אלפי מנשה חושן משפט נ

אין הבן ממלא מקומו וכשמת הראשון השני חוזר אף כשהניח הראשון בן וכדאסתפקתי' של בעל זרע אברהם ושוב אין נ"מ בין ר"מ לר' יוסי דלענין אם הראשון חוזר לשררתו כל זמן שהוא בחיים חיותו הלא בזה גם ר"ע מודה ואם שיחזור לשררה אלימתא גם להוריש הלא בזה גם ר' יוסי מודה דאין הבן ממלא מקומו על זה הביאו ממעשה דר"ג וראב"ע דמשם ראי' דכשהראשון חוזר בכחו גם להוריש לבניו ואין השני חוזר כשמת הראשון והניח בן דהרי חזינן מעובדא זו דר"ג דהעבירו לר"ג מנשיאתו ונעשה ראב"ע נשיא ועכ"ז כשחזר ר"ג לנשיאתו הי' חוזר לשררה אלימתא גם להוריש דהא חזינן דר"ש בנו הי' נשיא וכמש"ל כן נראת לפרש. דברי התוס'

איברא באמת אין מש"ס אלה ראי' דהבן יורש בכה"ג כי אין לבנות יסוד מכח קושי' זו דר' יוחנן פסק נגד סתם מתני' ואף דבשו"ת כנסת יחזקאל בסי' י"ג מביא ראי' מכח קושי' זו לענין יאוש בכל זאת לבבי לא כן ידמה כי שערי התירוצים לא ננעלו ותרבה יש לדבר שלא יהי' קשה על ר' יוחנן מסתם מתני'. ולמען אשתעשע עמו בפילפולא ארשום מה שעלה במצודתי בעת עיינתי בזה ואען ואומר

(ה) הנה הרשב"א במגלה גבי מתני' דאין בין יו"ט לשבת הקשה דמאי קאמר הש"ס דמתני' אין בין כהן משוח לכהן שעבר כו' אתי' כר"מ דייקא ולא כר' יוסי דהא י"ל דלא חשיב מתני' רק עידי דאורייתא והך דר' יוסי משום איבה הוא רק מדרבנן ומדאוריית' מחזי חזי והוי כהן גדול [וגם הט"א במגלה גבי מתני' דאין בין יו"ט לשבת העיר בזה ולא ראה שכבר קדמו הרשב"א ז"ל] אמנם נראה דאף דמכל הראשונים ורש"י ותוס' ז"נ בסוגי' דיומא שם מבואר דחשש איבה הוא רק מדרבנן. אכן מדברי הירושלמי פ"ק דיומא ומגלה ופ"ג דהוריות משמע דהוא מדאורייתא וזה לשון הירושלמי שם אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר ר' יוחנן מפני איבה ומפרשו שם בעל ק"ע ובעל פ"מ דר' יוחנן מפרש דקרא דאותו דבא להורות שאין מושחין שני כהנים גדולים היא הטעם משום איבה וכיון שכן מצינו גם מדאוריי' החשש איבה ודוחק לומר דר' יוחנן רק מתורת אסמכתא בעלמא אתי' לה

אפס דקשה על זה דהא בש"ס יומא דף ע"ג קאמר כי אתי רב דימי אמר בגדים שכ"ג משמש בהם משוח מלחמה משמש בהם ויליף מקרא ופריך הש"ס על זה מברייתא דמשוח מלחמה אינו משמש לא בשמונה בגדים ככ"ג ולא בד' בגדים ככהן הדיוט ומתרץ תש"ס התם משום איבה אבל מדאוריי' חזיא כפירוש רש"י ז"ל שם והרי הש"ס שם בתר הכי קאמר רבי אבהו האי מימרא דרב דימי משמי' דר' יוחנן וכן הוא בירושלמי מגלה והוריות בשם ר' יוחנן ותקשה דאיך אפשר לומר דר' יוחנן אמר להאי שמעתתא דאיך יפרנס ברייתא דמשוח מלחמה אינו משמש כו' וא"ל הטעם משום איבה אבל מדאוריי' חזיא אחרי דר' יוחנן סובר דחשש איבה דאורייתא אשר לפי"ז צ"ל דר' יוחנן בירושלמי שם מפרש זאת רק בדעת תנא דבריי' זו דיליף מן קרא דאותו דאין מושחין שנים [והוא ברייתא בת"כ] דהטעם הוא מפני איבה והאי תנא סובר איבה דאוריי' אבל ר' יוחנן בפ"ע סובר באמת דחשש איבה הוא רק מדרבנן ולכך שפיר יליף מן קרא דמשוח מלחמה משמש ככ"ג וזו מדאוריי' ול"ק עליו מבריי' דמשוח מלחמה אינו משמש דזהו משום איבה, והוא רק מדרבנן וכדמתרץ הש"ס ביומא דף ע"ג הנ"ל

איברא נחזי אנן כיון דעכ"פ מצינו בירושלמי הלזה דיש מקום לומר דחשש איבה הוא מדאוריי'. וא"כ י"ל דסתמא דתלמודא דמגלה והוריות הי' להם הוכחה דע"כ ר' יוסי דקאמר דשני אינו ראוי לא ככ"ג משום איבה הוא מדאוריי' והוא דהרי התוס' במגל ה דף ט' שם תקשו דלמה לר' יוסי לנקט הטעם משום מעלין בקודש ואין מורידין דמדוע לא קאמר דאינו ראוי ככ"ה בד' בגדים משום מחוסר בגדים כיון דמדאוריי' דין כ"ג עליו ומכח קושי' זו הי' להם הוכחה דר' יוסי דקאמר משום איבה הוא מדאוריי' וכיון דמדאוריי' אין ראוי לכ"ג שוב ל"ש משום מחוסר בגדים ע"כ צ"ל הטעם משום מעלין בקודש כו' וא"ל כיון דמדאורייתא לא חזיא לכ"ג ל"ש גם משום מעלין בקודש כו' דז"א דמעלין ואין מורידין שייך שפיר כיון דהי' תחלה כ"ג מלובש בח' בגדים אין להורידו שיהי' ככ"ה דזהו הורדה [וגם מתוס' מגלה שם משמע כן דאף שמסתלק בפה ומדאוריי' לא חזי עוד לכ"ג עכ"ז שייך משום מעלין בקודש כו'] ושפיר הוכיחו דמתני' לא אתיא כר' יוסי דאין לתרץ דמתני' מיירי רק במידי דאוריי' דהא ר' יוסי דסובר דשני אינו ראוי לכ"ג הוא מדאוריי' דחשש איבה דאוריי' היא וכנ"ל

ועפי"ז יש ליישב מה שעלה לפע"ד לדקדק דלמה הביא הש"ס כל דברי ר' יוסי מהחל עד כלה גם ממעשה דיוסף בן אולם ואמרו חכמים אינו ראוי כו' דהני דברים למותר יחשב דהא מר' יוסי דפליג עם ר"מ ואמר דאינו ראוי לא ככ"ג כו' איכא הוכחה דמתני' לא אתי' כר' יוסי ולדרכינו ניחא כי בתחלת דברי ר' יוסי לא נקט הטעם דאינו ראוי לכ"ה משום מעלין בקודש כו' א"כ הי' מקום לומר דר' יוסי סובר דהטעם דאינו ראוי לכ"ה הוא באמת משום מחוסר בגדים כיון דמדאוריי' דין כ"ג עליו וכדברי התוס' וממילא הא דאינו ראוי לכ"ג משום איבה הוא רק מדרבנן וכיון שכן שפיר י"ל דמתני' אתי' כר' יוסי דלא איירי מתני' רק ממידי דאוריי' ומדאוריי' שוה כהן שעבר לכהן המשמש לכל הדברים כיון דדין, כ"ג עליו. ע"כ הוכרח להביא ואמר ר"י מעשה ביוסף בן אולם ואמרו חכמים שני אין ראוי לכ"ג משום איבה ואינו ראוי לכ"ה משום מעלין בקודש כו' ומדהביא ר' יוסי דברי חכמים דאינו ראוי לכ"ה הטעם משום מעלין בקודש כו' ולא נקט הטעם משום מחוסר בגדים ע"כ הא דאינו ראוי לכ"ג משום איבה הוא מדאוריי' ע"כ ל"ש משום מחוסר בגדים ושפיר ע"כ מתני' לא אתי' כר' יוסי וכנ"ל. אכן אכתי אינו ראי' דר' יוסי סובר איבה דאוריי' והוא דהרי לכאורה קושי' התוס' מהך דמחוסר בגדים יש לישב בפשיטות דר' יוסי בא למעט בגוונא דלא אסור משום מחוסר בגדים דהיינו בעבודה שיש אחרי' עבודה דבכה"ג ליכא משום מחוסר בגדים דהרי הך דמחוסר בגדים הוא דהוי כמו זר וכמבואר בש"ס סוף פ' הנשרפין וברמב"ם ז"ל פ' יו"ד מהל' כלי המקדש הל' ד' וזה אינו חייב מיתה רק על עבודה תמה כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ט מה' ביאת מקדש הל' ב' ע"כ אתי' ר' יוסי לומר דאינו עובד גם עבודה זו מטעם מעלין בקודש כו' דבזה א"א לאתי' מכח מחוסר בגדים ע"כ אתי' לה מכח מעלין בקודש כו' ונהי דלא יתכן לומר דבא למעט שחיטה דגם בזה אין אסור מחוסר בגדים דשחיטה לאו עבודה כיון דר' יוסי נקט דאינו ראוי לכ"ה משמע דבא לומר דאינו ראוי לדבר שצריך כתונת