אלפי מנשה חושן משפט נט

כדברי הירושלמי רק דפר כיון דצריך בעלים ממש כדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ בזה האיל שפיר בא משל הפסול אבל הפר בא משל המשמש ולכך קאמר זו"ז שוים בעבודת יו"כ וקאי לענין המעלה וכמש"ל וסתמא דתלמודא דלא נחת' לפרש בכך משום דסוברת דהפר והאיל בא משל הפסול אף בפיסול טומאה וכהירושלמי הנ"ל א"כ א"א לפרש מתני' דהוריות ביו"כ הראשון דאיך מיירי אי שעבר מחמת פיסול טומאה בזה אין המשמש מביא הפר ואי דמיירי בעבר מחמת מום וזקנה הלא בזה בין הפר ובין האיל בא משל המשמש ואיך קאמר דזו"ז שוים בעבודת יו"כ. וע"כ דלא מיירי ביו"כ הראשון רק ביו"כ השני וזו"ז שוים קאי לענין עבודה וכמו שאנו מפרשים בפשטא ולכך קאמרו דמתני' לא אתי' כר' יוסי אבל הרמב"ם ז"ל הי' מפרש שפיר תרי מתני' אלו וניחא לי' מה דמתני' דמגלה לא סיים זו"ז שוים ומתני' דהוריות סיים זו"ז שוים וכמ"ש

אכן יש להעיר על דברינו אלה דמדוע בש"ס מגלה קאמר נמי מתני' דלא כר' יוסי והרי שם לא נאמר זו"ז שוים בעבודת יו"כ ושוב יש לפרש דמיירי ביו"כ הראשון ועבר מחמת מום או זקנה ואז הפר בא משל המשמש ואף דכתבתי דסתמא דתלמודא סובר דהפר בא משל הפסול וכהירושלמי וכמש"ל הלא כבר כתבתי דהיכא דעבר מחמת מום וזקנה דעבר לעולם גם הירושלמי מודה דלא בא משל הפסול וכיון שכן אין ענין לפלוגתא דר"מ ור' יוסי: ואולי י"ל דהש"ס דמגלה שם דקאמרו דלא אתי' כר' יוסי סמכו עיקר הוכחתם על מתני' דהוריות דקאמר שמה זו"ז שוים בעבודת יו"כ וזו"ז שוים א"א לפרש עפ"י דרך זה לפי שיטתם כמ"ש

(יא) וראיתי בראש יוסף במגלה שם שכ' דהא דלהירושלמי הפר בא משל הפסול זהו כשכבר הפריש הפר אבל כשלא הפריש עוד אין הפר בא משל הפסול. ולדעתי הי' נראה להביא ראיה דאין חילוק בזה והוא דבש"ס גטין דף נ"ד על ע"א נאמן באיסורין קאמר ר' יוחנן כ"ג ביו"כ יוכיח וקשה מאי ראי' משם די"ל שאני התם מתוך שנאמן להפסיד הפר כו' וכמו דאמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכבר עמד בזה בראב"ן וכ' דר' יוחנן קאי על השעיר. אכן כבר תמהו רבים וגם שלימים וגם הגאון בעל טי"ג העיר בזה דהא אין מפגלין בחצי מתיר וע"כ דפיגל בשלשתן גם בהזאה שעל קרנות המזבח והרי מערבין לקרנות ונפסל גם הפר ושוב שייך מתוך שנאמן:

ולכאורה רציתי לומר דר' יוחנן לשיטתו דקאמר בירושלמי יומא ומגלה דבכהן שעבר אף דהפר ועשירית האיפה לא בא משלו כמבואר במתני' דמגלה והוריות עכ"ז באם עבר והביא עשירית האיפה כשר ומפרש בעל ק"ע ופ"מ שם דאף כשלא הקריב עדיין עכ"ז אם כבר הביא מקבלין ממנו ולקמן באות י"ג אאריך בזה ברצות השם ואף דנקט רק עשירית האיפה עכ"ז בודאי דה"ה לפר וכמו שהאריך כבוד חתני נ"י בפלפולו. וכיון שכן י"ל דהוכחת ר' יוחנן היא בגוונא דהפר בא משל כהן שעבר ואזי לא שייך מתוך שנאמן להפסיד הפר כיון דהפר לא בא משלו אכן באמת ז"א דאף דאם כבר עבר והביא מקבלין ממנו עכ"ז באם נתפגל ומחויב להביא פר אחר בזה בודאי בא משל המשמש ושייך שפיר מתוך שנאמן כו' כיון דע"י אמירתו שנתפגל יצטרך להביא הפר מחדש והפר אזי בא משלו דהרי בלא"ה הי' מקום לומר דמשכחת שאין הפר בא משלו כגון בשחט פר ומת הכ"ג דלמ"ד בש"ס יומא דנכנס ש של פר א"כ משכחת שפיר שלא הי' הפר משלו וע"כ דז"א כיון שאם יצטרך להביא מחדש יצטרך להביא הפר משלו ושפיר שייך מתוך שנאמן להפסיד הפר א"כ ה"ה בזה כמובן אמנם י"ל דר' יוחנן לשיטתו כיון דסתם ירושלמי הוא ר"י והירושלמי סובר דהפר בא משל הפסול א"כ משכחת ביו"כ הראשון היכא דאירע פיסול לכ"ג אף קודם שנשחט הפר וכיון דהדין הוא דהפר בא משל הפסול שפיר ל"ש מתוך שנאמן כו' דאף אם נאמין לו שפיגל ויצטרך להביא מחדש פר אזי ג"כ הפר בא משל הפסול ושפיר אמר ר"י כ"ג ביו"כ יוכיח אכן כל זה א"נ דלא כראש יוסף אבל לדברי הראש יוסף דהיכי דלא הפריש עוד גם הירושלמי מודה דלא בא משל הפסול תקשה שפיר דהא לא יצויר גם בכה"ג דהרי אם נאמין לו שפיגל ויצטרך להביא מחדש בזה לא בא הפר משל הפסול רק משל המשמש ושפיר שייך מתוך שנאמן להפסיד הפר ומדקאמר ר' יוחנן כ"ג ביו"כ יוכיח ע"כ ראי' דלא כראש יוסף ולירושלמי תמיד בא הפר משל הפסול אף כשלא הפריש עוד:

ולדרכינו תתישב ג"כ קושי' האחרונים דלאביי ורבא תקשה מכ"ג ביו"כ כיון דלדידהו הא דע"א נאמן באיסורין עכ"פ צריך שיהיה בידו לאסור בעת שהי' בידו והכא בכ"ג ביו"כ אם לא נאמין לו א"כ אין בידו בשום פעם לאסור ולמה יהיה נאמן. ולהנ"ל ניחא דרק ר' יוחנן לשיטתו דסובר דהפר בא משל הפסול י"ל כ"ג ביו"כ יוכיח אבל לאביי ורבא י"ל דסברו דהפר בא משל המשמש וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בה' שגגות הנ"ל, א"כ מכ"ג ביו"כ אין להוכיח כלל דשם נאמן מטעם מתוך שנאמן להפסיד הפר כיון דלדידהו לא יצויר שלא יהי' הפר משל המשמש כמובן:

אפס יש מקום להעיר דלרבא עכ"פ יהי' קשה, מכ"ג ביו"כ גבי שעיר איך נאמן שפיגל כיון דאין בידו בשום פעם וגבי שעיר ל"ש מתוך שנאמן להפסיד כו' ולרבא א"א לומר דנפסד גם הפר משום דמערבין לקרנות כדברי הטי"ג אחרי דרבא סובר בש"ס תמורה דאין מערבין לקרנות וצ"ע. איברא מדברי הראב"ן שהקשה מטעם מתוך שנאמן להפסיד הפר יש להביא ראי' לדברי הראש יוסף דהרי לכאורה צריך להבין דמדוע הקשה:

מטעם מתוך שנאמן להפסיד הפר כו' ולא הקשה בפשטא מתורת בעלים דבעלים נאמנים על שלהם וע"כ ראי' מזה דהי' סובר כדברי הראש יוסף ע"כ מטעם בעלים לא הי' מצי להקשות כיון די"ל דהוכחת ר' יוחנן הוא בגוונא שאירע פיסול לכ"ג והפר בא משל הפסול ואין המשמש בעלים ואף דכ' התוס' מגלה כיון דזכי' לי' רחמנא הוי הוא הבעלים י"ל דזהו רק כשהוא בהכשר משא"כ כשנתפגל ונפסל בכה"ג לא אמרינן דזכי' לי' רחמנא וכיון שכן רק בעלמא אמרינן דבעלים נאמנים על שלהם כיון דהמה בעלים באמת ולא תלי' זה בנאמנות שלו דבין אם נאמין לו או לא נאמין לו אין להכחיש דהמה הבעלים משא"כ בזה דזו גופא אם הוא בעלים תלי' בנאמנות שלו דאם נאמין לו שנתפגל איגלאי דלא זכי' לי' רחמנא ולא הוא הבעלים א"כ לא יתכן לדון להאמין לו מכח בעלים אחרי שהוא שני הפכים בנושא אחד דאם נאמין לו שנתפגל איגלאי דלא הי' הבעלים בעולם ומעתה לא הי' מצי הראב"ן להקשות מטעם בעלים כיון די"ל דהוכחת ר' יוחנן הוא בגוונא שאירע פיסול וכנ"ל. ע"כ מקשה מטעם מתוך שנאמן להפסיד הפר וזו שייך גם בכה"ג דאף דהפר בא משל הפסול זו כשכבר הופרש הפסול כדברי הראש יוסף וכיון שכן ע"י אמירתו שנתפגל ויצטרך פר מחדש בזה צריך שהמשמש יביא הפר ושניך שפיר מתוך שנאמן להפסיד הפר אולם לא אכחד כי ל"ש לדון בזה דהוי