אלפי מנשה חושן משפט נו

גם ממידי דרבנן גם לא זכר מירושלמי הנ"ל דחשש איבה הוא ג"כ מדאוריי' ולפי הדרכים אשר כתבתי ניחא הכל בטוב טעם

(ט) ולא אטמין בחבי מה שיש לישא וליתן עוד בישוב הקושי' מסתם מתני' והוא עפי"מ שהסתפקתי בחידושיי זה כביר בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' כלי המקדש הלכה ט"ז דעשירית האיפה שצריך הכהן להקריב ביום חנוכו למנחת חינוך דאם עבד בלי מנחת חינוך עבודתו כשירה ע"ש. אם צריך אח"כ להשלים ומוטל עליו החיוב תשלומין או לא וכ' דמלישנא דקרא משמע דחייב בתשלומין והוא דכ' בפ' צו גבי עשירית האיפה ביום המשח אותו כו' מנחת תמיד וכ' בת"כ דהאי ביום המשח היינו מיום שמשח והב' בא במקום מ"ם עיין בקרבן אהרן שם וכ"כ הראב"ע בפירושו עה"ת ובא להורות דכ"ג חייב תמיד להביא עשירית האיפה כמו ביום חנוכו. וצריך להבין דאיך כופל הלשון מיום המשח לומר דמן יום זה עד עולם חייב להביא עשירית האיפה אחרי דחלוקים בענינם דביום חנוכו מחויב הכ"ג להקריב בידו דייקא כמבואר ברמב"ם ז"ל בהלכה י"ז ועשירית האיפה של כל יום אף דבא משלו עכ"ז כשרה הקרבה גם בכה"ד לזאת נראה דאף דהאי מיום המשח כו' מנחת תמיד כו' קאי על עשירית האיפה של כל יום עכ"ז כיון דנכלל בו גם מנחת חינוך ע"כ נופל הלשון מיום המשח ובא להורות גם דבר זה דאם לא הביא המנחת חינוך ביום חנוכו יביא המנחה זו תמיד להשלים חובתו וגם כשמביא אח"כ מחויב להקריב בידו כמו ביום חנוכו וכיון שכן בין ביום חנוכו ובין אח"כ שוים המה בענינם דגם אח"כ אם מביא המנחת חינוך לתשלומין מחויב להקריב בידו. אך עפי"ז צ"ל דגם הת"כ הי' סובר דבאם עבד בלי מנחת חינוך כשירה וכמ"ש המל"מ בפ"ה מה' כלי המקדש שם ודלא כבעל קרבן אהרן שדעתו בדעת הת"כ דפסול דאל"כ איך קאמר הת"כ דב' הוא במקום מ"ם דא"א לומר דבא להורות על תשלומין כמ"ש אחרי דלא יצויר תשלומין כיון דפסול בדיעבד בעבד בלי מנחת חינוך הרי מחויב תמיד רק ביום חנוכו להביא

ואם כנים אנחנו בזה תתישב שפיר דנחזי אנן בהא דקאמר ר' יוסי דאחר עבור יו"כ השני אינו עובד כו' והוא מדרבנן מחשש איבה לכאורה תקשה דאיך בכח רבנן להפסיד להקדש דהרי האי כהן שעבר ביו"כ שהי' משמש היה עובד בלי הקרבת מנחת חינוך דלא דחי יו"כ כיון דאינו מעכב כמ"ש המל"מ שם ואם הי' הדין דאחר יו"כ מצי לעבוד עבודה הי' מחויב להביא המנחת חינוך להשלים ולהקריב בידו אבל השתא דאסרו רבנן א"כ לא יכול לעבוד בעצמו ולא יכול להשלים חובתו כיון דמנחת חינוך צריך להקריב בידו דייקא גם אח"כ בזמן שבא לתשלומין כמש"ל ונהי דבכחם להחמיר על ד"ת אבל לא להפסיד להקדש ודוחק לומר דאסרו רק שלא יעבוד שאר עבודו' אבל אם יצטרך להקריב מנחת חינוך לתשלומין התירו לו דהרי מצינו בכמה דוכתא דלא אסרו חז"ל בכגון זה דמחזי כחוכא ואטלולי והכ"נ פעם אנו אוסרים לו ופעם אנו מתירי'. אשר לפי"ז יש מקום לומר דהא דסובר ר' יוסי דהשני אינו עובד כו' היינו לאחר שכבר השלים חובתו וכבר הקריב המנחת חינוך אחר יו"כ ואז אסרו רבנן שלא יעבוד כו' ולא קודם לכן. ומעתה נראה דר' יוחנן הי' מפרש כן בדעת ר' יוסי שיש חילוק בין קודם שהשלים חובתו ובין אח"כ וממילא ל"ק ממתני' כיון דיש לאוקמי מתני' שפיר כר' יוסי ומיירי שבכל השנה לא השלים עדיין חובתו ובכה"ג שפיר ביו"כ השני יכול לעבוד ולא אסרו רבנן ושפיר קאמר זו"ז שוים בעבודת יו"כ. אכן כל זה א"נ דבאם עבד בלי מנחת חינוך עבודתו כשירה א"כ ביו"כ הראשון הי' עובד בלי מנחת חינוך כיון דלא דחי יו"כ וכמ"ש המל"מ שם. אבל א"נ דבעבד בלי מנחת חינוך עבודתו פסולה א"כ דחי שפיר יו"כ והי' מחויב להביא ביו"כ הראשון מנחת חינוך א"כ תיכף אחר עבור יו"כ הראשון אסרו רבנן שלא יעבוד כו' שפיר א"א למוקי מתני' כר' יוסי כמובן. והנה בירושלמי פ"ק דיומא קאמר ר' יוסי בר חנינא דמנחת חינוך מעכב וכן הוא דעת הת"כ לפי דעת בעל קרבן אהרן. אכן סתם ירושלמי בפ"ז דשקלים דכשירה [ודלא כהגהות הגר"א כי בכל ספרי ירושלמי הגרסא כשירה] ומעתה י"ל דסתמא דתלמודא דש"ס מגלה והוריות הי' סובר כדעת המ"ד אלו דמעכב וכיון שכן מתני' לא אתי' כר' יוסי כיון דכבר הקריב המנחת חינוך ביו"כ א"כ תיכף אחר יו"כ אסור לו לעבוד לר' יוסי ואיך קאמר מתני' דביו"כ השני זו"ז שוים בעבודה. משא"כ ר' יוחנן דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן הרי דר' יוחנן סובר דאינו מעכב א"כ האי כהן שעבר בעת שהי' משמש ביו"כ העבר לא הי' מקריב מנחת חינוך דכיון דאינו מעכב לא דחי יו"כ כנ"ל א"כ יש לאוקי מתני' כר' יוסי ומיירי כשלא הקריב עדיין המנחת חינוך ואז לא אסרו לו לעבוד כמש"ל ואף דר' יוסי בר חנינא סובר בירושלמי דמעכב עכ"ז האי ר' יוסי בר פלוגתי' דר"מ אינו ר' יוסי בר חנינא רק ר' יוסי בר חלפתא כנודע. אמנם לכאורה יש לפקפק בדברינו דבמד"ר פ' צו פ"ח קאמר ר' יוחנן דמעכב. אולם המעיין שם יראה כי קאמר זאת בשם ר"ש בן יהוצדק א"כ י"ל דהוא לא סובר כן דהא חזינן דסתם בירושלמי פ"ז דשקלים דאינו מעכב וצ"ע

(יוד) אפס לא אכחד כי בגוף דברי מתני' דמגלה והוריות הנ"ל ראיתי להרמב"ם ז"ל שיש לו דרך אחרת בזה וזה לשון הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' שגגות הלכה ז'. כ"ג שנמשח ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהם כו' מביא פר על שגגתו לפי שאין בין כהן המשיח המשמש לכהן משיח שעבר אלא פר ועשירית האיפה כו' עכ"ל. משמע מדבריו דכהן המשמש מקרי השני שעומד תחת הראשון שעבר מחמת מום וזקנה או ע"י שאר פסול וכהן שעבר מקרי הראשון שעבר מחמת הפיסול ומפרש מתני' דמגלה והוריות עפ"י דרך זה דאין בין כהן המשמש דהיינו השני לכהן ראשון שעבר מחמת פיסול אלא פר של יו"כ ועשירית האיפה דהמשמש השני מביא הפר ועשירית האיפה משלו ודבריו מרפסין איגרא שהוא היפך מהש"ס דהרי מבואר במתני' דהוריות להדיא דזו"ז שוים בעבודת יו"כ וזה שעבר מחמת פיסול אינו כשר לעבודה ועוד איך שקלא וטרי' בש"ס שם דאתי' כר"מ ולא כר' יוסי כיון דמתני' לא איירי כלל מענין זה וכבר עמד בלח"מ שם

ובפתחי ספרים מצאתי בספר ראש יוסף במגלה שם שמתרץ דברי הרמב"ם ז"ל אלו דקוטב כוונתו דמתני' כולל תרתי בין שהמשמש הוא הראשון שחוזר לכשרותו וביו"כ השני נקרא הוא כהן המשמש והשני מקרי כהן שעבר ובין ביו"כ הראשון שהכהן הראשון עודו בפיסול ובזה הראשון נקרא כהן שעבר והשני מקרי משמש שאין הפרש ביניהם רק לענין פר של יו"כ ועשירית האיפה שמי שהוא המשמש מביא הפר של יו"כ ועשירית האיפה משלו ולשאר דברים זו"ז שוים ואף שיש הפרש טובא בהאי חילוק' דכהן הראשון עודו בפיסול שהשני המשמש עובד עבודה והראשון שעבר אינו עובד עכ"ז בהא לא איירי מתני' דפשיטא דזה