אלפי מנשה חושן משפט מט

כמבואר בש"ס גיטין דף פ"ג דאחר מיתת ר"א נכנסו ארבעה כו' וראב"ע הי' אחד מהם הרי מזה דראב"ע חי אחר מיתת ר"א בן הורקנס ומכש"כ אחר מיתת ר"ג. וגם א"א לומר דאולי לא נתמנה ר"ש בנו של ר"ב לנשיא תיכף אחר מיתת אביו רק דראב"ע הי' נשיא אחר ר"ג והא דמצינו דרשב"ג הי' נשיא זאת הי' אחר מיתת ראב"ע. דמלבד דזה דחוק כיון דלא מצינו בש"ס בשום דוכתא שהי' ראב"ע נשיא אחר שהורידו אותו והחזירו לר"ג. בלא"ה א"א לומר כן דלפי המבואר בסה"ד דר"ג נתמנה לנשיא בשנת ב' אלפים תתל"א ור"ש בנו נתמנה בשנת ג' אלפים תתפ"א הרי בין זה לזה רק חמשים שנה, והנה בירושלמי ברכות בהא דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה קאמר וזה לשונו אעפ"י שנכנס לגדולה האריך ימים עכ"ל הרי דהירושלמי סובר דהא דקאמר הרי אני כבן שבעים היינו שהי' באמת כן ופליג על ש"ס דידן דקאמרי מפני שנעשה נשיא ונתלבנו שערות ראשו הי' נראה כבן שבעים וכ"כ בפירוש מבעל ספר חרדים שם דהירושלמי חולק בזה על ש"ס דידן עש"ה. הן אמת שגוף דברי הירושלמי צריכין ביאור דהלא הירושלמי בעצמו בפ"ד שם הביא דבזמן שהעבירו לר"ג מנשיאתו הי' אז ראב"ע בן שש עשרה שנה [ודלא כש"ס דידן שהי' בן י"ח] ונתמלא כל ראשו שיבות ע"ש הרי דגם הירושלמי סובר דנראה כזקן על שנתמלא ראשו בשערות לבנות ואיך קאמר בפ"ק דהי' באמת שבעים שנה. אכן באמת ניחא דהירושלמי הי' סובר דמימרא זו דדרש ראב"ע לענין יציאת מצרים לא הי' אז ביום שהעבירו לר"ג מנשיאתו כפי' רש"י ז"ל בברכות רק בזמן דדריש לענין יצי"מ הי' באמת בזמן שהי' בן שבעים שנה ובעת שהעבירו לר"ג הי' אז בן שש עשרה שנה וכ"כ בסה"ד גבי ראב"ע ע"ש. ומעתה לפי דברי הירושלמי מן עת שהעבירו לר"ג עד שנעשה ראב"ע שבעים שנה הי' המשך זמן נ"ד שנה נמצא דבעת שנתמנה ר"ש בנו אחר ר"ג אביו דהי' המשך רק חמשים שנה כנ"ל הי' חי עדיין ראב"ע לכל הפחות עוד ד' שנים. ומהגם לפימ"ש התוס' בשבת דף נ"ד דר"ג הי' ב' שנים נשיא קודם שהעבירו ואחר שתי שנים נעשה ראב"ע לנשיא וכיון דראב"ע נעשה נשיא בהיותו בן שש עשרה שנה נמצא דבעת שנתמנה ר"ג לנשיא בשנת תתנ"א הי' אז ראב"ע רק י"ד שנים ממילא מן עת שנתמנה ר"ג לנשיא עד שנעשה ראב"ע שבעים שנה הי' המשך נ"ו שנים א"כ בעת שנתמנה ר"ש בנו לנשיא הי' חי ראב"ע עוד עכ"פ שש שנים. וכיון דהוכחתי דראב"ע הי' חי אז שפיר תקשה דלמה נתמנה ר"ש בנו לנשיא. וע"כ ראי' מזה דבן ממלא מקום אביו אף בכה"ג

אמנם נראה דאין ראי' מזה לפימ"ש בסה"ד גבי ר"א בן הורקנס בשם הר"ח להקשות דבעת שהעבירו לר"ג מדוע לא מינו את ר"א בן הורקנס לנשיא ותירץ כיון שהי' זקן ואין מושיבין זקן בסנהדרין וה"ה לנשיא א"כ גם הכא י"ל דלכך לא מינו לראב"ע אחר מיתת ר"ג לנשיא כיון דהי' אז זקן דבשנת תתפ"א אחר מיתת ר"ג דנתמנה אז ר"ש בנו הי' אז ראב"ע כבן ששים ושש. או לפי דברי התוס' הנ"ל הי' אז כבן ששים וארבעה ולכך לא מינו אותו: (ד) איברא מש"ס יומא בדף י"ב שם יש להביא ראי' דהבן ממלא מקומו אף בכה"ג והוא דהנה ר' יוחנן קאמר שם דהלכה כר' יוסי דהשני אינו עובד לא ככ"ג ולא ככ"ה והקשו רבים וגם שלמים דהלא ר' יוחנן פסק בכל דוכתא כסתם מתני'. וסתם מתני' דמגלה דף ט' והוריות דף י"ג הוא כר"מ כמו דהוכיח בתלמודא שם. אשר מכח זה נראה דר' יוחנן הי' סובר דהא דבמת ראשון השני חוזר זהו כשלא הניח הראשון בן אבל כשהניח הראשון בן הבן ממלא מקומו. אכן בכל זאת בזה גם ר' יוסי מודה דהשני אם רצה לעבוד ככ"ג עובד דל"ש איבה רק בכ"ג הראשון יען דהשני נתמנה תחתיו בעת שאירע בו הפסול והי' הוא צרתו מחיים ושייך איבה משא"כ גבי בנו ל"ש איבה ולכך מוקים מתני' זו דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר כו', כר' יוסי ומיירי דכהן המשמש הוא הבן הממלא מקום אביו ואז גם השני עובד ככ"ג דל"ש איבה. ע"כ אין בין זה לזה אלא פר ועשירית האיפה וזו"ז שוים בעבודת יו"כ ור' יוחנן מוקי מתנ'י בכה"ג לכך ל"ק עליו מסתם מתני' כמובן

ועפי"ז ניחא מה שיש להעיר בדברי התוס' יומא שם בד"ה הלכתא שכ' דנ"מ לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס כשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נותנין כבוד בשני ודברי התוס' אלו תמוהים המה כאשר עמד במהרש"א שם דהא דראשון חוזר לאחר שעבר האונס גם ר"מ מודה ושוב מאי נ"מ ומלבד זה תקשה במ"ש דגם נוהגין כבוד בשני דאדרבא לר' יוסי לא נוהגין כבוד בשני ולקמן באות ז' אאריך בזה ברצות השם. ולדרכינו ניחא די"ל דאף אי אמרינן דבמת ראשון והניח בן הבן ממלא מקומו זהו רק כר' יוסי דכיון דכל זמן שהי' הראשון בחיים חיותו היה נסתלק החזקה מהשני. דהשני אינו עובד ככ"ג לכך אלימו החזקה של הראשון אף להוריש אבל לר"מ דאף דבעת שהראשון הי' בחיים חיותו הי' החזקה גם להשני דהשני ג"כ עובד ככ"ג לכך אין כח החזקה של הראשון אלים להוריש לבניו וכשמת הראשון השני חוזר לשררתו ולא בנו של הראשון ממלא מקומו. וכיון שכן שפיר כ' התוס' דנ"מ לאחר שעבר האונס אם הראשון חוזר לשררתו היינו לענין אם חוזר לשררה שיהי' בכחו גם להוריש לבניו כדין שררה דבכל מינוי ושררות הבן יורש כדילפינן מקרא. ואם לא הי' אירע אונס להראשון הי' בכחו גם להוריש לבניו אבל עכשיו דאירע לו אונס וכבר נעשה השני לזאת אחר שעבר האונס וראשון חוזר עכ"פ אינו חוזר לשררתו כמקדם שיהי' בכחו גם להוריש וכל זה לר"מ משא"כ לר' יוסי שפיר חוזר לשררה אלימתא גם להוריש ושפיר נ"מ דלר' יוסי הראשון חוזר לשררתו והיינו כנ"ל. והא דכ' וגם נוהגין כבוד בשני זאת קאי היכא דבאמת מת והבן ממלא מקומו בזה גם לר' יוסי נוהגין כבוד גם בשני דבזה ל"ש איבה וכמש"ל

אפס אכתי לא מצאתי מרגוע לנפשי להעמיד דברי התוס' על קנקנם במה שסיימו וכהאי מעשה דר"ג וראב"ע בש"ס ברכות דהרי שם מצינו דהי' נוהגין כבוד בשני דהיינו בראב"ע אף בעודו ר"ג בחיים חיותו ולפי חומר הנושא הי' נראה עפ"י דרכינו דאין כוונת התוס' על הך בבא דנוהגין כבוד בשני להביא ראי' לזה מר"ג וראב"ע כי באמת ש"ס דהכא ביומא פליג על ש"ס ברכות וכאשר אאריך לקמן באות ז' דהרי הכא קאמר ר' יוסי דמורידין את השני לגמרי ושם מצינו דלא הורידו לראב"ע לגמרי רק דהי' נוהגין בו קצת כבוד דדריש חדא שבתא עכ"פ ונעשת אב"ד. רק הא דהביאו התוס' מעשה זו קאי על בבא ראשונה במה דקאמרו דנ"מ לענין אם הראשון חוזר לשררתו והיינו כנ"ל דלר' יוסי הראשון חוזר לשררה אלימתא גם להוריש אכן הי' מקום לומר דגם לר' יוסי