אלפי מנשה חושן משפט סח

ולדרכינו לק"מ דהא באמת גם ר"א דרש כל הני מיעוטי דדרש ר"י. ויש מזה ראי' לדברינו. וניחא נמי שפיר מה דפריך הש"ס מ"ט דר"א והקשו המפורשים הרי כיון דמפאת הסברא ר"ק יוצאה בדיינים וכדמוכח מהא דפריך הש"ס מתחלה מ"ט דר"י דקאמר ר"ק אינה יוצאה בדיינים ואמרינן משום דיליף כן מקראי וא"כ ר"א דלא דריש כל הני מיעוטי דדרש ר"י ממילא שפיר ס"ל דר"ק יוצאה בדיינים ואין צריך קרא. ולפי דברינו ניחא שפיר כיון דבאמת גם ר"א דרש כל הכי מיעוטי דדרש ר"י לכך פריך שפיר מ"ט דר"א: ויש לישב בזה עוד כמה קושיות ראשונים ואחרונים בסוגי' שם ואין עת האסף פה

ואחר הודיע אלקים אותי כל זאת שוב שפיר י"ל דגם מ"ש תלמידי הרשב"א הנ"ל לדינא דבריבית לא מתקן הלאוין בחזרת הריבית כוונתם הוא ג"כ מטעם דילפינן מקראי דלא ניתן להישבון וכמבואר בהריטב"א הנ"ל א"כ שפיר מיושבים דברי המהרי"ט ול"ק מהס"ד דהש"ס תמורה שם וכמ"ש ודוק בכ"ז: איברא ראיתי בהריטב"א פ"ק דב"מ דף ה' שכ' שם ג"כ כדברי תלמידי הרשב"א הנ"ל בשם מורו דבריבית לא מתקן הלאוין בחזרת הריבית והוא ז"ל הסכים שם לדעת רבו וכמ"ש שם וז"ל ודינו נראה נכון אעפ"י שראיתי מן הגדולים חולקין עליו עיי"ש. וא"כ שוב קשה קושיתינו הנ"ל על המהרי"ט מהריטב"א דהא אליבא דהריטב"א א"א לתרץ כנ"ל דהרי הריטב"א בב"מ דף ס"א והבאתיו למעלה כתב בהדיא דר"א לא דרש כל הני מיעוטי דדרש ר"י וא"כ עכצ"ל דטעם אחר הי' לו להריטב"א בפ"ק דב"מ במ"ש שם לדינא דלאוין דריבית לא מתקן בחזרת הריבית ולא מטעם הקראי דדרש ר"י דלא ניתן להישבון. וא"כ שפיר קשה קושיתינו הנ"ל על המהרי"ט מהריטב"א ולא תתישב בתירוצינו הנ"ל. ובאמת כאשר זכיתי לראות דברי הריטב"א פ"ק דב"מ הנ"ל אמרתי דבלי ספק מה שהביא הב"י בשם תלמידי הרשב"א הנ"ל כיוון בזה לדברי הריטב"א פ"ק דב"מ כי דברי תלמידי הרשב"א הן המה דברי הריטב"א שם וכל הלשון של תלמידי הרשב"א הוא ממש לשון הריטב"א שם אות באות כאשר יראה הרואה והריטב"א הי' ג"כ מתלמידי הרשב"א כנודע. וא"כ גם אליבא דתלמידי הרשב"א אין לתרץ כתירוצינו הנ"ל, דר"א דרש ג"כ כל הני מיעוטי דדרש ר"י אחרי דדברי תלמידי הרשב"א והריטב"א פ"ק דב"מ ממקום אחד יהלכו וממחבר אחד יצאו הדברים. והלא הריטב"א בב"מ דף ס"א כתב בהדיא דר"א לא דרש כל הני מיעוטי דדרש ר"י

אולם לפי"ז צריכין אנו לתת טעם למ"ש הריטב"א בפ"ק דב"מ והוא התלמידי הרשב"א שהביא הב"י וכמ"ש לדינא דבריבית לא מתקן הלאוין בחזרת הריבית. ובינותי בספרי אחרונים מצאתי במקנה על קידושין בק"א סי' כ"ח ס"ט שהביא בשם הריטב"א קידושין שכתב לענין המקדש בריבית קצוצה וז"ל ולא עוד אלא אפי' בחזרה לא מתקן הלאו כדמתקן לאו דגזל וכתב הוא ז"ל דטעמא דהריטב"א היא משום דשומא מילתא היא ולא מתקן בחזרה עיי"ש [ודע דעיינתי בהריטב"א קידושין והוא בדף וא"ו שם וראיתי שסיים וז"ל וכדפי' בפרק איזהו נשך פירוש מרווח עכ"ל ובודאי כיוון בזה למ"ש בב"מ דף ס"א והבאתי דבריו למעלה דמש"ה בריבית לא מתקן הלאוין בחזרת הריבית משום דילפינן כן מקרא דויראת דלמורא ניתן ולא להישבון ולא כטעמא דהמקנה הנ"ל. אולם אם הריטב"א קידושין שם כיוון בזה לדבריו בב"מ דף ס"א הנ"ל קשה טובא דהלא זה הוא רק לר"י ולא אליבא דהלכתא דקי"ל כר"א וכמש"ל וצ"ע] וכן יש לפרש ג"כ דברי הריטב"א פ"ק דב"מ ותלמידי הרשב"א הנ"ל דכוונתם הוא דמש"ה בריבית לא מתקן הלאו בחזרת הריבית משום דשומא מילתא הוא. והנה טעמא דשומא מלתא הוא ל"ש רק לגבי הלאו דלא תשימון דהלאו דלא תשימון לא מתקן בחזרת הריבית כיון דשומא מילתא הוא וכמבואר בש"ס ב"מ דף ס"ב עיי"ש וברש"י ותוס' שם. אבל אינך לאוין דריבית שפיר מתקן בחזרת הריבית וכן כראה ג"כ מלשון הריטב"א ותלמידי הרשב"א שם שכתבו דלא מתקן לאוי' ומשמע רק חד לאו לא מתקן והוא הלאו דלא תשימון אבל שאר לאוין מתקן בחזרת הריבית. וא"כ לפי"ז א"ש ולק"מ קושיתינו הנ"ל על המהרי"ט כיון דאם נימא דלא מהני וריבית קצוצה יוצאה בדיינים עכ"פ יתקן שאר לאוין ונהי דהלאו דלא תשימון לא יתקן מ"מ אמרינן דלא מהני. וגדולה מזה כתב המנ"ח במלאכת שבת דאם נימא לא מהני יתקן קצת איסור ולא כולו אמרינן ג"כ לא מהני דמה לי כולו מה לי פלגא עיי"ש. וא"כ כ"ש הכא בריבית דיתקן שאר לאוין בודאי אמרינן דלא מהני

איברא מצאתי באספ"ז ב"מ דף ס"ב ע"א ד"ה מאי קום עשה שהביא בשם הרשב"א שכתב בשם הרמב"ן לפרש הא דאמרינן שם לא מאי קום עשה כו' וז"ל מעיקרא קס"ד דלמ"ד חייב להחזיר אם החזיר תיקן לאוי' דלא תקח מאתו נשך ותרבית והלכך ת"ק דמחייב ע"כ דאית לי' כר"י דאינו בקום ועשה והשתא קדחי דלכ"ע אם גבה אע"ג דבני אהדורי נינהו אפ"ה לא תיקן לאוי' דאיסורא דעביד עביד שעל נתינת הריבית הקפידה התורה אעפ"י שהחזיר הממון ותדע לך שהרי חייב גם הלוה אלא דמצוה באנפי נפשה רמיא אמלוה דכתיב וחי אחיך עמך כו' עיי"ש. הרי מבואר בהדיא בהרמב"ן דלאו דווקא לאו דלא תשימון לא מתקן בחזרת הריבית אלא כל הלאוין לא מתקן והוא מצד הסברא מדחייבה התורה גם ללוה. ואף דנקט דייקא הלאו דלא תקח מאתו נשך חדא מנייהו נקט דאין לחלק בין לאו דלא תקח נשך לשאר לאוין. ונ"ל דגם הריטב"א והוא התלמידי הרשב"א הנ"ל נמשך אחר דברי הרמב"ן שהביא האספ"ז הנ"ל. וכן נראה מדברי הריטב"א שהביא האספ"ז ב"מ דף וא"ו ע"א ד"ה וה"ר יהוסף הלוי. וביותר מדברי הריטב"א שבועות דף ונ"א ד"ה ותקנתא שכתב וז"ל ודעת מורי הרשב"א דה"ה בשתבעו שנטל ממנו מנה של ריבית והלה כופר דמשתבע היסת אבל מורי הרא"ה ז"ל הי' אומר דדווקא בטענת גזל משום דמתקן לאוי' בחזרה אבל בריבית דלא מתקן לאוי' לדעת רבינו הרמב"ן ז"ל לא משתבע היסת וכבר כתבתיו במקום אחר עכ"ל. הרי נראה בעליל דמ"ש הריטב"א פ"ק דב"מ בשם רבו דהטוען מנה של ריבית יש לי בידך והלה כופר לא משתבע היסת דבריבית לא מתקן הלאוין בחזרה כיוון בזה על רבו הרא"ה ונמשך אחר דעת הרמב"ן שהביא באספ"ז הנ"ל והנה לפי"ז שוב קשה קושיתינו הנ"ל על המהרי"ט מהרמב"ן והרא"ה והריטב"א דהא הרמב"ן כתב דמצד הסברא הוא כן דלא מתקן הלאוין בחזרת הריבית דחייבה התורה גם ללוה וא"כ גם הס"ד בתמורה שם בודאי הי' סבור דבריבית לא מתקן הלאוין בחזרה ושפיר קשה קושיתינו הנ"ל על המהרי"ט: וא"ל דהס"ד בתמורה שם הי' סבור כדעת הס"ד ב"מ דף ס"ב דס"ל דמתקן הלאוין בחזרת הריבית וכמ"ש הרמב"ן שם דז"א דמה דס"ל להס"ד בב"מ שם דמתקן הלאוין בחזרת הריבית היינו לפי"מ דקאמרינן דטעמא דר"א דר"ק יוצאה בדיינים דכתיב