אלפי מנשה חושן משפט נז

משמש בעבודה והפסול אינו עובד רק עובר והא דמתני' דהוריות דנאמר זו"ז שוים בעבודת יו"כ קאי בגוונא דראשון חוזר לכשרותו ומקרי השני כהן שעבר ולכך שפיר קאמר דמתני' לא אתי' כר' יוסי כיון דנאמר בהאי חלוק' דכשהראשון חוזר והשני עובר דזו"ז שוים בעבודת יו"כ הרי דלא כר' יוסי אבל עכ"פ במאי דלא פליג ר' יוסי על חלוקא אחרת בכהן המשמש כעת לכהן שעבר מחמת מום או פיסול שאין חילוק ביניהם בזה בודאי הלכה כסתם מתני' עכת"ד

איברא לפע"ד דבריו דחוקים דנימא דהאי זו"ז שוים בעבודת יו"כ לא קאי על כל הבבא המובא במתני' רק על מקצתו וגם לחלק בבא אחת לומר דפעם נקרא הראשון המשמש והשני עובר ופעם ראשון עובר והשני משמש. ומלבד זה לא יהי' מתורץ קושי' הלח"מ במה שהקשה עוד שם דאיך פסק בה' עבודת יו"כ כר' יוסי דהשני אינו עובד כיון דסתם מתני' לא אתי' כותי' דמבואר להדיא דזו"ז שוים בעבודת יו"כ וקושי' זו לא יהי' מתורץ גם עפ"י דרכו כמובן: לזאת בררתי דרך אחר לעצמי והוא דהרי באמת מלבד קושי' הלח"מ הנ"ל קשה על הרמב"ם ז"ל דפסק דהיכא דהראשון עבר מחמת מום או שאר פיסול דכהן המשמש מביא הפר של יו"כ ועשירית האיפה דהרי בירושלמי מגלה והוריות מיבעי הפר ואיל משל מי ומסיק דבא משל זה שאירע בו הפיסול והתוס' מגלה שם הביאו דברי הירושלמי אלו [ומה שהוא הגרסא במגלה שעיר ט"ס וצריך לגרוס במקום שעיר איל וכן הוא להדי' בירושלמי הוריות ועיין במפרש מ"פ שם] וא"כ מדוע פסק היפך מירושלמי בדבר אשר לא נמצא בש"ס דידן ובשלמא בעשירית האיפה לא מבואר בירושלמי וי"ל דגם הירושלמי מודה דעשירית האיפה לא בא משל הפסול וכן מבואר באמת בירושלמי פ"ז דשקלים גבי כהן שנטמא דבא משל המשמש וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תו"מ. ויש לישב עפי"ז קושי' התוס' במגלה שם בד"ה אין כו' שהקשו דמדוע לא נקט מתני' גם ביו"כ הראשון דהפר בא משל הראשון אף שהוא הפסול ובזה ניחא כיון דנקט מתני' גבי עשירית האיפה דבא משל הראשון דחזר לכשרותו ומשמש ולכך א"א לנקוט ביו"כ הראשון דאז לא בא עשירית האיפה משל הראשון הפסול. ומעתה נהי דניחא הא דפסק דעשירית האיפה לא בא משל הפסול אכן בפר קשה ואף א"נ דיש לחלק בין כשעבר מחמת מום ובין כשעבר מחמת שאר פיסול כגון פסול טומאה וכאשר אאריך בזה לקמן ברצות השם עכ"ז מדברי הרמב"ם ז"ל משמע דלא נחית לחלק בכך דהא קאמר בלשונו וכיוצא בהן ומשמע דה"ה לשאר פיסול כגון פיסול טומאה. וא"ל דהאי וכיוצא בהן קאי לענין שעבר מחמת שהראשון חזר לכשרותו וכפירוש הראש יוסף דכולל תרתי דכבר כ' דדבריו דחוקים וכ"כ בספר באר שבע בד"ה ואין בין דהרמב"ם ז"ל לא סובר בזה כהירושלמי ושפיר קשה מדוע יפסוק היפך מירושלמי

ולישב זאת הי' נראה דהרמב"ם ז"ל הי' סובר דהך אי הפר בא משל הפסול יהי' תלי' בפלוגתא דמ"ד כאשר אגיד הנה התוס' מגלה שם הקשו הא בש"ס מנחות דף י"ט קאמר גלי רחמנא שחיטה בבעלים ואיך אפשר שהפר יהי' בא משל הפסול ותירצו כיון דזכי' לי' רחמנא הוי כשלו. אכן הרמב"ם ז"ל לא סובר סברא זו ולכך א"א לומר שהפר יהי' בא משל הפסול כיון דצריך בעלים. והנה בירושלמי פ"ב דקידושין יליף ר' לעזר דששא"כ מקרא דושחטו אותו כל קהל כו' וכמו דיליף ריב"ק בש"ס דידן ודחי ר' יוסי שניא הוא שאדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו ויליף שליחות מקרא אחרינא ועיין במפרשי ירושלמי שם דר' יוסי סובר דשחיטת קדשים לא בעינן תורת בעלים לכך א"א למילף שליחות מקרא זה אחרי דהכא ל"צ תורת בעלים לומר דנתיחס הפעולה להמשלח דל"צ דעת משלח כלל ור"ל בירושלמי וריב"ק בש"ס דידן דילפו שליחות מקרא זה סברו דבעינן תורת בעלים ומכח ששא"כ אתינן לה [ואף דהני כהנים שד"ר נינהו גם לדידן זהו רק בהקרבה אבל בשחיטה לכ"ע שלוחי דידן נינהו כמ"ש הרשב"א ז"ל] ומעתה נחזי אנן לר"י שבירושלמי דל"צ תורת בעלים בשחיטת קדשים א"כ לדידי' א"א למילף בפר דגלי רחמנא דצריך שיהיה בעלים ממש דהרי י"ל דגלי רחמנא רק דצריך תורת בעלים והיינו דבשאר דוכתא ל"ב לשחיטה תורת שליחות ואתי' קרא דושחט את פר החטאת לומר דבפר בעינן תורת בעלים דהיינו או שישחוט בעצמו או שיהי' השוחט שלוחו שיהי' נשחט מדעתו ועפ"י ציוויו דייקא אבל מהכ"ת לומר דצריך בעלים ממש ולא יהי' מועיל שליחות כיון דששא"כ. אכן לר"ל ולריב"ק דהמה סברו דבעינן תורת בעלים בשחיטה קדשים א"כ א"א לומר דקרא דושחט את פר החטאת בא על זה שיהי' צריך תורת בעלים שיהי' מדעתו כיון דזאת צריך גם בפסח ושאר קדשים, וע"כ דאתי' לומר דצריך בעלים ממש שישחוט בעצמו [ועיין פנ"י קדושין שהאריך בכעין זה ולא כדבריו דברינו דהוא מחלק בין היכא דכ' ושחט לשאר קדשים ולדברינו אין חילוק רק דבכל הקדשים בעינן בשחיטה תורת שליחות דבשחיטה לכ"ע שלוחי דידן כדברי הרשב"א] ומעתה י"ל דהירושלמי במגלה והוריות שם דקאמר דהפר בא משל הפסול תיסוב בשיטת ר"י שבירושלמי קדושין דל"צ תורת בעלים ושליחות בשאר קדשים ולכך גם בפר לא בעינן בעלים ממש ויכול להביא הפר משל הפסול ויהי' המשמש שלוחו של כהן הפסול אבל הרמב"ם ז"ל דסובר כריב"ק וכר"ל דהלימוד של שליחות הוא מקרא דושחטו כו' וכמו שהביאו הרי"ף והרא"ש לימוד זה וממילא בעינן תורת בעלים ושליחות בשחיטת קדשים וע"כ דבפר בעינן בעלים ממש ע"כ א"א שהפר יבוא משל הפסול ואף דהרמב"ם ז"ל פוסק בה' פה"מ דשחיטה בזר כשירה אף בפר הרי דלא בעינן בעלים ממש בשחיטת הפר ז"א קושי' דהמעיין בש"ס יומא דף מ"ב ומנחות דף ה' ודף י"ט ברש"י ובתוס' ז"ל יראה דהפלוגתא בשחיטת פרו אי כשר בזר היינו דמ"ד דסובר דפסול אף דשחיטה לאו עבודה הוא מתורת דבעינן בעלים ממש וחוקה הנאמר בפרשה לעיכובא קאי גם לשחיטה והמ"ד דסובר דכשירה הוא משום דחוקה לא קאי על זה. וא"כ זהו רק בדיעבד אבל לכתחלה גם המ"ד זה מודה דבעינן בעלים ממש כיון דגלי רחמנא ושחט את פר החטאת [וכן משמע מקושי' התוס' במגלה שם שהקשו דאיך אפשר שיבוא משל הפסול דהא בעינן בעלים וא"כ דלמ"ד דכשירה בזר לא בעינן בעלים מאי קושי' דהא י"ל דהירושלמי תיסוב למ"ד דכשירה בזר וכמו דקי"ל להלכה וע"כ כמ"ש דגם למ"ד זה לכתחלה בעינן בעלים] ומעתה אף דהרמב"ם ז"ל פוסק כהאי מ"ד דכשירה בזר אבל כיון דלכתחלה צריך בעלים ממש ע"כ א"א שיהי' הדין שיבוא הפר משל הפסול ורק דהירושלמי תיסוב אליבא דר"י בקידושין שם ולדידי' לא גלי רחמנא לענין שיהי' בבעלים ממש רק שיצטרך תורת בעלים וכמ"ש

ואחר הודיע אלקים אותנו כל זאת ניחא היטב דנחזי אנן הא דפסק הרמב"ם ז"ל דהפר בא