אלפי מנשה חושן משפט ס

שני הפכים בנושא אחד דכיון דאם לא נאמין לו איגלאי דהי' הבעלים ועיקר שנימא דלא הי' בעלים הוא באם נתפוס ליסוד מוסד שנאמן והלא דאם נימא דמהימן לא איכפת לן שוב מידי שלא הי' הבעלים אחרי דל"צ לבוא מכח בעלים כיון דנאמן בלא"ה דוק בזה

וטרם צאתי מלדבר עוד בענינים אלו אמרתי לרשום כי גוף דברי הלח"מ הנ"ל במה שהבין בכוונת הרמב"ם ז"ל דהי' מפרש מתני' דמגלה הנ"ל ביו"כ הראשון וכהן הראשון עבר מחמת מום וזקנה או פיסול טומאה. לפע"ד נראה דאין כוונת הרמב"ם ז"ל על דרך זה רק דהרמב"ם ז"ל הי' מפרש באמת מתני' אלו כפירוש רש"י ז"ל רק דהביא ראי' דכ"ג שעבר מחמת מום וזקנה מביא פר הבא על המצות מדחזינן ממתני' דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר מחמת שראשון חזר לכשרותו אלא פר של יו"כ ועשירית האיפה אבל פר הבא על כל המצות מביא הכ"ג שעבר אחר יו"כ כשראשון חזר לכשרותו אף דכ"ג זה לא הי' כ"ג רק לפי שעה ביו"כ אחד ואח"כ עבר עכ"ז יש לו קדושה זו להביא פר הבא על כל המצות מכש"כ דכ"ג שהי' קבוע תמיד וכעת עבר מחמת מום וזקנה בודאי דיש לו קדושה זו שיביא הפר הבא על כל המצות. ואף שיש לחלק דרק כ"ג שעבר מחמת שראשון חזר לכשרותו דעדיין עובד ככ"ג כיון דמתני' מוקמינין כר"מ משא"כ כשעבר מחמת מום וזקנה דאינו עובד עוד. דז"א דהרמב"ם ז"ל אחרי דפסק כר' יוסי דגם כשעבר מחמת שראשון חזר לכשרותו ג"כ אינו עובד ככ"ג והי' מפרש הרמב"ם ז"ל דמדקאמר ר' יוסי רק דאינו עובד ככ"ג משמע דזאת גם ר' יוסי מודה דמביא פר הבא על כל המצות אף דאינו עובד עוד ועבר לעולם א"כ צד כש"כ הוא דהתם הי' רק כ"ג לפי שעה וכעת עבר לעולם לר' יוסי ובכל זאת מביא פר הבא על כל המצות מכש"כ כשהי' כ"ג קבוע תמיד וכעת עבר מחמת מום וזקנה בודאי מביא פר הבא על כל המצות אבל בפירוש מתני' מפרש באמת כפירש"י ז"ל ובחנם הרעישו עליו בעל לח"מ ובעל ראש יוסף כי כוונתו הוא ע"ד שכתבתי וזה פשוט וברור

(יב) העלתי פלפלת כ"ש כדרכה של תורה ונשובה לנ"ד. הנה אחרי שהארכתי דאין קושי' על ר' יוחנן מסתם מתני' דמגלה והוריות א"כ שוב אין ראי' דכשחזר הראשון ומת והניח בן דבנו ממלא מקומו ולמוקי' מתני' אלו בכה"ג כמש"ל באות ד'. דבלא"ה ל"ק על ר' יוחנן וכמ"ש בכמה אנפין. וגם מהך דנעשה ר"ש בנו של ר"ג דיבנה לנשיא ולא ראב"ע ג"כ אין ראי' כיון דראב"ע הי' אז זקן וכמש"ל באות ג'. וממילא הדרינא דעיקר כמו שהעלה בשו"ת זרע אברהם דגם כשהניח בן השני חוזר לשררתו ולא הבן ממלא מקומו ואף א"נ דבכהן גדול כשמת ראשון הבן ממלא מקומו ואין השני חוזר ודלא כבעל זרע אברהם כבר העליתי באות ז' דבשאר שררות אין הדין כן עיי"ש וכיון שכן בנ"ד אף אם הי' עבר האונס והי' חוזר הרב לשררתו אם מת והניח בן אין הבן ממלא מקומו והחזקה להשני א"כ גם בחיים חיותו אין יכול למסור לבנו דכבר העלתי באות ב' דהא דיכול למסור בחיים הוא רק כשבכחו להוריש ולא זולת והכא אין בכחו להוריש ובר מכל זאת בנ"ד ל"צ לאתי' מכח זה כיון דבאמת לא עבר האונס עוד והאונס שהי' אז כן עתה ולא נעשה שום שינוי והרב הראשון לא החזיק בשררתו עתה ועד כאן לא מסתפק בשו"ת זרע אברהם רק היכא דהראשון חזר לעבודתו והחזיק בחזקתו משא"כ כשלא חזר עוד להחזיק בשררתו

הן אמת שיש לעיין בזה גופא אם עבר האונס והרב הראשון רוצה להחזיק בשררתו אם הדין שחוזר לשררתו או לא. הנה כבר פסק בשו"ת דבר משה הספרדי ובאשל אברהם דבמת והניח בן קטן אמרי' הואיל דאידחי ע"ש. ולכאורה תקשה על זה דהרי גבי כ"ג אמרו דאחר שעבר הפיסול ראשון חוזר לעבודתו וזו בין לר"מ ובין לר' יוסי ומדוע לא נימא הואיל דאידחי דצד כש"כ הוא דאם בהניח בן קטן דמעולם לא הי' ראוי והוי כעין דחי' מעיקרא אמרינן הואיל דאידחי מכש"כ בכ"ג הי' ראוי ונדחה הוי כעין נראה ונדחה ומצינו בש"ס דדחי' זו עדיף מדיחוי מעיקרא ובשלמא בהא דאמרו שם ומודה ר' יוסי דבמת ראשון שני חוזר לעבודתו ל"ק דנימא דנדחה כיון דאמרו שם ומודה ר' יוסי דעבר ועבד עבודתו כשירה א"כ מעולם לא נדחה על דיעבד ובכה"ג לא אמרינן דיחוי כמ"ש הריטב"א ומובא בפרמ"ג או"ח סי' תרמ"ו והארכתי בזה במק"א ] ובאמת שצל"ע בהא דפריך הש"ס ביומא שם על הא דמת ראשון שני חוזר פשיטא דמה זה פשיטות כ"כ דדלמא אתי' לאשמעינן זה גופא דלא אמרינן הואיל דאדחי' כו' מטעם דלא נדחה על דיעבד וכדברי הריטב"א וצ"ע] אולם בהך דראשון חוזר לעבודתו לאחר שעבר הפיסול דבעת שהי' בפיסול הי' נדחה גם על דיעבד שפיר קשה דנימא הואיל דאדחי' ואין לתרץ כיון דכ"ג נפסל מחמת טומאת קרי א"כ לא נדחה רק על זמן דבלילה טהור הוא וזמן ממילא קאתי' ולא אמרינן דיחוי בזה כמ"ש בתוס' יומא דף ס"ד דהלא גם בהניח בן קנון שהביא בדבר משה ובא"א ג"כ הדיחוי הוא מכח הזמן ומאי נשתנה זה מזה ואולי יש לחלק דבבן קטן אינו נדחה מפאת הזמן לבד רק גם מכח שלא למד ובזה ל"ש זמן ממילא קאתי משא"כ בזה

אמנם באמת ניחא די"ל דכיון שגם בעת שהי' פסול הי' לו חזקה וזכות שהפר והאיל בא משלו כדברי הירושלמי שהבאתי לעיל באות יו"ד ע"כ לא נדחה מכל דנשאר לו זכות זה ובזה ניחא דברי הירושלמי ביומא ומגלה שם דשאל בן אולם פר ואיל משל מי וכלל בשאלה זו אם הוא ישאר להיות כ"ג קבוע כמו שפרשו כן מפרשי הירושלמי ובתוס' ישנים ביומא שם כמש"ל באות יו"ד וצריך להבין דמאי שייכות והתיחסות זה לזה שיהי' כ"ג קבוע באם יביא הוא הפר והאיל ולדרכינו מובן בטוב טעם דאם הוא יביא הפר והאיל א"כ נדחה הפסול מכל ולא נשאר לו שום זכות בעת הפיסול לכך אמרינן הואיל ואדחי אדחי וממילא ישאר הוא להיות כ"ג קבוע משא"כ אם הפר והאיל יבוא משל הפסול אזי לא יהי' שייך גבי' דיחוי ויחזור שוב לעבודתו וזאת הי' שאלת בן אולם: שנית י"ל דל"ש הואיל דאידחי' כיון דבידו לעבוד עבודה גם בעת שהוא פסול: והוא דהרי באמת טומאה הותרה או דחוי' בצבור והא דגבי כ"ג מתקינן כהן אחר תחתיו הוא משום פיסול קרי דהוא טומאה היוצא מגופו ולא אשתרי בצבור: אולם הרי אמרו בש"ס זבחים דף ל"ב ברובן זבין ונעשו ט"מ אמרינן הואיל דהותרה לט"מ הותרה נמי לטומאת זיבה ע"ש והרי דעת התוס' בזבחים דלאו דווקא ט"מ הותרה או דחוי' בצבור רק דה"ה לטומאת שרץ. ומעתה נחזי אנן דאף דכהן מוזהר על ט"מ אכן בט"ש אינו מוזהר ויוכל לטמאות א"ע וכאשר יטמא בט"ש ולגבי ט"ש אשתרי בציבור שוב יהי' מותר לו לעבוד עבודה דהא אמרינן הואיל דהותרה לט"ש הותרה נמי לטומאת קרי וכיון שכן בכהן זה שאירע בו פיסול קרי ל"ש לומר דנדחה כיון דבידו לעבוד אם ירצה