אלפי מנשה חושן משפט נג

דמגלה שם קאמר ר' יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה ובהוריות שם קאמר ר' יוחנן עבודתו פסולה הן אמת שמפרשי הירושלמי בהוריות שם הגי' שצ"ל עבודתו כשירה אכן קשה להגי' כל הספרים. והי' נראה לפע"ד עפמ"ש רש"י ז"ל ביומא שם דהא דעבר ועבד עבודתו כשירה היינו בעבר ועבד בשמנה בגדים אבל בד' בגדים פסולה דהוי מחוסר בגדים. א"כ י"ל דהך דיומא ומגלה דקאמר כשירה מיירי בעבר ועבד בשמנה בגדים והא דקאמר בהוריות פסולה מיירי בד' בגדים. אפס דתקשה דמדוע בש"ס ירושלמי מחלק ר' יוחנן בתרי ענינא לפרש איך הדין בעבר ועבד בשמנה בגדים ובין אם עבד בד' בגדים ובש"ס דידן נקט ר' יוחנן סתמא ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשירה ומשמע בין כשעבד בשמנה בגדים או בד' בגדים. ולהנ"ל ניחא דנחזי אנן דאם סברינן דחשש איבה הוא רק מדרבנן ומדאוריי' דין כ"ג עליו שפיר כשעבד בד' בגדים הוי מחוסר בגדים ועבודתו פסולה. אכן א"נ דחשש איבה מדאו' א"כ בין כשעבד בח' בגדים או בד' בגדים עבודתו כשירה דבד' בגדים ליכא משום מחוסר בגדים אחרי דמדאוריי' אין דין כ"ג עליו. וגם בשמנה בגדים אין לפסול דאף דמדאוריי' אין ראוי לעבוד בשמנה משום איבה עכ"ז בקדשים כל היכא דלא שנת הכ' לעכב לא פסול בדיעבד ואין לומר כיון דמדאוריי' אינו ראוי בכ"ג יהי' נחשב כיתיר בגדים ויתיר בגדים פסול בדיעבד כמו מחוסר בגדים דז"א כיון דלא שנה הכ' לעכב אמרינן אנן דלא נדחה מדאוריי' רק לכתחלה ולא על דיעבד. ומעתה המעיין בש"ס ירושלמי שם יראה דר' יוחנן דקאמר עבר ועבד לא קאמר ומודה ר' יוסי דלא מצינו שם פלוגת' ר"מ ור' יוסי כלל רק דר' יוחנן קאמר זאת בפ"ע וכיון דר' יוחנן בפ"ע סובר איבה דרבנן צריך לפרש ולחלק בין אם עבד בשמנה בגדים או בד' בגדים בשמנה כשירה ובד' פסולה אבל בש"ס דידן נקט ומודה ר' יוסי וכיון דקאי בדברי ר' יוסי ולר' יוסי דסובר דחשש איבה דאוריי' שפיר כשר בין אם עבד בשמנה או בד' לזאת סתם סתמא דעבודתו כשירה

(ז) עוד מילין בפי לישב והוא דהנה נודע דעת הטו"ז דל"ש מעלין בקודש כו' רק היכא דחזי' לקדושה ראשונה אבל כשאינו ראוי לקדושה ראשונה מותר להורידו לקדושה קלה דטפי עדיף קדושה קלה משיהי' פנוי בלי שום קדושה. אכן כבר תמהו עליו רבים וגם שלימי' ובראשם בעל ת"ש בבכור שור שם ומראים מקומות בש"ס כי לא סברינן סברא זו. אפס כי בחידושי הבאתי ראי' דתלמודא ירושלמי סוברת כסברת הטו"ז והוא דבירושלמי פ"ק דמגלה איתא התם תולין בספרים ואין תולין בתו"מ ספרים שכ' כתו"מ אין תולין ומפרש בעל פ"מ שם דאותן הפרשות של תו"מ הנמצאים בס"ת אם נכתבו אותן הפרשות על דף אחד שראוי לעשות מהם תו"מ אין תולין דאין לכתוב שלא כסדרן מחשש שמא יבלה הס"ת וירצה אח"כ לעשות מאותן הפרשות תו"מ ע"כ מחויב תיכף לכתוב אותן הפרשות של ס"ת כסדרן ע"ש. וקשה ר' טובא דאיך חיישינן שיקח מהס"ת לתו"מ אחרי דהדין הוא דאסור לעשות מן ס"ת תו"מ אף כשבלה הס"ת דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה כמבואר בש"ס מנחות להדיא. וצ"ל דסתמא דתלמודא דירושלמי הי' סוברת כסברת הטו"ז דכל שאינו ראוי לקדושה ראשונה ל"ש משום אין מורידין ולכך כשבלה ואין ראוי עוד לס"ת מותר והש"ס דידן לא סברו כסברת הטו"ז ע"כ קאמרו בש"ס מנחות שם דאף כשבלה אין לעשות מן ס"ת תו"מ

והנה בהא דקאמר ר' יוסי דאינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקודש כו' קשה כמי לפי שיטת הטו"ז דכיון דאינו ראוי לקדושה ראשונה להיות כ"ג משום איבה איך שייך בזה משום מעלין בקודש כו' ודוחק לומר כיון דאם עבר ועבד עבודתו כשירה או במת ראשון דשני חוזר חשוב משום זה חזי' לקדושה ראשונה דזה דוחק. אך א"נ דאיבה רק מדרבנן בפשיטו' ניחא כיון דמדאוריי' חזי' עוד לקדושה ראשונה דאם רוצה עובד ככ"ג בשמנה בגדים רק דרבנן אסרו שלא יעבוד ככ"ג משום איבה א"כ נהי דבכחם להחמיר לבל יעבוד עוד ככ"ג אבל לא יכולו שיבוא היתר עי"ז לומר דמותר להורידו ולעשותו כ"ה שלא יהי' שייך מעלין בקודש כו' משום דמדרבנן לא חזי' לקדושה ראשונה אחרי דמדאוריי' עדיין בקדושתו ושייך מעלין בקודש ולא מורידין ואיך יסתלק האיסור דמעלין בקודש כו' מה"ת. ודוגמא לזה כ' הר"ן בפסחים גבי חמץ בדשיל"מ דאף דרבנן אסרו לאחה"פ ומהראוי שלא יהי' נחשב בשביל זה דשיל"מ עכ"ז אין בכחם שיבוא קולא עי"ז ואף דמצינו בכמה מקומות בש"ס דהעמידו, דבריהם נגד דאוריי' גם להקל כבר הארכתי בזה במ"א להעמיד דברי' על קנקנ' שלא יתנגדו זל"ז ואכמ"ל]. וא"ל כיון דמשמע מש"ס ברכות דהך איסורא גופא דמעלין בקודש כו' היא רק מדרבנן א"כ מדאוריי' אין לאסור כלל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה א"כ שוב איך שייך מעלין בקודש כו' דמדאוריי' אין איסור בזה שיהי' כ"ה ואם מדרבנן אסרו להוריד לקדושה קלה הלא מדרבנן לא חזי' עוד לקדושה ראשונה דז"א דכבר האריך בזה בעל ארעא דרבנן דאף דמשמע מש"ס ברכות דהיא רק מדרבנן זהו לענין שררות דעלמא אבל בכהנים וכלי שרת היא מדאוריי'. אמנם נחזי אנן דא"נ דחשש איבה דאוריי' שפיר לא שייך משום מעלין בקודש כו' א"נ כשיטת הטו"ז משום דלא חזי' גם מדאוריי' לקדושה ראשונה

ולפי הוצעה זו תתישב שפיר ול"ק על ר' יוחנן מסתם מתני' דסתמא דתלמודא במגלה והוריות הי' סוברי' דר' יוסי סובר איבה דאוריי' ואי תקשה אי איבה דאוריי' איך שייך משום מעלין בקודש כו' כיון דלא חזי' עוד לקדושה ראשונה ז"א דהא ש"ס דידן סברו דאף היכא דלא חזי' לקדושה ראשונה שייך משום מעלין בקודש כו' ודלא כסברת הטו"ז וכיון דר' יוסי סובר איבה דאוריי' שפיר ע"כ מתני' לא אתי' כר' יוסי אבל ר' יוחנן דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן ומצינו דהירושלמי סובר כסברת הטו"ז וכמש"ל א"כ הרי ר' יוחנן סובר דל"ש מעלין בקודש כו' רק היכא דחזי' לקדושה ראשונה א"כ הי' לו הוכחה דע"כ ר' יוסי סובר דחשש איבה הוא רק מדרבנן דאם מדאו' לא הוי שייך מעלין בקודש כו' וכיון דאיבה רק מדרבנן לא יתנגד מתני' כלל כמש"ל

ולדרכינו יובן על נכון דברי התוס' ביומא שם בד"ה הלכתא שהבאתי לעיל דכ' דנ"מ לפרנס כו' וגם נוהגין כבוד בשני כי האי מעשה דר"ג וראב"ע בש"ס ברכות דף כ"ח ודברי תוס' אלו מרפסין איגרא דלענין הראשון הלא בזה גם ר"מ מודה וליכא פלוגתא וכבר עמד במהרש"א וכמש"ל באות ד' וע"כ דתיבת "גם" ט"ס וצ"ל אין נוהגין כבוד בשני והכוונה דנ"מ בפרנס דהדין הוא לכ"ע דכשיעבור האונס דראשון חוזר לשררתו שוב אין נוהגין כבוד בשני מחשש איבה כיון דהלכה כר' יוסי משא"כ לר"מ צריך לנהוג כבוד