולתקן השערים עיי"ש:

וע' גם בפני משה שפירש בענין אחר סלקין לבי חנוותא שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים קפץ ר' חגי ובירך עליהן ולא המתין עד שיביאם לביתו עיי"ש. ולפירוש הבעל החרדים וכן לפירוש הפ"מ לק"מ מהירושלמי הנ"ל על הרשב"א והראב"ד

(א) סעיף א'. בזמן הזה דנים הדיינים וכו'. והוא מטעם דשליחותייהו דקמאי עבדינן וכדאיתא בגמרא. ועיין בנתיבות סק"א שכתב דשליחותייהו קעבדינן הוא מדאורייתא והביא בשם הרמב"ן והרשב"א שכתבו דהוא רק מדרבנן עיי"ש. והנה לא הראה מקום דברי הרמב"ן והרשב"א אי' הוא. ובודאי כיוון לדבריהם בחדושיהם ביבמות דף מ"ו שכתבו שם כן. אולם באמת הרמב"ן בחדושיו שם כתב מתחלה דשליחותייהו קעבדינן הוא מדרבנן אבל בסוף דבריו סיים וז"ל ואפשר דמה"ת אפי' הדיוטות דנין בשליחותייהו דמומחין עכ"ל. ולכאורה נפלאתי על הגאון בעל הנתיבות איך לא ראה סיום דברי הרמב"ן האלה. אכן אחר העיון אמרתי דמ"ש הרמב"ן ואפשר דמה"ת כו' כוונתו הוא רק לענין גרים דהדיוטות מקבלין גרים בזה"ז מה"ת בשליחותייהו דמומחין., והוא כיון דכתיב גבי גר לדורותיכם וילפינן מזה בכריתות דף ט' דמקבלין גרים בזה"ז אף דליכא קרבן וכמו שהביא הרמב"ן שם. וה"נ ילפינן מלדורותיכם גם לענין מומחין דבזה"ז דליכא מומחין אפי' הדיוטות מקבלין גרים מה"ת בשליחותייהו דמומחין. ועיין מזה גם בנמוק"י ביבמות שם ובתוס' קדושין דף ס"ב ע"ב סוף ד"ה גר ועיין גם בשעה"מ פי"ג מהא"ב עיי"ש והבן. אבל מה דאמרינן לענין לדון ד"מ וכדומה דשליחותייהו קעבדינן ס"ל להרמב"ן דהוא רק מדרבנן ומ"ש ואפשר דמה"ת אפי' הדיוטות דנין כו' הלשון דנין הוא שלא בדקדוק כנלע"ד ברור בכוונת הרמב"ן והמעיין יבין שכנים דברינו. ועיין בהרמב"ן עה"ת ריש פ' שופטים דמבואר שם ג"כ דס"ל דשליחותייהו קעבדינן בדיינים הוא מדרבנן ע"ש

(ב) סעיף ג' ברמ"א. וי"א דוקא גזילות דשכיחי וכו' ע' בקצה"ח סק"ג מ"ש וז"ל ובזה א"ש דבפ"ק דסנהדרין נקט טעמא דהפקיעו מומחין משום נע"ד ובפ' החובל נקט טעמא דשליחותייהו קעבדינן. והוא משום דבפ"ק דסנהדרין איירי בזמן המשנה דאיכא מומחין ולא הפקיעו מומחין רק מהודאות והלואות ושייך בתו לישנא דנע"ד ובפ' החובל והמגרש מיירי בזה"ז דליכא מומחין והפקיעו חכז"ל תורת מומחין גם מגזילות ומכל מידי דשכיחי ואית בי' ח"כ ונתנו בהם טעם משום דשליחותייהו דקמאי עבדינן עכ"ל. ולא הבינותי תירוצו דהלא הש"ס בפ' החובל ובפ' המגרש בא למידק דשליחותייהו קעבדינן גבי גזילות וכל מידי דשכיחי מן הודאות והלואות וכדאמרינן שם מידי דהוי אהודאות והלואות. ומשמע דטעמא דשליחותייהו קעבדינן קאי עיקר אהודאות והלואות. וא"כ שוב קשה קושיתו הלא בש"ס סנהדרין אמרינן גבי הודאות והלואות הטעם דנעילת דלת ולא הועיל כלל הקצה"ח בתירוצו. ועיין בחידושי הר"ן רפ"ק דסנהדרין שמקשה שם קושית הקצה"ח ומתרץ על נכון עיי"ש

(ג) סעיף ה'. אין מוציאין מידו. כתב הסמ"ע דאפי' הודה בקנס מהני התפיסה משום דקיי"ל דבזמן הזה לא מהני הודאתו לפטור ואפי' לא באו עדים עיי"ש. וכן הסכים עמו הש"ך ס"ק ט"ז. אולם בש"ך ביו"ד סי' רס"ז ס"ק נ"ב השיג על זה והעלה דדוקא אם באו עדים אח"כ לא מהני הודאתו לפטור. אבל בלא עדים כמו דלא מהני הודאתו לפטור כן לא מהני הודאתו לחיוב. ולא אמרינן בקנס הודאת בע"ד כמאה עדים דמי עיי"ש. ועיי"ש עוד שהקשה לדעת הסמ"ע וסייעתו מש"ס ב"ק דף ע"ד דפריך התם למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מעובדא דר"ג דהשיב לו ר"י שכבר אין לך עדים. ומשמע הא אם יבואו עדים אח"כ חייב. ומשני שאני ר"ג דלא בפני ב"ד אודי. והא חוץ לב"ד הוי כהאידנא בזה"ז דליכא סמוכין. ואי נימא דהיכא דלא מהני הודאתו לפטור הוא חייב בלא עדים דהודאת בע"ד כק' עדים דמי. א"כ הא מהני הודאת ר"ג אף דליכא עדים ומאי