אלפי מנשה חושן משפט סג

פסול. וא"ל דבעבודת יו"כ הי' רק בד' בגדים ולכך אם עבד ככ"ג ביו"כ כשר דליכא בזה משום יתיר בגדים. דז"א דבלא"ה פסול כיון דעבודת יו"כ אינה כשירה אלא בכ"ג ולר' יוסי האי כהן שעבר דין כה"ד ממש עליו גם מדאוריי' והי' מקום לומר עפי"מ דמשמע בספר לחם שמים להגאון יעב"ץ ביומא פ"ד משנה ג' דהא דעבודת יו"כ אינו אלא בכ"ג זו רק מדרבנן ממילא י"ל דזו רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר ולכך ביו"כ דעבודה בד' בגדים ואין לדון משום יתיר בגדים אם עבד כהן שעבר שפיר כשר ואף דדין כה"ד עליו ושוב יש לאוקמי מתני' לענין דיעבד ע"כ קאמר זו"ז שוים בעיו"כ ועכ"ז הפר ועשירית האיפה לענין שיביא משלו פסול גם בדיעבד כנ"ל. ועפי"ז הי' ניחא מה שהערותי לעיל בהא דנקט רק זו"ז שוים בעיו"כ דייקא ולא בכל השנה משום דבשאר השנה לענין שמנה בגדים שפיר פסול בדיעבד, מכח יתיר בגדים משא"כ ביו"כ כמובן. איברא באמת א"א כלל לומר דבעבודת היום כגון בפר וכדומה הא דעבודה בכ"ג יהי' רק מדרבנן דהלא מפורש בקרא ועד כאן פליגי הראשונים מובא בריטב"א יומא רק בעבודה של שאר בהמות משא"כ בעבודת היום ע"ש ואפשר לומר דדברי הלחם שמים קאי דווקא לענין שחיטה שהביא שם דשחיטה לאו עבודה הוא וממילא נדחה דברינו דא"א לפרש האי זו"ז שוים בעיו"כ דלענין תמידין ושאר בהמות הלא בזה צריך ללבוש שמנה בגדים ויש לדין משום יתיר בגדים ופסול בדיעבד ואם לענין פר ושעיר דאז הוא לובש רק ד' בגדים בזה בודאי פסול כה"ד אף בדיעבד דמלבד זה בגוף דברי התוס' מה שהבין בעל פנ"י וט"א דלהתוס' דין כה"ד גמור עליו גם מדאוריי' וכשעבד בשמנה בגדים הוי יתיר בגדים לפע"ד א"א לפרש כן דאם כדבריהם תקשה ממתני' דמכות דמבואר דכהן זה מחזיר הרוצח ולא שקלא וטרי' תלמודא אם אתיא כר"מ או כר' יוסי וע"כ דגם לר' יוסי מחזיר הרוצח ומטעם דמדאוריי' דין כ"ג עליו ולהתוס' תקשה דהא לר' יוסי דין כה"ד עליו גם מדאוריי' וכה"ד אינו מחזיר הרוצח. לזאת נראה דעיקר כמו שהבין בעל ראש יוסף במגלה שם דכונת התוס' אלו דלכך צריך לאתי' משום מעלין בקודש דלולא זאת הי' מסתלק בפה והי' דין כ"ה עליו ול"ש משום מחוסר בגדים משא"כ השתא דקאמר הטעם משום מעלין בקודש שוב לא מסתלק ודין כ"ג עליו וממילא לפי האמת גם לר' יוסי דין כ"ג עליו ואם עבר ועבד בשמנה בגדים ליכא משום יתיר בגדים ודלא כהפנ"י והט"א. אכן לא אכחד כי משמע מהריטב"א יומא דהי' מפרש כמו שהבין הפנ"י והט"א ע"ש ותתבונן וצ"ע

עוד י"ל דברי הכנס"י והוא בהא דקאמר ר' יוחנן בירושלמי שם עבר והביא עשירית האיפה כשר פירשו בעל פ"מ וק"ע דאם עבר והביא מקבלין ממנו וצריך להבין דמאי דיעבד שייך בזה דהרי אנו דנין לענין שיהי' מותר לקבל ממנו ואף אם נדחוק דחשיב דיעבד יען דכבר הביא עכ"ז איך נופל הלשון עבר ותביא דאיזה ענין עבירה נעשה בזה במה שהביא משלו כיון דעדיין לא קרב דבשלמא בעבר ועבד עבודה כשירה דנקט הש"ס יתכן לשון עבר כיון דלכתחלה איכא איסור בהקרבה משא"כ בזה. והנראה כיון דאסור להכניס חב"ע לכך כיון דאין להביא משלו נחשב כחולין ועשה עבירה במה שהכניס זאת בעזרה ואף אם יקנה אח"כ לכ"ג המשמש עכ"ז עבר עבירה על שעת הכנסה וכמ"ש התוס' פסחים דף ס"ו גבי הלל ע"ש ומעתה י"ל דהא דסובר ר' יוחנן דבעבר והביא מקבלין ממנו היא מטעם כדי שלא יעבור למפרע על הכנסת חב"ע ע"כ אמרינן אנן דכשר ואיגלאי דהקדש הי' ולא חולין לזאת אף דאין לו להביא לכתחלה משלו עכ"ז אם עבר והכניס העשירית האיפה לעזרה אמרינן אנן דכשר ומקבלין ממנו להקריבה למען לא יעבור על האיסור. והנה בהך דהכנסת חב"ע כבר כ' המל"מ בפ"ב מה' שחיטה דאף דחשב"ע דאוריי' הכנסת חב"ע רק מדרבנן דנחתינן חד דרגא ולפי דבריו י"ל דלמ"ד דחשב"ע לאו דאוריי' ליכא איסור כלל בהכנסת חב"ע וכדעת הרבנן בש"ס מנחות דף ק"ו אליבא דר"ח ע"ש ומעתה ר' יוחנן לשיטתו דסובר בש"ס נזיר דף כ"ט דחשנב"ע דאוריי' וממילא אסור הכנסת חב"ע עכ"פ מדרבנן ולכך סובר דבאם עבר והביא עשירית האיפה לעזרה מקבלין ממנו כדי שלא יעבור על איסור דהכנסת חב"ע וא"כ זהו ר' יוחנן בפ"ע אבל בדעת ר' יוסי דלא מצינו שיסבור חשב"ע דאוריי' י"ל שר' יוסי סובר חשב"ע דרבנן וממילא הכנסת חב"ע ליכא שום איסור וכיון שכן אם הביא עשירית האיפה משלו אין מקבלין ממנו ולכך שפיר מוקי ר' יוחנן מתני' כר' יוסי ולענין דיעבד כמ"ש הכנס"י ועכ"ז ל"ק מהך דעשירית האיפה דבזה אף בדיעבד אם עבר והביא משלו אין מקבלין ממנו לר' יוסי. ואף א"נ דלא נחתינן חד דרגא ודלא כהמל"מ עכ"ז י"ל בפשטא דרק לענין שלא יעבור על איסור דאוריי' חששו ועי"ז מקבלין ממנו ומכשירין לקרבן משא"כ נגד איסור דרבנן לכך לר' יוחנן דסובר חשב"ע דאוריי' וה"ה הכנסת חב"ע שפיר אמר דכשר בעבר והביא אבל לר' יוסי דלא מצינו שיסבור חשב"ע דאוריי' א"כ י"ל דסובר חשב"ע דרבנן וה"ה להכנסת חב"ע ונגד איסור דרבנן לא הכשירו לקבל ממנו הקרבן. ועפי"ז מובן בטו"ט מה דלא הביא הרמב"ם ז"ל בכל חבורו דין זה דר' יוחנן דעבר והביא עשירית האיפה משלו כשר ולדברינו ניחא כיון דדעת הרבה מהמפורשים דהרמב"ם ז"ל פוסק חשב"ע דרבנן ע"כ אין הדין דכשר

ועפ"י פירוש הפ"מ והק"ע דקאי שלא הקריב עדיין רק על לכתחלה אם לקבל ממנו יש לישב מה שהעיר כבוד חתני נ"י דלמה נקט ר' יוחנן רק בעשירית האיפה ולא בפר של יו"כ משום דהאי דעשירית האיפה לא קאי על עשירית האיפה של יו"כ רק דקאי על עשירית האיפה של כל יום ואז ליכא שום חילול בהקרבה ע"כ למען שלא יעבור על איסור דהכנסת חב"ע מתירין לקבל ממנו משא"כ בפר של יו"כ כיון דלא זכי' לי' רחמנא להאי כהן שעבר להביא הפר משלו בודאי דלא נכון מתחלה לקבל ממנו להקריבו לחלל יו"כ דהרי גם בקרבנות גמורים דדחי שבת ויו"כ דעת רבים דהוא רק מתורת דחי' למ"ד דט"ד בצבור וכאשר הארכתי בחבורי עמק הלכה בסוגי' דט"ד שם א"כ למה לחלל יו"כ לכתחלה בדבר שלא צותה התורה דהרי יכולין לקחת פר משל כהן המשמש

(עד כאן דברי כ"ק מו"ח שליט"א) סימן

(א) סעיף א שלא ליקח שוחד. עיין בשו"ת חות יאיר סי' קל"ו שפלפל שם אי רשאין ליתן לדיין גוי שוחד כי ב"נ מוזהרים על הדינין וא"כ הוא מוזהר גם על לא תקח שוחד ועוברין על לפ"ע עיי"ש. ועיין בתומים שהעלה דב"נ אינו מוזהר על שוחד ובמחכת"ה נעלם ממנו אז לפי שעה מה שהביא הרמב"ן עה"ת פ' וישלח בשם הירושלמי דב"נ שלקח שוחד נהרג עיי"ש. וכבר תפסו עליו בזה איזה מחברים