אלפי מנשה חושן משפט סא

בגוונא שיטמא א"ע בט"ש וכל שבידו לא אמרינן דיחוי כנודע ואף א"נ דגם בט"ש דאינו מוזהר עכ"ז אין לכתחלה לטמאות עצמו בשום טומאה עכ"ז כיון דבדיעבד אם יטמא א"ע בט"ש אזי יהי' בכחו לעבוד עבודה וכל היכא דלא נדחה בדיעבד ל"ש דיחוי כמש"ל בשם הריטב"א [ויש לפלפל בזה למ"ד בזבחים שם דלא אמרינן בדחוי' הואיל דאדחי' רק בהותרה א"כ איך קאמר ר"מ ור' יוסי דראשון חוזר דהא ר"מ ור' יוסי סברו טומאה דחוי' ושוב לא יכול לעבוד עבודה גם מדיעבד אף אם יטמא עצמו בט"ש ומדוע לא נימא הואיל דאדחי] ומעתה נחזי אנן כל זה בכ"ג אבל בשאר שררות ל"ש כל אלה וגם ל"ש בשאר שררות לדון לענין לכתחלה או דיעבד א"כ שפיר צדקו דברי הא"א דאמרינן הואיל דאידחי אידחי כיון דאין סתירה לדבריו מדברי הש"ס הנ"ל כמ"ש: אפס אכתי יש לפקפק דהא התוס' ביומא שם כ' להדיא דנ"מ לפרנס הרי דגם בפרנס הדין כן דראשון חוזר לשררתו וגם תקשה מדברי הרמב"ם ז"ל בה' מלכים שכ' בהניח בן קטן דמשמרין לו המלוכה הרי דליתא לדברי הא"א ולא אמרינן הואיל דאדחי אדחי ובר מכל דין קשה לי נמי בהא דמצינו דבעת שנהרג ר"ש הזקן אביו של ר"ג דיבנה בשעת החורבן הי' אז בנו ר"ג דיבנה קטן ע"כ ניתן הנשיאות לריב"ז ועיין סה"ד ועכ"ז אח"כ חזר ר"ג דיבנה לנשיאתו הרי דאף שהי' קטן לא אמרינן הואיל דאדחי ולישב דברי הא"א הי' נראה לחלק דבמלך ובפרט במלכי ב"ד דהתורה כ' בפירוש דבנו יורש אין בכח סברא זו דהואיל דאדחי לסלק ירושה שמצינו בתורה בפירוש. וע"כ גם גבי ר"ג דיבנה דהי' מזרע דוד והנשיאות אז הי' כדין מלך ע"כ הי' חוזר לנשיאתו ובאמת גבי ר"ג דיבנה י"ל עוד שהי' מכח דריב"ז צוה כן בפירוש במה דקאמר הכינו כסא לחזקי' מלך יהודה כמבואר בש"ס ברכות דף, כ"ח וכוונתו הי' שיתנו משרת הנשיאות לר"ג כמ"ש הצל"ח שם בד"ה הכינו ע"ש ובעל א"א מיירי בשו"ב וכדומה ובשאר שררות לא מצינו בתורה בפירוש ואין אלים כ"כ החזקה ע"כ יש בכח סברא זו דהואיל דאדחי לסלק הירושה. ולפי"ז צ"ל דהא דכ' הרמב"ם ז"ל שם דה"ה לשאר עינויין כו' לא קאי על הניח בן קטן וכיון שכן י"ל דגם התוס' שכ' נ"ע לפרנס סמכו על מה שסיימו שם מעובדא דר"ג והתוס' מיירי בפרנס כזה שהוא נשיא כמו ר"ג דדין מלך עליו ובזה שפיר חוזר לשררתו לאחר שעבר האונס ומעתה ברבני זמנינו דכבר האריך בשו"ת ח"ס חא"ח סי' י"ב דבאמת אין בה חזקה להוריש דבכתר תורה ל"ש ירושה רק דהוא מצד המנהג הדרינן לכללא דעיקר כבעל א"א דאמרינן הואיל דאדחי אדחי ושוב אין הדין דראשון חוזר אחר שעבר האונס וכיון שכן בנ"ד אף אם הי' עבר האונס והי' רוצה הרב לחזור הי' הדין דנתבטל חזקתו מכח סברא זו הואיל דאדחי

אפס לא אכחד כי מה שהארכתי לעיל בדברי הא"א מהך דכ"ג כעת נ"ל דיש לחלק דרק כשמת והניח בן ואנו דנין מצד הירושה בזה אמרינן הסברא הואיל דאדחי ואין הכונה שיהי' דין דחי' זו כדין שאר דיחוי דמצינו בש"ס גבי קרבנות וגבי מצוה רק דאנן הכי אמרינן דכל שלא נשתלשל מזה לזה להוריש מיד נתבטל בזה כח הירושה דהוי כמו דמצינו גבי יבום כל שאין אנו קורין בשעת נפילה וכדומה אלה בש"ס והכ"נ אמרינן כל שלא הי' ראוי בשעת מיתת אביו לירש שררות של אביו שוב אח"כ אין ממלא מקומו משא"כ כשאנו דנין לגבי האדם בעצמו ל"ש כלל לדון מכח דאדחי ע"כ גבי כהן גדול דראשון חוזר לעבודתו דאנו דנין על האדם בעצמו ל"ש בזה הסברא דהואיל דאדחי וצ"ע

תמצית העולה מדברינו בנ"ד אין להבן של הרב הראשון שום חזקה מכח אביו חדא דגם זה אין ברור אם הי' אביו בעצמו רוצה לחזור אם הדין דחוזר לשררתו כיון דאדחי כדברי הא"א וכמש"ל. ועוד דאף אם הי' חוזר לשררתו וכבר החזיק בה אם מת אין הבן יורש והחזקה שייך להשני כמו שהעלה בשו"ת זרע אברהם הנ"ל וכל שאין בכחו להוריש אין בכחו למסור גם בחיים חיותו וכמש"ל. ובפרט שיש ביד הקהל כתב כי מחל על חזקתו ומחילה מהני שפיר ואין לדון מכח כי בחזקה זו שייך גם הפרס מהקהל וזו הוי דשאל"ק ודשלב"ל ולא מהני מחילה דהא אנן לא קי"ל כהרמב"ם ז"ל ויכול לחייב בדשאל"ק וכן מהני מחילה כמו שהארכתי בזה לעיל באות א'

(יג) עתה אפן אל דברי כבוד חתני לפלפל בדבריו ראיתי שכ' דהא דחייש ר' יוסי לאיבה הוא רק שאין שום מעלה להמשמש נגד הכהן שעבר ואף שיש מעלה זו של פר ועשירית האיפה הוא כיון דאמר ר' יוחנן בירושלמי יומא מגלה והוריות דאם עבר והביא עשירית האיפה משלו כשר וה"ה לפר א"כ נחשב כשוים המה במעלה ולכך שייך איבה ומפלפל אם דברי ר' יוחנן דקאמר עבר והביא עשירית האיפה הוא דווקא בזה אבל בפר פסול או דה"ה לפר עכת"ד. הנה לפע"ד יש להעיר דאיך נימא דר' יוסי דחייש לאיבה הוא רק היכא שאין שום מעלה להמשמש דהלא בלא"ה יש מעלה להמשמש דהוא נמשח בשמן המשחה והכהן שעבר דהוא הכהן שמתקינין תחתיו ביו"כ לא הי' נמשח וכמ"ש הריטב"א במכות ושפיר תקשה דאיך חייש ר' יוסי לאיבה כיון דיש מעלה להמשמש דהוא נמשח ובהביטי היטב בדבריו ראיתי שכבר הרגיש בזה בעצמו בין שני חצאי לבנה וכ' די"ל דזו לא חשיב מעלה. אמנם דבריו דחוקים לפע"ד דהרי מעלה זו של נמשח נחשב בש"ס למעלה דקאמר אין בין משיח למרובה בגדים שזה מביא פר הבא על כל המצות אפס נראה דעפ"י דרכו יש לישב מה שהבאתי לעיל קושי' רבים על ר' יוחנן דקאמר הלכה כר' יוסי דהוא נגד סתם מתני': ע"כ נ"ל דר' יוחנן הי' סובר כן דהא דחייש ר' יוסי לאיבה היא רק היכא דאין שום מעלה להמשמש נגד הכהן שעבר ולכך מוקי פלוגתי' דר"מ ור' יוסי רק בבית שני דכהן המשמש ג"כ לא הי' נמשח ושוים המה כהן המשמש וכהן שעבר ובזה חייש ר' יוסי לאיבה אבל בבית ראשון דהמשמש נמשח וכהן שעבר דהוא היה הכהן שמתקינין תחתיו ביו"כ העבר לא הי' נמשח כנ"ל ויש מעלה זו של נמשח גבי המשמש גם ר' יוסי מודה לר"מ דלא חיישינן לאיבה ולכך מתני' אתי' שפיר כר' יוסי דיש לאוקמי מתני' בבית ראשון [וכן מתוס' בסוגי' דכ' בדברי ר' יוסי משום דמסתלק בפה משמע ג"כ דמוקי בבית שני דבודאי בבית ראשון דנמשח בשמן המשחה אין מהסברא שיסתלק בפה ומלשון התוס' משמע כן דכ' דנתמנה בפה ומסתלק בפה וכשנמשח לא נתמנה בפה] אכן כ"ז לר' יוחנן דסובר בירושלמי שם דהא דאין מושחין שני כ"ג היא משום איבה א"כ לעולם אין מושחין ולאו דוקא ביום אחד ולכך לדידי' כהן שמתקינין ביו"כ לא הי' נמשח אבל סתמא דתלמודא הי' סובר דהא דאין מושחין שנים היא דווקא בב"א כמו אותה דכ' גבי סוטה או ביום אחד וכמ"ש הקרבן אהרן בת"כ שם ולכך הי' סובר דכהן שמתקינין תחתיו הי' נמשח